תארו לכם את ארטיום דולגופיאט, לינוי אשרם או אחד המדליסטים הישראלים האחרים קורא קריאות בעד נתניהו אילו היה עולה על הדוכן באולימפיאדה בימי השיא של מערכת הבחירות ובזמן שההפגנות בבלפור הסעירו את המדינה. עכשיו, קחו את ההד התקשורתי והאמוציות שהדבר היה מעורר, והכפילו את זה בכמות הסבל האמיתי שעובר בימים אלה על העם הקובני.
אזרחי קובה העניים אמנם גאים בהישגים של הספורטאים שלהם בטוקיו, במיוחד של המתאגרפים, בהם הזכייה של חוליו ססאר לה קרוס (31) בקטגוריית המשקל הכבד (עד 91 ק"ג), אבל האלוף שזכה בזהב אולימפי שני ברציפות ייזכר לא רק בשל הישגיו המרשימים בזירה, אלא גם בעקבות תמיכתו בממשלה הקובנית והסערה הגדולה שחולל.
החדר שלו בבית מלא לא רק בגביעים הרבים בהם זכה. בולטת בו בייחוד תמונת ענק של הרודן המנוח פידל קסטרו. תושבי קובה לא יכלו להתעלם מכך ומהדברים מעוררי המחלוקת שאמר בימים בהם עוברת המדינה משבר קשה.
בעקבות המצב הכלכלי החריף, אלפים מתושבי קובה יצאו לרחובות בחודש שעבר כדי להפגין נגד המשטר הקומוניסטי בראשות הנשיא מיגל דיאס-קאנל ברמודס. בהפגנות נעצרו מאות אזרחים ובמהלך המהומות הגבילה המדינה את השימוש באינטרנט על מנת לדכא את המחאה. בעקבות זאת האשימה קובה את ארצות הברית בתכנון המחאות יחד עם קובנים שמתנגדים למהפכה, וזאת בזמן שלטענתה הממשל של ג'ו ביידן "חונק" את הכלכלה שלה בעזרת סנקציות.
הסערה נמשכת בימים אלה ובזמן שהרחובות בוערים, הטלוויזיה הקובנית צילמה את אמו של לה קרוס, אנה מריה, בוכה מאושר בביתה לאחר ניצחונו, כשברקע בולטת תמונתו של קסטרו על הקיר. "חוליו העלה לגובה את שמה של קובה", חגגו בני המשפחה. "הוא הבהיר לעולם את מעמדו ועשה הכל לטובת הספורט המהפכני והקובני".
מצד אחד מהווה לה קרוס מקור לגאווה עבור קובנים רבים. מצד שני, עבור רבים אחרים הוא מייצג את המשטר המדכא. על דבר אחד אי אפשר להתווכח - מדובר בספורטאי מצוין שחרט את שמו בספר הזהב של הספורט הקובני והאיגרוף העולמי. הרקורד שלו - 218 ניצחונות לעומת 18 הפסדים בקריירה, מדבר בעד עצמו.
בזכות ניצחונו בגמר על הרוסי מוסלים גדזימגומדוב העניק לה קרוס לקובה את מדליית הזהב השישית בטוקיו 2020 והשלישית באיגרוף. לאחר מכן, ביום האחרון, השלימו הקובנים מאזן של ארבע מדליות זהב באיגרוף, שבע מדליות זהב בכל הענפים ו-14 מדליות בסך הכל באולימפיאדה (מתוכן 5 באיגרוף).
כמי שזכה בעבר ארבע פעמים באליפות העולם לחובבנים (2011, 2013, 2015 ו-2017) ובמדליית הזהב בקטגוריית המשקל הקל-כבד (עד 81 ק"ג) בריו 2016, נחשב לה קרוס לאחד המתאגרפים הגדולים בדור האחרון שלא פנו לקריירה מקצוענית.
לאולימפיאדה הנוכחית, לקראתה עלה בקטגוריית משקל בעקבות כישלונו בחצי גמר אליפות העולם ברוסיה 2019, הוא הגיע במוטיבציה גבוהה ובתחושה שאסור לו לפשל. לא חסרו כאלו שפקפקו ביכולתו להיאבק מול מתאגרפים כבדים יותר וציינו את הצורך שלו לשנות אסטרטגיה.
רבים מאנשי המקצוע בעולם האיגרוף לא אוהבים את המנהג שלו להשאיר את ידיו למטה ולא להגן על פניו כפי שנוהגים מתחרים מאירופה בעיקר, אבל הוא השיג את התואר בצורה משכנעת תוך שניצל את מהירותו ויכולת ההתחמקות שלו. בשל מהירותו הרבה, המאפשרת לו להתחמק מהתקפות הוא קיבל את הכינוי "לה סומברה" ('הצל'), וסגנונו החלקלק והמתחכם היקנה לו כינוי נוסף, "אל דוקטור".
הקרב הטעון נגד הקובני שייצג את ספרד
"קיסר המחול הקובני", כינה את לה קרוס אחד מבעלי הטורים בארצו, וציין: "למתחרים שלו יש שתי אפשרויות - לרקוד יחד איתו כדי לא לעשות מעצמם צחוק לפני כל העולם, או לנסות להתחמק ואז הם מתעייפים וחוטפים". ואכן, בקרב הראשון לא התקשה לה קרוס להכניע את הקנייתי איליי אוצ'ולה, אבל אז הכל התכוננו למאבק טעון במיוחד. ברבע הגמר חיכה לו עמנואל רייס, קובני שעזב את המדינה ב-2017 ומייצג כיום את ספרד.
רייס החליט לעזוב בשעתו את קובה לא בגלל שהיה רעב ללחם. פשוט נמאס לו לחיות כל השנים בצילו של אריסלנדי סאבון, חברו לנבחרת שנחשב לבכיר ממנו. בשל כך הוא החליט לחפש אתגרים במדינה אחרת. תחילה התאמן ברוסיה, אחר כך באוסטריה ובגרמניה, ולבסוף התיישב בלה קורוניה שבצפון מערב ספרד.
המפגש בין השניים הלהיט את היצרים ועורר ויכוחים רבים ברשתות החברתיות במדינה, שרק לפני שנתיים התאפשר לאזרחיה לגלוש באינטרנט דרך הטלפונים הניידים. "באתי לפה כדי לערוף ראשים, אני מכיר היטב את לה קרוס ויודע מה לעשות כדי לנצח אותו", הכריז רייס לקראת הקרב, וגם התייחס לכינויו 'הטייפון': "אני הסופה שחיכיתם לה".
רייס, שקיבל כינוי נוסף, 'אל פרופטה' (הנביא), ייצג עבור רבים בקרב העם הקובני את הגולים והמתנגדים לדיקטטורה. בשל כך הוא לא היסס לחמם את האווירה ולהשתמש בסלוגן "מולדת וחיים", השגור בפיהם של המפגינים בקובה. "הדרך שלי תסתיים רק עם מדליית הזהב", הצהיר. "רק אני היריב של עצמי".
המאבק בזירה הסתיים בסופו של דבר בניצחונו של לה קרוס, שנתפס בעיני הציבור כנציג של הממשלה ואשר השיג את מטרתו בזכות החלטת שופטים חצויה ומעוררת מחלוקת. בכך הוא שם ללעג את ההצהרות של רייס ובסיומו של הקרב לא היסס להביע את תמיכתו בנשיא ובסלוגן שליווה את המהפכה של קסטרו ב-1960: "מולדת וחיים – לא. מולדת או מוות, ננצח".
רייס לעומתו תקף את השופטים: "הם עירבו פוליטיקה בספורט ובושה שקורים דברים כאלה, כי אתה מקריב כל כך הרבה שנים. אני יודע שניצחתי וגם לה קרוס יודע את זה, יש השפעה לשם של המדינה שאותה אתה מייצג". מאמנו של רייס, רפאל לוסאנו, זעם עוד יותר: "גנבו לו את המדליה, נעשה לו עוול".
דבריו של לה קרוס עוררו סערה והוועד האולימפי נאלץ להגיב לטענות לפיהן הוא הפר את התקנון האוסר להעביר מסרים פוליטים. מהוועד השיבו כי "העניין נפתר אחרי שיחה עם ראשי המשלחת הקובנית". התגובה הזו לא הרגיעה את הרוחות בקרב מתנגדי המשטר בקובה ואת המחאות כלפי לה קרוס.
(צפו במשפחה של לה קרוס מתרגשת בעת זכייתו)
המתאגרף רובייסי ראמירס, שזכה במדליות זהב במשקל עד 52 ק"ג בלונדון 2012 ובעד 56 ק"ג בריו 2016, ובשנים האחרונות החל בקריירה מקצוענית בארצות הברית, כתב בפייסבוק: "גם כאשר לה קרוס נמצא במדינה דמוקרטית כמו יפן הוא בוחר להמשיך לזמזם את הפזמון של הקומוניזם ולהתרפס בפני הרודנות. אני מעדיף לצדד בחופש".
לה קרוס לא התייחס למבקרים. הניצחון המוראלי על רייס החדיר בו תנופה ובחצי הגמר הוא הביס גם את הברזילאי אבנר טשיירה (שזכה בסופו של דבר בארד). בגמר, מול הרוסי הגבוה ממנו (1.93 מטר לעומת 1.82 מטר) והצעיר ממנו (24), שלא הפסיד ב-48 קרבות רצופים מאז דצמבר 2017, שלט הקובני בצורה מוחלטת, גרם ליריבו לבצע טעויות רבות והשופטים העניקו לו את הניצחון פה אחד.
"מרעיבים אותנו": צפו בהפגנות ברחובות הוואנה
(רויטרס)
"מודה למהפכה, המדליה היא חוב למדינה שאני צריך לפרוע"
"אני אוהב אותך, קובה", צרח לה קרוס למצלמות לאחר שהבטיח את ניצחונו תוך שביצע הצדעה צבאית והניף את אגרופו לעבר אנשי המשלחת שישבו ביציע. לאחר מכן אמר: "ניצחנו פה וננצח גם את הקורונה. זו הייתה האסטרטגיה שלי – לא לתת לו מנוחה אפילו לרגע. ככה התשתי אותו ויכולתי להכניס את האגרופים שלי. נכון שהגעתי לתחרות הזו אחרי שעשיתי שני קרבות בלבד בעד 91 ק"ג, אבל נלחמתי באותה האינטנסיביות ובאותה מחויבות. כמו שאני רואה את עצמי עכשיו, לא תהיה לי בעיה לנסות לעשות את זה שוב בפריז 2024".
על האתגר בקטגוריית המשקל הגבוהה יותר אמר לה קרוס: "הניצחון הזה חשוב מאוד בשבילי, כי זה היה בהופעת הבכורה שלי בקטגוריה החדשה ואמא שלי הייתה מאוד מודאגת. גם אחרים היו מודאגים ולא יכולתי להרשות לעצמי להיכשל. כשאתה חלק ממשלחת אתה לא מתעסק רק בעצמך, אלא מייצג מדינה שלמה ונלחם למען הדגל שלך. האווירה הזו מחדירה בי מוטיבציה. בחיים לא תקבלו הרגשה שקובני אמיתי לא מגיע להילחם. אני מודה למהפכה, כי אני לוחם שחור שלא יודע מה היה קורה לי ולמשפחתי בלעדיה, ולכן המדליה הזו בשבילי היא חוב שאני צריך לפרוע". בכך הפך לה קרוס למתאגרף הראשון בהיסטוריה שזכה פעמיים בזהב בקטגוריות המשקל הגבוהות ביותר והשביעי שעושה זאת בשתי קטגוריות משקל שונות.
הייתה זו האולימפיאדה השלישית של לה קרוס, שבלונדון 2012 הודח ברבע הגמר. מעבר לנושא הפוליטי, הוא תפס בעבר כותרות נוספות לא מסיבות ספורטיביות. ב-2014 הוא אושפז בבית החולים אחרי שניצל בנס בעת שנורה סמוך לאתר נופש בעיר מגוריו קמגואיי. לאחר מכן פורסם שהוא נפל קרבן לשוד, והעבריינים שנתפסו על ידי המשטרה טענו כי לא ידעו מי הוא בעת שביצעו את המעשה. לה קרוס קיבל לידיו את הקליע שנמצא במקום, הניח אותו בצנצנת בביתו והכריז כי המקרה יעזור לו לחזור לזירה חזק יותר.
כעת, אחרי שזכה בזהב, לה קרוס זכה כמובן לשיחה מהנשיא מיגל דיאס קאנל-ברמודס, שאמר לו: "הבאת אותנו אל החלום הזה למרות שלא יכולת להתאמן כמו שצריך בגלל הקורונה. כולנו אוהבים אותך וגאים בך. הגישה הפטריוטית בה נקטת היא מתנה לעם שלנו".
השליטה של קובה באיגרוף הרשימה בטוקיו
אם האמריקאים נחשבים לשליטים בכדורסל, הברזילאים בכדורגל והיפנים בג'ודו, קובה היא המעצמה הגדולה של האיגרוף ושלטה לחלוטין גם באולימפיאדת טוקיו. לא בכדי שלושה מבין ארבעת האלופים שלה מתגאים כעת בשתי מדליות זהב כל אחד בהן זכו בקריירה.
ארלן לופס זכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל עד 81 ק"ג כשניצח בגמר את הבריטי בנג'מין וויטאקר, ובכך הפך גם הוא לאלוף כפול אחרי שעשה זאת גם בריו 2016 בקטגוריית המשקל הבינוני (עד 75 ק"ג). כמו במקרה של לה קרוס, הסגנון ההתקפי שלו היקנה לו ניצחון משכנע בגמר על פני יריבו, שנקט בטקטיקה הגנתית ונכנע למתאגרף טוב ממנו.
רוניאל איגלסיאס טיפס גם הוא לראש הפודיום אחרי שניצח בגמר התחרות במשקל חצי כבד (עד 69 ק"ג) את הבריטי פאט מקורמק, וגם הוא הוסיף לעצמו מדליית זהב אולימפית שנייה אחרי זו בה זכה בלונדון 2012 במשקל עד 64 ק"ג.
אנדי קרוס זכה בזהב בקטגוריית המשקל עד 63 ק"ג לאחר שניצח בגמר את האמריקאי קיישואן דייויס (אותו יריב עליו גבר בגמר אליפות העולם ב-2019) ולאחר מכן הלהיב בריקוד ניצחון בזירה בסגנון מייקל ג'קסון. בנוסף השיג לסארו אלבארס מדליית ארד במשקל נוצה (עד 57 ק"ג).
המשלחת הקובנית חוזרת מרוצה מאוד לארצה אחרי שרשמה בסך הכל 20 ניצחונות מתוך 23 קרבות בהם השתתפו המתאגרפים שלה. בתקשורת המקומית נזכרו בהישגים הגדולים שרשמו הספורטאים באולימפיאדת אטלנטה 1996, גם אז השיגו שלושה מתאגרפים מהאי - הקטור ויננט, אריאל הרננדס ופליקס סאבון - זהב שני בקריירה אחרי שעשו זאת קודם לכן בברצלונה 1992.
בכך הגיעה קובה למאזן של 41 מדליות זהב אולימפיות באיגרוף בכל הזמנים, 19 מכסף ו-18 מארד (78 מדליות בענף בסך הכך). וחוץ מזה, נתון נוסף מצביע על כך שמתוך 18 מתאגרפים שזכו בשתי מדליות זהב בהיסטוריה 10 הם קובנים.
בהחלט ניתן לומר שהמסורת של תאופיליו סטיבנסון הגדול, האלוף האולימפי המשולש ממינכן 1972, מונטריאול 1976 ומוסקבה 1980, מסורת שהחלה בימי השיא של קסטרו, נמשכת בענק. הספורט בקובה ימשיך להתקדם כל עוד הממשלה ממשיכה לתמוך בו, השאלה אם המשטר שקיים במדינה כבר יותר מ-60 שנה ישרוד, מה יקרה לעם וכמה אזרחים באמת ירגישו גאווה בזכות ההישגים.
