בספר "רצח באמסטרדם" שיצא לאור ב-2006 כתב הסופר יליד הולנד איאן בורומה כי ההולנדים נעים בין שני קצוות: זחיחות כאשר נראה שהמצב לטובתם, ואז תחושת פאניקה כאשר הדברים משתבשים והחלומות מתנפצים. בורומה טוען כי המייצג הטוב ביותר של תחושה זו ש״העולם עושה לנו עוול״, המסתכמת במילה ההולנדית verongelijktheid, משתקפת באופן שבו נבחרת הולנד משחקת כדורגל.
״כוכבי הכדורגל ההולנדים, הגאים בכישוריהם הנעלים ובסגנון המשחק השוטף שלהם, שמרתיח שחקנים של נבחרות פרוזאיות יותר כמו הגרמנים, מתחילים לרוב את משחקיהם עם כל היהירות של אמסטרדם מלאת החיים ומתוך ידיעה שהם טובים יותר, ולפעמים הם אכן טובים יותר... אבל כשהדברים משתבשים והיריב מבקיע שער או שניים הראשים מתחילים לצנוח, הוויכוחים בתוך הנבחרת מתחילים, והמשחק הולך לאיבוד מתוך תחושת verongelijktheid: למה זה צריך לקרות לנו? מה עשינו כדי שזה יגיע לנו? האם אנחנו לא הטובים ביותר?".
כל מי שצפה במשחקיה של נבחרת הולנד תחת הדרכתו של לואי ואן חל, הן בטורניר ב-2014 והן בטורניר הנוכחי, יודע כי מדובר בנבחרת שונה. לצערי הרב הנבחרת הודחה פעמיים בבעיטות עונשין על ידי ארגנטינה, אבל אי אפשר שלא להעריך את יכולת העמידה והחזרה מהקבר של שתי הנבחרות האלו. ב-2014 נמצאה הנבחרת בפיגור 1:0 נגד מקסיקו דקות ארוכות, כשוואן חאל החליט להחליף בדקה ה-76 את הקפטן וכוכב הנבחרת, רובן ואן פרסי, במכונת השערים קלאס יאן הונטלאר. הונטלאר בישל את שער השוויון של סניידר בדקה ה-89 ולקח על עצמו את בעיטת העונשין מ-11 מטרים בדקה ה-94, כדי לקבוע מהפך שהוא כל כך לא אופייני לנבחרות הולנדיות.
במשחק ביום שישי האחרון ראינו נבחרת הולנד רחוקה מאוד מהנבחרת עמוסת הכישרון של 2014. נבחרת אפורה, נטולת ברק, בלי שחקנים גדולים באמת, שעד השער הראשון שהבקיעה המשחק שלה היה פשוט מזעזע. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה: זו נבחרת שהצליחה לקום מהקבר לאחר שהייתה בפיגור 2:0 מול ארגנטינה של מסי הגדול, מול קרוב ל-90 אלף אוהדים ארגנטינאים עוינים. בדו-קרב הפנדלים שוב חזרה הקללה (למרות ששתי הבעיטות שהוחמצו לא היו רשלניות אלא פשוט לא מספיק טובות), אבל רוח הקרב של הנבחרת מעוטת הכישרון הזו ראויה להערצה.
שדרי הספורט רגילים לחשוב במתכונת של שחור לבן ולהשוות כל נבחרת הולנדית לנבחרתו המופלאה של קרויף, תוך התעלמות מוחלטת מכך שגם הנבחרת הזו הבטיחה את מקומה בגמר לאחר משחק אלים מאוד נגד ברזיל. אבל אוהד הולנד כמוני, שפרט לאליפות אירופה המופלאה ב-1988 ידע רק תסכולים ואכזבות מאז הבעיטה המפורסמת של רנסנברינק לקורה ב-1978, יכול רק להסיר את הכובע בפני נבחרת שעם כל דלות כישרונה הצליחה שוב להנחיל לעולם הכדורגל רגע בלתי נשכח עם תרגיל העונשין המבריק והקמבאק המפואר.
נותר רק לקוות שרוח הקרב הזו תישאר גם כשיגיע לנבחרת דור התקפי מוכשר בהרבה. לא בכל יום צומחים שחקנים כמו קרויף, ואן באסטן, אריין רובן או הונטלאר, אבל השחקנים הגדולים בוא יבואו. וגם אם עוד שנים רבות נבחרת הולנד תשבור את לבבות אוהדיה הרבים בישראל ובעולם, היא תישאר תמיד אהבתנו הנצחית. Viva Hollandia!
הכותב הוא דוקטורנט בביה״ס להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב שחוקר את גיבוש הזהות הלאומית של הולנד ואוסטריה אחרי מלחמת העולם השנייה על רקע יריבות הכדורגל שלהן עם גרמניה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
