זו הפעם השלישית בה ליברפול וריאל מדריד ייפגשו בגמר ליגת האלופות/גביע אירופה. בפעם הנוכחית אין לדעת מה יהיה, בפעם הקודמת לוריס קאריוס גמר לעצמו את הקריירה כשסידר שני שערים לריאל בדרך לזכייה, אבל הפעם נתעסק בפעם הראשונה. היא גם פתחה סוג של מעגל שייסגר בפריז – המשחק ההוא ב-1981 נערך בפארק דה פראנס, ב-2022 חוצים את הכביש לסטאד דה פראנס. למעשה, 15 ק"מ מפרידים בין האצטדיונים, אבל אתם יודעים...
העונה ההיא התחילה ב-16 באוגוסט 1980, עם 0:8 של בודפשט הונבד על ואלטה ממלטה בסיבוב המוקדם. ההונגרים השלימו 0:11 כולל בגומלין, אבל מהר מאוד הזרקור עבר לקבוצה הטובה ביבשת, ליברפול. היא זכתה בתואר ב-1977 וב-1978, ושמרה על כוחה גם בשנתיים הבאות, בהן נוטינגהאם השתלטה על היבשת עם שתי זכיות רצופות.
(צפו בתקציר ה-0:1 של ליברפול על ריאל בגמר ההוא לפני 41 שנה)
כרטיס כניסה בשלושה פאונד
הדרך שלה הייתה מבהילה בדומיננטיות שלה: היא התחילה בפיהוק עם 1:1 בפינלנד מול אופס, אבל הפינים כבר היו אלה שאמרו "אופס, הגענו לכאן בטעות" בגומלין באנפילד. שלושערים של גראם סונס וטרי מקדרמוט, שסיימו כמלכי השערים של המפעל עם 6 כיבושים כל אחד לצד קרל-היינץ רומניגה מבאיירן מינכן, הובילו את ליברפול ל-1:10 (וזה אפילו לא הניצחון הגדול ביותר שלה באירופה, אלא 0:11 על סטרומסגוסט הנורבגית ב-1974), וגם כאשר אופס צימצמה, זה בכלל היה שער של שחקן החיזוק האנגלי שלה, קית' ארמסטרונג. המגמה המשיכה עם 0:5 בסיכום על אברדין בסיבוב השני ו-1:6 מול צסק"א סופיה ברבע הגמר, עד שבאיירן הוציאה לה את הנשמה בחצי, ממנו ליברפול עלתה בזכות שער חוץ (1:1 כללי).
ריאל הגיעה צנועה יותר לאותו הגמר. אחרי שנות השליטה האירופית שלה, עם חמש הזכיות הרצופות בחמש השנים הראשונות של גביע אירופה (האחרונה ב-1960), היא התחילה בנסיגה עקבית, ומ-1967 ועד 1981 לא חזרה לגמר ולעתים הודחה בשלב מוקדם יחסית של המפעל בשנים בהן הגיעה אליו. רק שנתיים קודם לכן גראסהופרס העיפה אותה בסיבוב השני. את לימריק האירית היא ניצחה בקלות, אח"כ היה לה מעט יותר קשה מול הונבד שגילתה שלא כל יום ואלטה, ברבע הגמר הזיעה נטפה ממנה אחרי 0:2 מסובך בברנבאו על ספרטק מוסקבה (אחרי 0:0 במשחק הראשון בטביליסי), ובחצי הגמר כבר רשמה הפסד ראשון במפעל לאותה עונה – אבל ה-0:1 של אינטר בסן סירו לא הספיק למחוק את ה-0:2 של ריאל מספרד.
וכך הן הגיעו לפריז ב-27 במאי 1981, ליברפול עם הרכב בריטי למהדרין, ריאל עם נשק סודי אנגלי בדמות הקיצוני לורי קנינגהאם שהגיע מווסט ברומיץ', הקשר הגרמני אולי שטיליקה שהפסיד לליברפול בגמר ב-1977 עם מנשנגלדבאך, וכמה אגדות מקומיות. היה ברור מי הפייבוריטית, אבל גם היה דמיון קל למה שקורה היום – ליברפול הייתה הקבוצה האטרקטיבית והמפחידה יותר, אבל ריאל הייתה זו שידעה להוציא את התוצאות גם כשלא הולך והחזיקה בעבר מפואר. ליברפול הייתה זו שיועדה להחזיק יותר בכדור ולתקוף, ריאל הייתה זו שבאה לשחק כדורגל זהיר יותר. שתיהן הגיעו אחרי שאיבדו את האליפות באותה עונה, להוטות לסיים בקול תרועה רמה.
48,360 אוהדים מוטרפים הגיעו למשחק, שכרטיס סטנדרטי לכניסה אליו עלה שלושה פאונד – וזה נחשב עוד יקר. הספסרים מכרו גם ב-60 פאונד, אז הון והיום פחות או יותר העלות של מה שכל אוהד יבזבז על בירה בשעה הראשונה שלו בפריז. ב"גרדיאן" נזכרו השבוע שהיו רבים שניסו לפרוץ בכוח למגרש אחרי שנשארו בלי כרטיסים, אבל המשטרה הייתה ערוכה עם אלף שוטרים קשוחים ששמרו על השערים. בעיתון גם שלפו את ההערכה הקודרת של פרשנם דייויד לייסי לקראת אותו משחק: "מי שמצפה למשחק פתוח עשוי להתאכזב, יכול להיות שהגמר ידמה יותר לשחמט מאשר להטלת חצים".
ואז הגיע קנדי
המשחק עצמו באמת לא סיפק יותר מדי סיבות להתרגשות, אבל כאן הגיע הזמן לדבר על קנדי. ולא רק אחד מהם, אלא שניהם. אין קשר משפחתי, אבל חלק מאוהדי ליברפול אוהבים אותם עד היום יותר מאשר את חלק מבני משפחתם.
הקשר השמאלי ריי קנדי, שהלך לעולמו לפני מספר חודשים, היה כוכב ענק בארסנל לפני שליברפול שברה עבורו את שיא המועדון ושילמה ב-1974 200 אלף ליש"ט כדי להביא אותו. אם שוב חוזרים להשוואות להיום, זה הסכום שמוחמד סלאח משתכר בשבוע. בשמונה השנים שלו בקבוצה הוא זכה ב-15 תארים, בהם שלושה גביעי אירופה וחמש אליפויות. בחצי הגמר המתוח במינכן הוא כבש בדקה ה-83, וכאמור שער החוץ הספיק גם אחרי שרומניגה השווה בדקה ה-88. כשמדברים על אגדות באנפילד, הוא חזק ברשימה.
מעט מאחוריו שיחק המגן השמאלי אלן קנדי. המחירים כבר זינקו כשהוא נרכש מניוקאסל ב-1978 תמורת 330 אלף ליש"ט. הוא היה בהיסטריה כאשר עבר לאנפילד, גודל המועדון הכריע אותו. הוא סיפר פעם בראיון למירור: "הבכורה שלי בקבוצה לא הייתה טובה, הלחץ היה גדול עליי. ראיתי את המאמנים אומרים על הקווים 'מה הבאנו לכאן'. בהפסקה ישבתי בחדר ההלבשה עם הראש בין הידיים, והמנג'ר בוב פייזלי ניגש אליי ואמר: 'אני חושב שירו בקנדי הלא נכון'. היו פעמים בהן לא האמנתי ביכולת שלי".
מה שקרה בסופו של דבר הוא שקנדי הפך למומחה גמרים, אבל לזה נגיע מיד. בדקה ה-82 של הגמר המשמים למדי ליברפול זכתה בכדור חוץ, ואוהדי מחזיקת הגביע הטרייה הפועל באר-שבע כבר מתרגשים מהקריאה, כי הם יודעים מה אפשר לעשות מהוצאה טובה. ריי קנדי ניגש לכדור, וזרק אותו לעבר אלן קנדי שהגיע בדהירה מאחור. הוא לקח את הכדור לרחבה בנגיעה, כשההגנה מאבדת אותו לגמרי, ושיגר מזווית לא קלה לרשת. "לא רציתי להפסיק לרוץ", הוא סיפר על השעטה לעבר הקהל, "קשה לתאר את התחושה". הוא גם הודה שלא התכוון לקבל את הוצאת החוץ מריי קנדי, אלא פשוט רץ קדימה כדי לפנות שטח.
שימו לב להספק של אלן קנדי: חודשיים וחצי לפני כן, הוא הבקיע בדקה ה-118 בגמר גביע הליגה מול ווסטהאם. ריי סטיוארט השווה לזכות הפטישים עם שער דרמטי (120), וליברפול ניצחה 1:2 במשחק החוזר; שנתיים מאוחר יותר, שוב בגמר גביע הליגה, הוא הבקיע את הראשון ב-1:2 על מנצ'סטר יונייטד; ב-30 במאי 1984, באולימפיקו שהיה מפוצץ באוהדי המארחת רומא שהגיעה לגמר, הוא עלה עם קרח בוורידים לבעיטה האחרונה בדו-קרב הפנדלים, שלח אותה לרשת והביא עוד גביע אירופה לליברפול. וזה עוד מגן שמאלי, כן? אין ווינרים כאלה. אה, כן, שכחנו להזכיר: במשחק הראשון מול באיירן בחצי הגמר ב-1981 אלן קנדי שבר את ידו. הוא בכלל לא היה אמור להחלים בזמן לגמר, שנערך רק כחודש וחצי לאחר מכן.
חצי מיליון אוהדים הגיעו לתהלוכת הניצחון בליברפול. הקפטן פיל תומפסון היה אחראי לגביע, וכאשר הקבוצה סיימה את התהלוכה, הוא הניח אותו במושב הקדמי של מכוניתו ושלח את השחקנים שנסעו איתו אחורה. הצעד הבא היה קיום הבטחה - כפי שתיכנן מראש, תומפסון הטריף את המבלים בפאב "העיט" כאשר הביא לשם את הגביע, ולוגמי הבירה לא האמינו למראה עיניהם כשהצטלמו איתו. בגלל השנים שעברו ישנם רבים שחושבים באגדה אורבנית, אבל תומפסון אישר יותר מפעם אחת שזה בדיוק מה שקרה. אחרי הכל, הוא היה גאה בכך שהפך לסקאוזר הראשון, ילד שנולד וגדל בליברפול, שהניף כקפטן את גביע אירופה, ולא שכח את השורשים. הבעיה היחידה בכך הייתה שתומפסון לא ממש דיווח על מעשיו, ולמחרת אנשי ליברפול נכנסו להיסטריה כאשר לא מצאו את הגביע לקראת סשן צילומים מיוחד באנפילד, ולא ידעו שהוא אצל תומפסון בסלון.
התמונה שמוכיחה: פיל תומפסון לא שיקר
יחסי הכוחות השתנו
האכזבה של ריאל הייתה עצומה, ורק 18 שנים מאוחר יותר היא חזרה לגמר וגם זכתה בגביע עם 0:1 על יובנטוס באמסטרדם משער של פרדראג מיאטוביץ'. בסוף העשור השני של שנות האלפיים היא הפכה למלכת אירופה עם שלוש הנפות רצופות. השמות של ליברפול הפכו לשגורים בכל פה עד היום: סונס, קני דלגליש, ריי קלמנס, סמי לי, פיל ניל, צמד הקנדים. הסופרסטארים של ריאל, חלוצי-על בדמות סנטייאנה וחואניטו, מעט נשכחו בראייה ההיסטורית, אולי בגלל שלא זכו בתואר האירופי. חואניטו, שחקן נפלא שלקח עם ריאל חמש אליפויות ושני גביעי אופ"א, נהרג בתאונת דרכים בגיל 37 ב-1992.
אבל מאותה קבוצה כן יצאו מאמנים בולטים. המאמן וויאדין בושקוב הצמיח מההרכב של 1981 שני אנשים שלקחו בהמשך עליהם את הקבוצה (גם הקשר פרנסיסקו גרסיה הרננדס, שלא שותף בגמר, עבד בהמשך במועדון כמאמן קבוצת המילואים): הראשון הוא המגן השמאלי חוסה אנטוניו קמאצ'ו, השני – הקשר ויסנטה דל בוסקה, שזכה עם ריאל בשני גביעי אירופה כמאמן, ולאחר מכן במונדיאל וביורו עם נבחרת ספרד.
יחסי הכוחות השתנו עם השנים. אותו הפסד היה האחרון של ריאל בגמר גביע אירופה. היא הגיעה מאז שמונה פעמים נוספות למעמד, ובכולן סיימה כמנצחת. ליברפול סבלה מהרחקת הקבוצות האנגליות (בשל אסון הייזל ב-1985, שאוהדיה היו אחראים לו) ומעליית השייח'ים והאוליגרכים, ורק בשנים האחרונות יורגן קלופ השיב אותה למקום הזה. ואם כבר העבר לעומת היום – גם ב-1980/1981 ליברפול לא זכתה באליפות, אבל סיימה עם שני תארים מקומיים. אז מגן הקהילה וגביע הליגה, היום גביע הליגה והגביע האנגלי.
שני מועדוני ענק, אינספור סיפורים. רק הגמר של 1981 ראוי לאנציקלופדיה משל עצמו. כבר אין אנציקלופדיות בעצם, הן נעלמו עם התמימות והפשטות של הכדורגל כפי שנראה לפני 41 שנה – אבל כשריאל מדריד וליברפול עולות לגמר, אין הרבה יותר רומנטי מזה.
פורסם לראשונה: 08:10, 27.05.22
