אלונה טל פרנקו, אלופת העולם הטרייה בהתעמלות אמנותית לנוער, פותחת כל בוקר כהרגלה בתפילה ומתרגלת אט אט לתואר 'התקווה האולימפית הבאה של ישראל'. אמה, רוני, מעידה שהתואר קצת מלחיץ את האלופה הצעירה.
"אלונה עובדת קשה, מאוד נחושה ולא מוותרת לעצמה, אבל היא לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, שום דבר לא בכיס", מספרת האם. "היא לא רואה את עצמה כהבטחה של כלום. היא גם לא אוהבת שאומרים את זה, כי הדרך עוד ארוכה. כל תחרות מבחינתה משמעותית בפני עצמה. היא בעיקר מאמינה שמה שצריך להיות הוא שיהיה, ושהכל לטובה".
3 צפייה בגלריה
"ברגע שהבנתי שאני אלופה, הייתי קצת בשוק". טל
(צילום באדיבות איגוד ההתעמלות, Ricardo Bufolin)
מאמנת, מתפללת
טל-פרנקו בת ה-14, שסיימה כיתה ח' באולפנת הראה רמת גן, באה מרקע דתי. לתחום הספורט "נקלעה" בכיתה א'. "אלונה נולדה מאוד גמישה", מספרת רוני. "לקחתי אותה למכבי ת"א בהנחה שתתאמן בחוג פעמיים בשבוע. מיד אחרי אימון הניסיון, בו אמרו לי שהיא מתאימה, באה מורן בוזובסקי, שהייתה קפטנית נבחרת ישראל באולימפיאדת לונדון 2012 והיום היא מנהלת האגודה בענף, ושאלה מי אמא של אלונה. היא אמרה שהיא רוצה אותה לנבחרת".
באותה העת אחיה התאום של אלונה, אדם טל-פרנקו, התעמל בענף התעמלות המכשירים, ואף זכה במקום השני באליפות ישראל. רוני מצאה את עצמה מנתבת לו"ז בין משמעת האימונים הקפדנית של שני ילדיה. במקרה של אלונה, היו אלה ארבעה אימונים בשבוע, תחת שרביטה של המאמנת הראשית לנה זליקמן. "וכך, מילדה שישנה בצהריים, אלונה החלה להשתלב באיטיות. היא לא מיד בלטה", אומרת האם.
היום טל-פרנקו נמצאת בתוכנית הוועד האולימפי ללוס אנג'לס 2028 ומתאמנת בווינגייט כל יום מתשע בבוקר עד שמונה בערב.
איך זה מסתדר עם האולפנה?
"מסתדר. זה בית ספר מדהים, מכיל ומקבל, והיא מתפללת כל בוקר וכל ערב".
סנונית ראשונה לכך שמדובר בספורטאית "לא רגילה" התגלתה באליפות אירופה אשתקד, שהתקיימה בישראל. טל-פרנקו, צעירת המשתתפות בנבחרת, זכתה במדליית ארד בתרגיל החישוק ובזהב המדינתי בג'וניור (שכבת הנוער). גם השנה, באליפות ברומניה, הזהב המדיני הלך לישראל, כאשר הפעם חובר אליו גם הקבוצתי ולא רק הקטגוריה האישית.
מארד לזהב
יומיים אחרי השמעת "התקווה" באליפות, טל-פרנקו כבר בארץ, מצחקקת כשהשיחה מתחילה, מודה שעניין הראיונות חדש לה, כמו גם קבלת הפנים החגיגית לנבחרת בנמל התעופה. "ברגע שהבנתי שאני אלופת עולם, הייתי קצת בשוק. זה היה מאוד משמח, גם בשביל בנות אחרות שזכו בנבחרת. כולן היו בגמרים וזה היה מאוד מרגש".
אך הגבת?
"קפצתי. זה היה מלחיץ, בעיקר המוקדמות. זה חשוב לי לא רק בשביל עצמי, אלא בשביל התוצאה המדינית של כולנו, ואני שמחה שהצלחתי לעשות טוב. היינו המדינה היחידה שכל המתעמלות שלה היו בגמרים גם בקטגוריה האישית וגם בקבוצתית ואלה הישגים יפים".
מה השתנה אצלך בשנה הזו שמארד הצלחת לעלות לזהב?
"רמת האימונים עלתה. אני עובדת קשה, מתאמנת יותר ומשנה לשנה משתפרת. המאמנות שלי לנה ואלונה קושיבצקי נתנו לי להאמין בעצמי וחשבו שאני מסוגלת להגיע לגמר".
איך היה לראות את דריה אטמנוב זוכה בזהב? אתן מתאמנות ביחד.
"דריה עובדת מאוד קשה והיא מדהימה. שמחתי בשבילה וגם בשביל עדי כץ ואני לומדת מהן. האישיות שלהן מדהימה, לא רק כמתעמלות. הן לא מוותרות לעצמן וזה ראוי להערצה. אני עדיין לא מתחרה בארבעה מכשירים, רק באחד, לכן באליפות היה בסדר ולא היינו עייפות, הכנו את עצמנו לעשות את המיטב".
"כשאני בלחץ, אני יודעת שאלוהים יחליט מה שירצה, אני אתן לו לרצות שזאת תהיה אני. אתאמץ, אעבוד ומה שיוצא אני מרוצה. הכל לטובה"
מה את עושה כשאת מרגישה בעומס?
"העומס עוזר לי. כשאני עייפה, אני מבצעת את התרגילים יותר טוב. עוזר לי גם להתפלל לקדוש ברוך הוא. אני פותחת את הבוקר עם 'מודה אני' ומתפללת. אנשים מופתעים כשהם שומעים על השילוב, אבל הלימודים באולפנה הם הרצון שלי. האמונה מאוד מקלה עלי. למשל, כשאני בלחץ, אני יודעת שאלוהים יחליט מה שירצה, אני אתן לו לרצות שזאת תהיה אני. אתאמץ, אעבוד ומה שיוצא אני מרוצה. הכל לטובה".
רוני: "לאחרונה יצא שהמוקדמות בשישי והגמרים בראשון וזה איכשהו מסתדר. יש גם תחרויות בשבתות, אבל זה לא האישיו. אלונה בחרה במסגרת שקיבלה אותה כמו שהיא, וצוות המורים שאין כמותו מקרב ומשתף".
על התלבושת היא אומרת ש"המאמנות שלי מחליטות ואני סומכת עליהן", ולקוקו גולגול ולאיפור היא לא מייחסת חשיבות. "זאת פשוט חובה לעשות את הגולגול, ואני מורידה אותו די מהר כדי לשמור על השיער. איפור אני לא אוהבת, אבל חייבים".
שמה של אלונה, שזהה לזה של השחקנית הישראלית המפורסמת מסדרת הנוער "הפיג'מות", גורף לא פעם תגובות וחיוכים. "היא לא אלונה טל, אלא אלונה טל-פרנקו, ומכונה על ידי כולם פרנקו", מבהירה רוני
"אני רוצה להודות למאמנות שלי, לאיילת זוסמן, לאיגוד ההתעמלות ולמכבי ת"א שמאמינים בי ועוזרים לי", מוסיפה אלונה. "נהניתי מהתחרות ובעיקר אהבתי לעמוד על הפודיום ולדעת שבזכותי שומעים את 'התקווה'. זה היה החלום שלי – להביא גאווה למדינת ישראל ולייצג אותה".
העיניים נשואות לוולנסיה
ישראל היא המדינה היחידה שעלתה לכל הגמרים באליפות, והישגיה היו יוצאי דופן עם שש מדליות, מחציתן מזהב (טל-פרנקו, קבוצתי כדורים, קבוצתי חבלים). בנוסף היו שתי מדליות כסף לקרב הרב הקבוצתי ומדיני ומדליית ארד לרגינה פולישצ'וק בתרגיל הכדור. במילים אחרות, ענף ההתעמלות ממשיך לייצר דור עתיד חזק ונראה שמדליית הזהב של לינוי אשרם בטוקיו 2020 היא ממש לא האחרונה במסורת המתפתחת בישראל.
"סיימנו אליפות עם הישגים היסטוריים ממש", אומרת איילת זוסמן, המאמנת הראשית של נבחרות ישראלית. "אנחנו המדינה היחידה שעלתה לכל הגמרים. שלוש מדליות זהב אישיות וקבוצתיות הן הוכחה ליכולות המופלאות שטמונות במתעמלות שלנו. זאת גאווה עצומה לשמוע את ההמנון שלוש פעמים. העיניים נשואות עכשיו ליעד הבא - אליפות העולם בוולנסיה, שמהווה קריטריון למשחקים האולימפיים, ולאור ההישגים האחרונים שלנו, אני מאמינה שנוכל להשיג את הקריטריון הזה".
פורסם לראשונה: 07:26, 22.07.23
