"לא הבנתי מאיפה הרוע של אברם גרנט כלפיי מגיע. אתה לא רוצה אותי? אין בעיה, מקובל, אבל למה לעשות לי דבר כזה? מה זה נותן לך בחיים?". גם 16 שנה אחרי הדרמה ביניהם, טל בן-חיים - אחד הכדורגלנים הגדולים שהיו כאן - עדיין לא שוכח ולא סולח למאמן הבכיר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הוא מגיע טעון, ולראשונה מדבר בחופשיות על אחד הסכסוכים המתוקשרים שידע הכדורגל הישראלי - בכל זאת, ענף שידע ויכוח סוער או שניים - זה שבצד השני שלו ניצב אברם גרנט. "המאמן שאני הכי שונא, שעשה לי דווקא, שהוציא אותי מההרכב של צ'לסי ושהתעלל בי נפשית מהרגע שמונה למאמן", מתאר אותו בן-חיים בלי למצמץ.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הפיצוץ הגיע כשבן-חיים נמצא בשיאה של אחת הקריירות המרשימות של שחקן ישראלי. בקיץ 2007 הוא הוחתם בקבוצת הפאר האנגלית צ'לסי על ידי "המיוחד", אחד המאמנים הגדולים בעולם, ז'וזה מוריניו. "לא פגשתי אדם עם כריזמה כמו של מוריניו", הוא אומר. "הוא רצה אותי שנה וחצי לפני החתימה בצ'לסי, הציעו לי פי 15 ממה שהרווחתי עד אז, אבל בולטון, שבה שיחקתי, לא הסכימה לשחרר אותי.
"כשאבא שלי נפגש איתו הוא אמר לו שהוא לא רוצה שהבן שלו יהיה קישוט, ושאל אותו האם מי שטוב באמת ישחק. מוריניו חייך, וענה: 'אצלי לא משחקים שמות. אני מבטיח לך שאם הבן שלך יהיה טוב, הוא ישחק'".
וזה מה שקרה. בן-חיים הפך לשחקן מוערך באחת הקבוצות הטובות באירופה, תחת גדול המאמנים באותה עת. הוא הרוויח כ-60 אלף פאונד בשבוע, כן, סכום של כ-1.8 מיליון שקל באותם ימים, לחודש אחד - וחי את החלום. "באחד האימונים שאבא שלי נכח בהם הוא שאל את מוריניו, 'איך הילד?’ ומוריניו אמר, 'אני אגיד לך בדיוק איך הילד, כשהוא חושב שהוא מראדונה אז ככה-ככה, אבל כשהוא טל בן-חיים הוא מצוין".
אלא שבאמצע העונה ההיא מוריניו פוטר, ובאופן מפתיע מונה דווקא גרנט, חברו של הבעלים דאז, האוליגרך היהודי-רוסי רומן אברמוביץ' - לתפקיד שנראה היה מוגזם אפילו לחלום עליו: מנג'ר צ'לסי. AVRAM WHO? תהו כותרות העיתונים בממלכה באשר למאמן האלמוני, ולא רק בתחומיה.
בן-חיים זוכר היטב את הפרידה ממוריניו. "הוא כינס את השחקנים ואמר לנו: 'החיים לפעמים לוקחים אותנו למקומות בלתי צפויים. תודה לכל אלה שהיו לצידי, ותודה לאלה שזיינו אותי. אני בטוח שניפגש בהמשך. לחלק הוא לחץ יד בקרירות כי הוא חשב שהם פעלו נגדו, אבל אחרים בכו והיו שבורים ממש. הושטתי יד קדימה כדי ללחוץ לו את היד. הוא לחץ את ידי, משך אותי אליו לחיבוק, לחש לי באוזן שאמשיך לעבוד קשה ושהוא מאמין בי, ואיחל לי הצלחה".
ואז גרנט מתמנה לתפקיד, אחרי תקופה שהוא מסתובב ביניכם.
"הוא היה בצ'לסי עד אז על תקן של מעין מנהל טכני, מישהו מטעם הבעלים, שהגיע לכל אסיפה וישב בצד בשקט".
איך נראתה תחילת הקשר שלכם באנגליה?
"אחרי שאברם פוטר מאימון הנבחרת, שיחקתי בבולטון והוא התחיל להסתובב בעולם ו'לערבב' את השם שלו. כשהוא צריך אותך, הוא יהיה החבר הכי טוב שלך. הוא הבין שאני בקשר עם אורי גלר, שמקורב לבעלים של קבוצת פולהאם, וביקש שאבקש ממנו לסדר לו פגישה שם. הוא כל כך בטוח ביכולת השכנוע שלו, שהוא אמר: 'רק תדאג לי לפגישה, את השאר אני אעשה'".
היה אפשר לצפות ששני הישראלים שנפגשו לפתע על פסגת הכדורגל העולמי ישתפו פעולה ויסייעו זה לזה. היה אפשר, אבל ההפך קרה. אחרי הפסד למנצ’סטר יונייטד של כריסטיאנו רונאלדו, בן-חיים גילה שגרנט הוציא אותו מההרכב.
"אני יושב בחלק האחורי של האוטובוס וגרנט מקדימה, ואז הוא מתקשר אליי", הוא מספר. "שאלתי אותו בעצבים, 'למה הוצאת אותי מההרכב? מה לא היה בסדר?' והוא ענה: 'מי הוציא אותך מההרכב? מה אתה דפוק, אתה משחק מחר. תגיד, איך האווירה? איך החבר'ה?'. זה נשמע לי מוזר, רק אחר כך ראיתי שהבלם הברזילאי אלכס צולע עם קרח על הרגל, והבנתי שפשוט לא הייתה לאברם ברירה אלא לתת לי לשחק".
"לא הבנתי מאיפה הרוע של אברם גרנט כלפיי מגיע. אתה לא רוצה אותי? אין בעיה, מקובל, אבל למה לעשות לי דבר כזה? מה זה נותן לך בחיים? גרנט עשה לי דווקא כשהוציא אותי מההרכב של צ'לסי, והתעלל בי נפשית מהרגע שמונה למאמן". גרנט סירב להגיב
אלא שגם בהמשך גרנט לא נתן לבן-חיים יותר מדי זמן על המגרש, ביקש ממנו לסמוך עליו, אך זה לא התבטא בדקות משחק, והזעם החל לבעבע. אחרי שבועות של תסכול, בן-חיים קיבל הצעה מקבוצה לונדונית אחרת, טוטנהאם, שאפילו הציעה לו שכר גבוה יותר מזה שקיבל בצ'לסי. בן חיים ביקש מגרנט שיאפשר לו לעזוב.
"ואז אברם אמר לי משפט שלא אשכח כל חיי: 'טל, אתה נכס לצ'לסי ואני לא משחרר אותך. אתה לא הולך לשום מקום", הוא נזכר. "מה נכס? אני לא בסגל בכלל, אבל הוא התעקש לא לשחרר אותי. שלושה ימים לפני שנסגר חלון ההעברות, אני שוב מבקש שישחרר אותי - והוא בשלו. הסוכן שלי הודיע לטוטנהאם שאני נשאר בצ'לסי.
"למחרת פורסם שטוטנהאם כבר החתימה שחקן בעמדה שלי, ואז אברם בא אליי ואמר, 'טל, אם אתה רוצה אתה יכול לעזוב. ממילא לא תשחק פה ותהיה בלם חמישי'. אז התראיינתי ל'סאן', ולמחרת התנוססה באחד העיתונים הנפוצים באנגליה הכותרת - 'כוכב צ'לסי, בן-חיים: אם הייתי יודע שגרנט יאמן את צ'לסי, הייתי חותם בקבוצה אחרת'".
הייתם קרובים לעימות פיזי?
"לא. בואו נגיד שהייתי צריך הרבה מאוד שליטה עצמית ברגעים ההם. אם לא אבא שלי, דברים יכלו להיראות אחרת לגמרי. אני לא יודע מה היה קורה".
11 שנים שיחקת בחו"ל, בין השאר עברת בצ'לסי ובמנצ'סטר סיטי והיית קפטן נבחרת ישראל. התקופה תחת גרנט בצ'לסי עדיין יושבת עליך?
"חד-משמעית, זו תחושת ההחמצה הכי גדולה שלי. עד היום אבא שלי ואני מדברים על זה, וחושבים מה היה קורה אם מוריניו היה ממשיך בצ'לסי".
כאב לך שזה קרה דווקא עם מאמן ישראלי?
"כאב לי מאוד. כשמוריניו חתם בצ'לסי הוא הביא איתו שלושה שחקנים פורטוגלים. ומה עשה גרנט? הוציא את הישראלי ששיחק תחת מוריניו. אפשר היה להגיד שהוא עשה את זה מתוך פחד, שלא יגידו שהוא נותן לי לשחק כי אני ישראלי, אבל הרי שיחקתי גם לפניו. עכשיו תגידו לי, למה לסכל לי את המעבר? קורה שמאמן לא רוצה שחקן, אבל יש לי הצעה מקבוצת צמרת אחרת, תן לי לעבור. מה זה נתן לך? אני מאמין גדול בקארמה, ונראה שהקדנציה של אברם בצ'לסי הסתיימה כפי שהסתיימה מסיבה כלשהי".
אברם גרנט בחר לא להגיב לדברים.
פרשת גרנט ראשיתה בעימות ואחריתה בתחושת החמצה. וזו לא הייתה הפעם היחידה שבה בן-חיים - לא אדם שבורח מעימותים - הסתכסך עם מאמן, ועל כך בהמשך. זו גם לא הפעם היחידה שבה חש בן-חיים את טעם ההחמצה. עם כל האיבה לגרנט, הוא מודה שהיה שמח ללמוד את כישוריו החברתיים.
בגלל הישירות שלו, הוא משוכנע, לא זכה בן-חיים לכבוד שלו הוא ראוי בתקשורת לאורך הקריירה שלו. "אני חושב שאני השחקן הכי אנדרייטד שהיה בישראל", הוא אומר. "הקריירה שעשיתי היא אפילו לא בטופ 3 הכי גדולות של כדורגלן ישראלי, היא בטופ 2. זה יוסי בניון ואני, מי עוד שיחק בקבוצות פאר כאלה? אני מעריץ את איל ברקוביץ', הוא שיחק כאילו יש לו סנסור בראש שרואה את המגרש 360 מעלות, והיה לו כישרון גדול יותר מבניון, אבל מבחינת איכות הקבוצות ששיחקנו בהן בקריירה, רק בניון ואני הגענו לטופ של הטופ".
"בניון ואני", אומר בן-חיים, אבל במשך רוב הקריירה שלהם, שני הכוכבים הגדולים של נבחרת ישראל בראשית המילניום היו בשני מחנות נפרדים. כשמאמן הנבחרת, דרור קשטן, בחר בבניון כקפטן על פני בן-חיים, זה ודאי לא תרם לקשר בין השניים. "בסגל של 24 שחקנים לא כולם צריכים להיות חברים. יוסי ואני טיפוסים מאוד שונים", הוא אומר. "ונכון שרציתי להיות קפטן ודרור בחר ביוסי, אבל מבחינתי ברגע שיוסי נבחר - שמתי את זה מאחוריי. כעסתי על דרור, לא על יוסי. דאגו לסכסך בינינו. גם בתקשורת אבל גם שחקנים בנבחרת".
כמו מי?
"יום אחד בבולטון בא אליי תמיר כהן (שחקן נבחרת ישראל לשעבר - נ"צ וא"ב) לארוחת ערב, ומשום מקום הוא שאל אותי, 'תגיד, מה הסיפור עם יוסי? למה אתה לא אוהב אותו?'. עניתי שאין סיפור, אני פשוט לא אוהב שהוא משתלט על כל דבר, כמו על בעיטות חופשיות. ליוסי יש הרבה תכונות אדירות, אבל אין לו בעיטה טובה והוא לא צריך לבעוט בעיטות חופשיות. לא שיערתי שתמיר יגיד ליוסי את הדברים. הרי ישבת אצלי בבית לאכול, איך שסיימת לאכול דאגת ללכת ולהוסיף שמן למדורה? אני תמיד עומד מאחורי המילים שלי, אבל זה היה מיותר מצד השחקנים לנסות לתקוע טריז בינינו".
איך המתח ביניכם בא לידי ביטוי בנבחרת?
"חלק מהשחקנים נהגו לשבת איתי אחרי ארוחת הערב וחלק נהגו לשבת עם יוסי, ותמיד הייתה תחושה של מתח באוויר. כששחקן ישב איתי, ויוסי עבר והסתכל, אותו שחקן הרגיש לא נעים ולמחרת הלך לשבת עם יוסי. וגם להפך. השחקנים הרגישו את זה. אבל זה לא תמיד היה ככה. כששיחקתי בבולטון שאלו אותי אם יש שחקן ישראלי שאני חושב שיכול להתאים לנו. יוסי שיחק אז בספרד ואמרתי להם שהם חייבים לראות אותו. אחרי שהתרשמו ממנו, בניון בא אליי הביתה עם הסוכן שלו, החוזה שלו בבולטון כבר היה מוכן לחתימה, אבל כנראה אשתו העדיפה את לונדון אז הוא חתם בווסטהאם".
לקראת סוף הקריירה של שניהם, בניון ובן-חיים שיתפו פעולה במכבי תל-אביב, ומי שציפה לקבל התנגשות טיטאנים התאכזב. השניים, מספר בן-חיים, הצטערו אז על הדם הרע שעבר ביניהם. כשמכבי החליטה לא להאריך חוזה לבניון, בן-חיים איחל לו הצלחה וסיפר לו כמה נהנה לשתף איתו פעולה, ומיד הגיעה התשובה מבניון: "תודה רבה אחי, חבל שביזבזנו זמן יקר בנבחרת".
"אם בניון חושב שזהבי חשוב לנבחרת, שייתן לו קומה שלמה מצידי. ואם ערן חושב שהוא יכול לתרום לנבחרת, שיישן במסדרון אם צריך. כשהייתי קפטן והיינו מספר אי-זוגי של שחקנים, גם אני ישנתי לבד ומאוד אהבתי את השקט שלי. אבל אם היה צריך, הייתי ישן גם עם ארבעה בחדר"
במהלך הריאיון השבוע נודע שכוכב נבחרת ישראל בהווה, ערן זהבי, פורש ממנה בשל עימות עם בניון, היום המנהל המקצועי של נבחרת ישראל. במוקד הסערה: דרישת זהבי לקבל חדר לבד בכינוסי הנבחרת, שסורבה על ידי בניון. נשיא המדינה לא התערב הפעם, אבל מתווה פשרה שהוצע על ידי זהבי ולפיו הוא יישן לבד רק בלילה שלפני משחק, נענה גם הוא בשלילה על ידי בניון.
מי מהם היה צריך לרדת מהעץ?
"אם בניון חושב שזהבי חשוב לנבחרת, שייתן לו קומה שלמה מצידי. ואם ערן חושב שהוא יכול לתרום לנבחרת, שיישן במסדרון אם צריך. כשהייתי קפטן והיינו מספר אי-זוגי של שחקנים, גם אני ישנתי לבד ומאוד אהבתי את השקט שלי. אבל אם היה צריך, הייתי ישן גם עם ארבעה בחדר בשביל הנבחרת".
נבחרת ישראל עכשיו נשארת בידיים של מנור סולומון, שכבש השבוע שער חמישי ברצף בליגה האנגלית, ושל אוסקר גלוך.
"סולומון יכול להגיע לקבוצות הכי גדולות בעולם אם הוא ימשיך ככה. יש לו כוח מתפרץ מדהים. גלוך שחקן שונה, הרבה יותר טכני בשטחים קטנים".
בשיאך, אתה עוצר את השניים האלה כשהם עם הכדור?
"תראו, בשיאי שיחקתי נגד כריסטיאנו רונאלדו ותיירי הנרי, ובקאמפ נואו נגד ברצלונה של מסי".
קצת אחרי שיאו, בן-חיים המשיך מאנגליה לבלגיה, שם שיחק שוב תחת מאמן ישראלי, הפעם זה היה גיא לוזון שאימן אותו בסטנדרד ליאז'. בתחילה זה נראה טוב, בן-חיים מספר שלוזון אף סייע להגדיל את שכרו בשיחות עם בעלי הקבוצה. אלא שכמו עם גרנט, גם הפעם היחסים היו עכורים בגלל מספר הדקות ששיחק בן-חיים. בהבדל אחד: הפעם זה כמעט הגיע לעימות פיזי.
"גיא קרא לי לשיחה אחרי אימון בחדר המאמנים", הוא מספר, "הוא התיישב וסימן לי לשבת על ספסל במרחק מטר ממנו, לפני שאמר: 'אני מבין שאתה מדבר עם שחקנים ועושה לי בלגן בקבוצה'. ישר עניתי, 'איזה בלגן? איזה שחקנים?' לא הבנתי על מה הוא מדבר".
ואיך הוא הגיב?
"הוא אמר, 'אם תעשה לי בלגן אני אשחט אותך'. מיד קמתי, נצמדתי אליו ואמרתי לו, 'את מי תשחט? למי אתה חושב שאתה מדבר ככה?' לשמחתי הוא לקח צעד אחורה, ואמר 'לא אשחט-אשחט, נו, הבנת אותי. לא אתן לך לעשות בלגן בקבוצה'. אז הסתובבתי והלכתי למקלחות, כי ידעתי שזה יכול להיגמר לא טוב ושאתחרט על מה שאעשה".
בהמשך הוא כמעט יגיע לעימות פיזי עם מאמן נוסף שלו. זה קרה אחרי ששב בן-חיים מהתקופה באנגליה ובלגיה למועדון נעוריו, מכבי תל-אביב. ג'ורדי קרויף חיזר אחריו במשך שנים עד ששיכנע אותו לשוב ולשחק בישראל לפני שיפרוש מכדורגל, ובקיץ 2015 בן-חיים נענה להצעה.
"דיברתי עם ג'ורדי על הרצון שלי לקבל את סרט הקפטן", הוא אומר. "בתחילת העונה יצאנו למחנה אימון באוסטריה, ושם המאמן סלבישה יוקרנוביץ' כינס ארבעה שחקנים - ערן זהבי, גל אלברמן, דור מיכה ואני. הוא אמר, 'אתם השחקנים המובילים בקבוצה, מבחינתי אתם הקפטנים. אני חושב שאחרי מה שערן עשה בעונה שעברה, מגיע לו להיות הקפטן. אתם מסכימים? אז כולם אמרו שהם מסכימים וחיכו לתגובה שלי. הרגשתי שהמשחק מכור, חבל שג'ורדי לא אמר לי שזה יהיה המצב לפני שחתמתי. הרגשתי מרומה".
ההמשך נראה טוב יותר. מכבי תל-אביב העפילה לליגת האלופות בניצוחם של זהבי ובן-חיים, עד שקרויף גילה לו שהוא מתכנן להביא שחקנים לעמדת הבלם, ושבן-חיים לא בתוכניות המקצועיות של הקבוצה. "שאלתי את ג'ורדי, אתה מתכוון לקבוע למאמן החדש מי הולך לשחק? תן לי מילה. והוא אמר שלא, אז חשבתי שאם זה המצב, אוכיח את עצמי ולא משנה אילו שחקנים יגיעו".
בהמשך ג'ורדי קרויף הופך מהמנהל המקצועי של מכבי למאמנה, ואתה לא מקבל ממנו הרבה קרדיט.
"לא רק זה, ביום האחרון של מועד ההעברות בינואר, הוא ניסה להכריח אותי לעבור להפועל תל-אביב, כשהוא אומר לי במפורש שאין לי צ'אנס לשחק במכבי. קיבלתי אלפי הודעות מאוהדים שביקשו שלא אעבור לשם, כי אני בכל זאת סמל של מכבי. נשארתי בקבוצה ולקחתי סיכון שלא אשחק יותר בעונה הזאת. רציתי לסיים את הקריירה במועדון שבו גדלתי".
מה קרה שם?
"קרויף הגיע לבית של ההורים שלי עם עו"ד מורן מאירי, היועץ המשפטי של מכבי, שאמר שג'ורדי לא רוצה אותי בקבוצה. הוא הבהיר שלא אפגע כספית והם ישלימו לי את השכר, ואבא שלי תופס לי את היד ומונע ממני להגיב באימפולסיביות. אמרתי להם, 'למה אתם אומרים לי את זה ברגע האחרון של חלון ההעברות? לאן אתם רוצים שאלך עכשיו?'.
"הסתכלתי על קרויף ואמרתי לו שמהרגע הראשון היחס שלו אליי היה מחפיר. בשלב הזה עברתי לדבר בעברית עם מורן, וכשג'ורדי בא לדבר, מורן עצר אותו בטענה שחבל על הזמן, כי אני ממילא לא מאמין למילה שהוא אומר. כשהם הלכו, אבא שלי אמר, 'טוב, ידענו מראש שהוא לא אוהב אותך'".
באחד האימונים בתקופת קרויף, בן-חיים מספר שהרגיש כאב בגב וירד לחדר ההלבשה. לאחר כמה רגעים קרויף נכנס אחריו לחדר האפסנאות וטרק את הדלת. "הוא שאל אותי,'מה אתה חושב שאתה עושה?'" אומר בן-חיים. "שאלתי מה קרה, וג'ורדי טרק את הדלת המשותפת לחדר האפסנאות וחדר ההלבשה. מעוצמת הטריקה, שעון קיר מזכוכית שנתלה מעל הדלת התנפץ לרסיסים.
"ג'ורדי הלך לכיווני והצמיד את פניו לפניי, מרחק שני סנטימטרים, ואמר שבגלל שאני לא משחק אני טוען שאני פצוע. הגישה הרתיחה אותי, צעקתי עליו שעד עכשיו הוא הכיר אותי, ושאני לא עושה הצגות. כשהוא ראה את הגב האדום שלי, הוא לקח צעד אחורה, התנצל על הקטע עם השעון ואמר שהוא לא התכוון לעשות כזאת סצנה".
כמה קרוב היית ללבוש אדום?
"אבא שלי סיכם איתם כבר את כל התנאים. פתאום ראיתי את הפועל באור שונה, הכרתי את הצד האנושי שלהם, אבל העדפתי בסוף לשבת ביציע עד סוף העונה כשחקן מכבי מאשר לעבור להפועל. הכסף לא עניין אותי, אני סמל צהוב".
כשבן-חיים ומכבי תל-אביב נפרדו בפעם האחרונה בהחלט, בעלי בית"ר ירושלים משה חוגג החתים אותו בקבוצה לשנתיים. ובאוגוסט 2020, כשבן-חיים כבר בן 38, הוא עדיין היה רעב לכדורגל ורצה להמשיך בקבוצה לעונה אחת נוספת. בניון, מנהל הקבוצה אז, אומר לו שחוגג הודיע על קיצוץ רחב והציע סכומים כל כך נמוכים, עד שהוא מתבייש להגיד לו אותם. "יוסי הציע שאדבר עם חוגג בעצמי", הוא אומר.
מה קורה בשיחה עם חוגג?
"הוא אומר לי, 'הרווחת מספיק כסף בקריירה, בוא תשחק בחינם, תהנה עוד שנה בכדורגל'. לא האמנתי למה ששמעתי. אמרתי לו, 'גם אתה עשית הרבה כסף בעסקים, מה זו הבדיחה הזו, לשחק בחינם?' אז הוא לקח צעד אחורה והציע משכורת שהייתה בערך עשירית ממה שהרווחתי עד אז. כסף כבר לא היה שיקול אבל ההצעה הייתה מעליבה. הבנתי שהוא בבעיה כלכלית".
ואז אתם מסכמים על חידוש החוזה, אבל הבלגן לא עוצר שם.
"אחרי הסיכום עם חוגג התקשרתי לעדכן שני אנשים: בניון, המנהל המקצועי של בית"ר, ואבי נמני, הסוכן שלי. בערב התקשר עיתונאי שביקש לוודא שהידיעה נכונה, השבתי שאין תגובה והוא הבין מזה שזה נכון ופירסם את הידיעה. ואז בניון הודיע לי שחוגג רותח מעצבים ורוצה לבטל את הסיכום".
איך הגבת לטענות שהדלפת?
"אמרתי ליוסי שאני לא הוצאתי את זה. בבוקר למחרת הוא הציע לי לא לבוא לאימון, ולתת לחוגג להירגע יום-יומיים. אחרי כמה שעות החלטתי לסמס לחוגג: 'אתה עושה לי עוול נוראי מעצם העובדה שאתה בכלל חושב שאני הוצאתי את זה'. חוגג ענה ברוב חוצפתו: 'סבבה, אם זה לא אתה אז זה אבא שלך'. רתחתי מעצבים, אף אחד לא ידבר כך על אבא שלי! הצעתי פוליגרף, ושאם אצא דובר שקר אשלם מיליון שקל, אבל אם אני דובר אמת, חוגג ישלם לי חצי מזה. הוא סירב, ונשארתי עם הרגשה רעה אבל החלטתי בעצה עם אבא שלי להישאר בבית"ר, מקום שהתחברתי אליו ונהניתי בו, ולהוריד את הלהבות".
העצה שנתן לו אביו, עמנואל, היא אחת מני רבות. אין אדם קרוב לבן-חיים יותר מאביו, אבל להבדיל מהורים דומיננטיים אחרים בעולם הספורט - מיעקב בוזגלו ועד זופר אבדיה - עמנואל בן-חיים נותר מאחורי הקלעים בכל השנים האלה. "עבורי הוא תמיד היה מאוד דומיננטי", אומר בן-חיים, "אבל הוא אף פעם לא חיפש את הכותרות והפרסום".
בגיל 16 בן-חיים כבר שיחק בבוגרים של מכבי תל-אביב. אצל בן-חיים כמו אצל בן-חיים, גם זה לא עבר בלי אקשן. בתחילת דרכו בקבוצת הבוגרים, היה זה אבי נמני שלקח אותו תחת חסותו. כתוצאה מכך, בן-חיים היה חלק ממחנה נמני בתקופה שבה מכבי תל-אביב נקרעה בין שני הכוכבים הגדולים שלה: נמני וטל בנין. בקיץ 2003 נרשמה רעידת אדמה ספורטיבית, כשהמאמן ניר קלינגר החליט לסלק את שני הכוכבים הגדולים שלו מהקבוצה.
"היינו מחולקים לשני מחנות בתוך הקבוצה", אומר בן-חיים. "נמני ואני חלקנו חדר במחנה האימונים באותה עונה. פתאום הטלפון צילצל ועל הקו היה קובי מוסא, מהמחנה שלנו בקבוצה, והוא מספר לנמני בדמעות שקלינגר החליט להעיף אותו הביתה ולשלוח אותו בטיסה לארץ למחרת בבוקר, בגלל שהוא עבר לחדר אחר דרך המרפסת. אבי התקשר לקלינגר ואמר לו, 'ניר, למה לפגוע בילד? אם אתה רוצה לפגוע בי, אל תערב אף אחד, אתה תגמור לילד את הקריירה'. ניר ענה לו, 'אתה לא תקבע לי מה לעשות, ביקשתי להיות במיטות בשעה 23:00 ולא לעבור בין המרפסות. לילה טוב', וניתק לו בפנים".
אחרי שהשניים סולקו מהקבוצה, בן-חיים, אז רק בן 20, מונה לקפטן של מכבי תל-אביב, הקפטן הצעיר ביותר בתולדות המועדון. משם המשיך לאנגליה, הגשים חלום בהגעה לצ'לסי ולמנצ'סטר סיטי, היה סגן שיאן ההופעות בנבחרת - שני רק לבניון - וידע תקופות קשות בחו"ל, במכבי תל-אביב ובבית"ר ירושלים. ובכל רכבת ההרים הזו הוא לא נעזר בליווי פסיכולוגי. מבחינתו, הנוכחות של אבא שלו ענתה על הצורך.
"פעמיים בחיי, גם במכבי תל-אביב וגם בבולטון, עמדתי לחתום על משכורת כשבמקום אחר יכולתי לקבל סכומים גבוהים יותר. והוא - שעבד בשלוש עבודות וגירד שקל לשקל כדי להחזיק את המשפחה - אמר לי, 'טל, תחתום על החוזה. הכסף יגיע כשאתה תהיה טוב, כי אז כל הקבוצות הגדולות ירצו אותך'. זו האמונה שלו בי, וזה התגשם".
לאורך השנים הוא לא הרבה להתראיין. את הסיפורים הרבים שצבר בקריירה הוא ניתב לעבר ספר חדש שהוא משיק בשבוע הבא - "בכוח הרצון" שבו, כמו בהרצאות שהוא מעביר בחיים שאחרי הפרישה, הוא מספר על "ילד לא כישרוני במיוחד, שהגיע לצ'לסי ולמנצ'סטר סיטי בעזרת עבודה קשה", במילותיו.
הוא לא נעזר בכותב צללים, וישב בעצמו לשחזר את האירועים המרכזיים בקריירה שלו. "כתבתי הכול לבד, לא ידעתי שאני יודע לכתוב", הוא אומר. "לאשתי לא כתבתי מעולם ברכה ליום הולדת, הייתי מברך אותה בעל פה. כתבתי ברצף עד שהפסקתי למשך שנה, כשאיבדתי את אמא שלי. הייתי כותב שורה ובוכה, לבד עם עצמי במשך שעות".
"אם חשבתי שאני בעל חוסן מנטלי וחזק, הגיע המוות של אמא שלי וריסק אותי. אשתי איתי יותר מ-15 שנה, ועד אז היא לא ראתה אותי בוכה. נשארו אז שלושה משחקים לתום העונה, וידעתי שלא אחזור לשחק יותר. לא היו לו כוחות או חשק, החיים השתנו לגמרי"
אמו, אסתר, נפטרה מסרטן בתקופה שבה כבר חזר לישראל, ובן-חיים ניצב מול אתגר נפשי שגם שנותיו הרבות באירופה לא הכינו אותו אליו. "אם חשבתי שאני בעל חוסן מנטלי וחזק, הגיע המוות שלה וריסק אותי. אשתי איתי יותר מ-15 שנה, ועד אז היא לא ראתה אותי בוכה. נשארו אז שלושה משחקים לתום העונה, וידעתי שלא אחזור לשחק יותר. לא היו לו כוחות או חשק, החיים השתנו לגמרי".
עוד לפני מות אמו, החזרה לארץ לוותה באתגרים משפחתיים אחרים, כמו קשיי ההסתגלות של ילדיו, שזכו עד אז לחינוך בריטי, למציאות הישראלית.
"הם הלכו לבית הספר בארץ, אחרי שהיו רגילים להתלבש בחליפה ובעניבה ללימודים באנגליה, ופתאום הם בכיתה עם 40 ילדים ושומעים צעקות וקללות", הוא נזכר. "הבן הגדול שלי היה אז בן שבע, והוא קיבל התקפי חרדה ולא הבין מה קורה סביבו. לקחנו אותו לפסיכולוג שאמר לנו שהוא פשוט בהלם תרבות. הוא התחיל לשאול אותי לגבי משמעויות של קללות ששמע סביבו, זה היה מאוד קשה. מצד שני, אחרי שנה הוא כבר היה חלק מהג'ונגל".
יום אחד תושבי שכונת היוקרה הלונדונית, קובהאם, הריחו ריח חזק של קנאביס. הריח, סיפרה שכנה אחת, מגיע מהבית שתמיד סגור ומוחשך ונראה שמשהו מוזר מתרחש בו. גם אפשרות של חטיפה הועלתה בפיהם של תושבים סקרנים. זה היה ביתה המושכר של משפחת בן-חיים.
"כשאשתי שיתפה אותי בשיחות שלה עם השכנה, הגבתי בגיחוך", אומר בן-חיים. "אשתי תהתה אם השוכרים מפעילים מעבדת קנאביס, ואמרתי לה, 'את חיה בסרט, איזו מעבדת קנאביס בראש שלך? יש לנו בית באחד האזורים היוקרתיים באנגליה'".
חלפו שבועות, והשכנים שוב העלו בפני אשתו של בן-חיים טענות לעשן ולריח שיוצא מביתם, ובן-חיים החליט לשלוח למקום את הסוכן שמצא את השוכר שהיה אז בבית. "אחרי כמה ימים הוא עידכן אותי שמדובר באדם מבוגר שסובל מכאבים ומעשן קנאביס. לא פיספסתי הזדמנות לעקוץ את מיכל, אמרתי לה, 'מעבדת קנאביס עלק, כולה חולה שמעשן כדי להקל על הכאבים'".
שבוע חלף, והספקולציה ההזויה הפכה למציאות. זו כבר לא הייתה השערה, הפעם השכנה דיווחה שהמשטרה פשטה על הבית ועצרה שני חשודים עם כמות אדירה של קנאביס בשווי מיליון פאונד.
"לא האמנתי למראה עיניי", הוא אומר. "400 אדניות מלאות בקנאביס בכל חדרי הבית, מהמטבח והסלון לחדרי השינה. עבודה של מקצוענים. אשתי אמרה לי, 'חיה בסרט, אה? בפעם הבאה תקשיב לאינטואיציות שלי'. אגב, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי קנאביס".
ייתכן שזו הייתה גם הפעם האחרונה. הוא כבר לא משחק כדורגל מקצועי, אבל כדורגלנים פעילים יכולים לקנא במבנה גופו ובכושרו הנוכחי, שנראה לעיתים כאילו הוא מחכה להקפצה למשחק הבא של הנבחרת.
"מגיל 14 לא נגעתי בקולה, פיצה או צ'יפס", הוא אומר. "עד היום, מעולם, לא שתיתי וודקה ולא עישנתי כלום. כשכל החברים לקבוצה היו יוצאים לשתות בירה אחרי משחק, הייתי אוכל בבית עם ההורים ורואה את המשחק בשידור חוזר".
ילד שרוצה להיות כדורגלן מקצועי ולשחק באנגליה, צריך לדעת שהוא מוותר על חיי חברה?
"יכולתי לצאת לטיולים שנתיים, אבל זה דרש ויתור על אימונים ולא הסכמתי. לפני שנה, בגיל 39, הייתי בפעם הראשונה בחרמון. לא ידעתי כנער מה זה בילויים ולצאת עם בחורות, הייתי ישן מוקדם כשאחרים יצאו לבלות, וראיתי באימונים שזה הופך אותי לטוב יותר מהם. היום, כשאני סוכן שחקנים בעצמי, אני מסביר לשחקנים איך מגיעים לפסגה בעזרת עבודה קשה ובלי כישרון מיוחד, איך מתגברים על משברים, וגם איך מתמודדים עם הצלחה".
מה עושים כשבאים ממשפחה שחושבת על כל שקל שהיא מוציאה, וחותמים על חוזה מיליונים בצ'לסי?
"מתאמנים קשה עוד יותר, כדי להוכיח שאתה שווה את הכסף".
פורסם לראשונה: 07:55, 10.03.23
