אם רוצים לסכם את הסיבוב הראשון של מכבי תל אביב ביורוליג, ארבע מילים יגדירו אותו בצורה הטובה ביותר - אין חדש תחת השמש. עונת 2021/22 נראית בדיוק כמו קודמתה, ובדיוק כמו עונת הבכורה של יאניס ספרופולוס. לכן מה הפלא שהסיכוי שלה להעפיל לפלייאוף נראה קטן מאוד?
קבוצה משעממת
למכבי תל אביב יש בפלייבוק לא מעט תרגילים לכל סיטואציה, אז למה בפועל ההתקפה שלה נראית כל כך שבלונית וצפויה? כי על הפרקט דברים מתנהלים אחרת מאימון, היריבות מתכוננות אלייך ומהלכים שחשבת שתבצע לא מצליחים. לכן איכות השחקנים צריכה לעשות את ההבדל, לצד היכולת לספק להם את הכדורים במקומות במגרש בהם הם מצטיינים.
למכבי יש כביכול איכות, בטח יותר מהעונה הקודמת, אבל היא לא באה לידי ביטוי כי, כאמור, שחקנים (למעט סקוטי ווילבקין) לא מרגישים בנוח במשחק ההתקפה. הדוגמאות הטובות ביותר הן ג'יימס נאנלי ודרק וויליאמס, שדקות ארוכות משוטטים על הפרקט באופן קבוע.
מאמן הגנה בלי הגנה
יאניס ספרופולוס נחת בהיכל עם תווית של מאמן הגנה קשוח. יחד עם ההתלהבות שלו על הקווים לצד הנאומים אחרי משחקים בהם ידע לגעת בלב של האוהדים, כולם היו מרוצים. אבל בעיקר העונה רואים שעם כל הכבוד לתוויות, במידה שלמאמן אין שחקנים שיודעים או רוצים לשמור – פילוסופיית משחק לא שווה כלום.
או שאולי הכל קשור להתלהבות של ההתחלה, שמאמן מוטיבטור יכול לספק לשחקניו, בטח לחדשים שלא מכירים אותו? בעשרת המחזורים הראשונים מכבי ספגה בממוצע 72.9 נקודות בלבד, כאשר ארבע פעמים נקלעו עליה 69 נקודות או פחות. בששת ההפסדים הרצופים של הצהובים לפני זניט היא ספגה כמעט 14 נקודות יותר (86.6), לא הצליחה להוריד את יריבותיה אל מתחת ל-72 נקודות וארבע פעמים קיבלה על הראש 90 נקודות או יותר.
הבעיה הכי גדולה של מכבי בהגנה היא בקו הקדמי. על אנטה ז'יז'יץ' כבר נכתב מספיק בנושא, אבל הוא לא לבד. גם ג'יילן ריינולדס ודרק וויליאמס לא שומרים. וכך נותרה מכבי עם אנג'לו קלויארו ועוז בלייזר כשחקנים היחידים שמכופפים ברכיים בקו הקדמי, אבל כמעט בלתי אפשרי לשחק עם שניהם בחמישייה כי הם מוגבלים התקפית.
מכבי דווקא הביאה פתרון לא רע בתחילת העונה לאחר שז'יז'יץ' נפצע בדמותו של מתיאס לסור, אבל למעט כמה משחקים לא באמת נתנה לו צ'אנס והוא שוחרר בתום חוזהו הקצר. לסור לא שחקן התקפה מבריק, אבל כן יודע לשים את הכדור בסל כשהוא קופץ מעל הטבעות בזכות האתלטיות המרשימה שלו, ובהגנה הוא ממש לא חור.
אירופה רודפת, מכבי מתרצת
הפסקה הקודמת מתקשרת בדיוק לזאת. הרבה קבוצות ביורוליג בנו סגלים לא טובים, אבל לא מעט מהן ביצעו, מבצעות וימשיכו לבצע שינויים כדי להשתפר. מכבי ת"א, למעט לסור, לא החתימה אף שחקן, למרות שברור שהיא חייבת חיזוקים גם בקו האחורי וגם בקדמי.
אז נכון, תמיד יש נסיבות, כמו למשל הקושי למצוא את השחקן המתאים, או זה שהקבוצה מוגבלת כלכלית בעקבות ענייני רשת הביטחון של משרד הספורט (המועדון צריך להראות שחסך 20 אחוזים מתקציבו כדי לקבל את הכספים). ועדיין, מדובר במכבי ת"א ולא בקבוצת מרכז טבלה בליגה הישראלית שכל שקל חשוב לה כדי לסגור את החודש.
תראו למשל את ברצלונה. היא סובלת ממכת פציעות חריגה והספיקה לצרף את דנטה אקסיום. אז יכול להיות שמדובר בהימור, אבל היא לפחות מנסה. מילאנו נתקעה בעקבות פציעתו של קונסטנטינוס מיטוגלו, אז היא הוציאה כסף מהכיס, שילמה בייאאוט והחתימה את בן בנטיל. עוד דוגמה? אנאדולו אפס, שהביאה את אקס הצהובים, אלייז'ה בראיינט.
ממעצמה לבית גידול לשחקנים
מכבי ת"א תמיד התגאתה, ובצדק, ביכולת שלה להחתים שחקנים שאף אחד לא שמע עליהם, או לא חשב לגעת בהם ולהפוך אותם לכוכבים. אך בשנים האחרונות המגמה הפוכה - כלומר מכבי ממשיכה להביא שחקנים יחסית אלמוניים, אבל הם פורחים כשהם עוזבים אותה.
הדוגמאות השנה בולטות למדי: כריס ג'ונס, שיאניס ספרופולוס לא רצה שימשיך בקבוצה, עושה חיל בווילרבאן (13.4 נקודות, 53 אחוזים ל-2 ו-15.1 במדד), ונראה שאם היה נשאר אצל האלופה הישראלית העונה היא הייתה נהנית ממנו.
נייט וולטרס, ששוחרר בעיקר מכיוון שנפצע לא מעט, נראה טוב מאוד במדי הכוכב האדום בלגרד (11.4 נקודות, 60 אחוזים ל-2 ו-3.8 אסיסטים), וטיילר דורסי, כמובן, שיחד עם אולימפיאקוס מפתיעים את היורוליג. דורסי הוא הדוגמה המוכחת כמה קשה לגארד נוסף לשחק ליד סקוטי ווילבקין. הממוצע של דורסי העונה - 13.1 נקודות, 49 אחוזים ל-2 ו-43 אחוזים ל-3 ב-23 דקות.
המשחק הגדול: 68:85 בהיכל על ברצלונה
תצוגת השיא של הצהובים העונה, ללא צל של ספק, שגם הגיעה בריצה הגדולה שלה בתחילת הדרך. בשלב מסוים בחצי הראשון המארחת כבר הוליכה ב-22 הפרש. בארסה, מוליכת היורוליג, כלל לא הייתה פקטור בהתמודדות ורשמה הפסד בכורה.
מה היה ההבדל משאר המשחקים של מכבי העונה? משחק התקפה מגוון, חמישה קלעים בדו-ספרתי וכמובן הגנה (מכבי חטפה 9 כדורים וכפתה על הקטלאנים 18 איבודי כדור).
הפספוס הגדול: הפסד 74:73 לצסק"א במוסקבה
מכבי פגשה את צסק"א בתקופה הכי רעה שלה, כשהיא פצועה ומפורקת, אבל לא ידעה לנצל זאת ולרשום ניצחון שישי ברציפות, שהיה ממשיך את התקופה הנהדרת שלה. אפשר גם להגיד שההפסד הזה עצר את המומנטום האדיר של ספרופולוס ושחקניו. האורחת הייתה מרחק קליעה מתחת לסל של וויליאמס מניצחון קריטי במוסקבה.
התצוגה המבישה: תבוסה 90:73 בחוץ לאולימפיאקוס
האלופה הישראלית הגיעה להיכל השלום והאחווה דווקא אחרי ניצחון על מונאקו, אבל מהרגע הראשון שיחקה כדורסל קטסטרופלי ואת הרבע הראשון סיימה בפיגור עצום - 35:8. שם ההתמודדות כבר הוכרעה ושאר המשחק היה לפרוטוקול בלבד.
ווילבקין היה נוראי עם 6 נקודות ב-2 מ-9 מהשדה, קינן אוואנס לא היווה פקטור (2 נקודות ב-20 דקות), בדיוק כמו דרק וויליאמס (2 נקודות ב-13 דקות) וג'יילן ריינולדס (4 נקודות ב-13 דקות). אם יש משחק שהוא סוג של קו פרשת המים מבחינת מכבי בעונה הזאת - אין ספק שהתבוסה ליוונים, ובעיקר היכולת הפושרת והספסול של חלק משחקניה המרכזיים, מסמלים זאת.
