אוסקר גלוך מדבר לקראת קוסובו
(צילום: באדיבות ההתאחדות לכדורגל)
אי-אפשר להוכיח זאת מדעית, אבל נדמה שאין שינוי קיצוני יותר בתודעת האדם מאשר הזמן בו הוא חושב או מדבר על נבחרת ישראל. בכל קמפיין מחדש כולם בטוחים שהנה, הפעם עולים. יש לגיונר עולה מבטיח, יש יריבה שלא מחזיקים ממנה. שבוע או חצי שנה מאוחר יותר, לא משנה, והציבור יכריז שאין פה כדורגל וגם לא יהיה, יורו או מונדיאל הם רק בחלומות. המעבר מתקווה לשברון לב, או להפך, שני רק לתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות.
כמו תמיד, גם עכשיו מריחים אופטימיות. איך יודעים שבא אביב? פותחים עוד קמפיין של הנבחרת, אנשים מרוצים, מחכים, מעוניינים להשאיר את החורף מאחור. בלומפילד סולד אאוט, למרות הגשם ובלי הגג. דגלי ישראל עושים מעבר זמני מהמחאה לתמיכה. זו אינה תקווה מופרכת, שאין לה אחיזה במציאות. גם פרשנים בחו"ל, אנליסטים ובעלי תפקידים בסוכנויות הימורים בעולם – ההערכות של כולם, ולא מדובר פה על אוהדים שרואים רק מה שהם רוצים לראות, הן שלישראל יש סיכוי טוב מתמיד להגיע לטורניר גדול. מדוע?
1. הפורמט. שלא כמו מוקדמות המונדיאל, פה הנבחרת במקום השני עולה ישירות ליורו. אין פלייאוף, בלי התחכמויות, לא צריך להגיע למקום בו הנבחרת נפלה בעבר.
2. ההגרלה. הבית של ישראל חלש יחסית. עזבו את שווייץ, היא תסיים במקום הראשון. התחרות על הכרטיס הנוסף אמורה להיות בין ישראל, רומניה וקוסובו. הכדורגל ברומניה בצניחה חופשית. קוסובו השתתפה בשלושה קמפיינים בלבד בחייה הקצרים, ופעמיים סיימה במקום האחרון בבית.
3. הדם הצעיר שמוביל את הנבחרת. קודם כל מנור סולומון, שהגיע הזמן שלו להוביל, להיות הכוכב הבלתי מעורער. אוסקר גלוך, שיכול להגיע לאותם מקומות רחוקים. ליאל עבדה, שנפצע ולא ישחק מחר אבל לא נתפלא אם ירוץ בפרמייר-ליג בעונה הבאה. התקפה צעירה ומוכשרת היא הדבר הכי טוב שאפשר לבקש.
המגינים של קוסובו
כל זה נכון, אבל אם פותחים אתר ספורט בקוסובו אפשר לקרוא בדיוק אותו דבר, רק השמות משתנים. גם בקוסובו חושבים שיש הזדמנות נדירה. הפורמט כמובן. גם ההגרלה, כולל ישראל שמעולם לא עלתה ליורו. הסגל, ברור, חזק מתמיד. הוא כולל את הבלם אמיר רחמאני, שחקן מוביל בנאפולי שמפרקת את הליגה האיטלקית, וגם את ודאט מוריצ'י, חלוץ מאיורקה, שהבקיע העונה עשרה שערים בליגה הספרדית. איזה דור, הגיע הזמן של קוסובו לעלות, לא?
אז האמת צריכה לשבת איפשהו על ציר האופטימיות-פסימיות. לא בקצה האחד ולא באחר. אפשר לומר שהפעם הוא נוטה יותר לכיוון חיובי, וזה מצוין, אבל על קמפיין מוקדמות לא צריך להסתכל באותה צורה מהיום הראשון ועד לסיום. הוא נמשך שמונה חודשים, חודר לאמצע עונת הכדורגל הבאה. המוקדמות נבחנות לא משחק-משחק אלא התכנסות-התכנסות, וזו הנוכחית כוללת שני משחקים: קוסובו בבית ושווייץ בחוץ. ניצחון בשבת זה הדבר הקריטי, כל דבר נוסף בונוס.
הניצחון יכול להגיע באמצעות ניצול נקודת התורפה הגדולה ביותר של קוסובו, הטמונה במגינים שלה. העבר הקרוב מראה שלא משנה זהות המגינים, בשני הצדדים, קוסובו הכי פגיעה שם. אחד לא מבין את המשחק מספיק טוב, אחר לא חותר למגע ומגלה פסיביות, אפשר להמשיך. עבור אלון חזן אלה חדשות טובות, כיוון שסולומון יפגוש את אחד המגינים.
האחריות של ויטור
אנחנו מצפים לראות הצגה של סולומון, הקונצנזוס הגדול ביותר בכדורגל הישראלי, וזה צריך להיות הקמפיין שלו. אבל קוסובו תגיע מוכנה אליו, ואולי הצד השני יוכל לנצל זאת. המהירות והתנועה של עבדה ללא כדור הן התכונות המושלמות לניצול המצב, וחסרונו מציק בהקשר זה. דולב חזיזה שאמור לפתוח במקומו הוא שחקן אחר וסגנונית אולי שגיב יחזקאל היה מתאים יותר. בכל מקרה, אלי דסה, באותו אגף, הוא גם מפתח.
בהגנה אין לנו על מי להישען אלא על מיגל ויטור. מוריצ'י חזק, גדול, מעיף שחקנים בדהירה קדימה ובעל בעיטה עוצמתית. מישהו צריך לתת גוף, ועל רז שלמה, שמעבר למשחקי ידידות הופיע בנבחרת לשלוש דקות בלבד, קשה יותר לסמוך. האחריות של ויטור. נדרש פה כוח פלוס שכל.
אם זה יקרה ואם מוריצ'י ייעצר, ישראל תנצח והאופטימיות הקלאסית של תחילת קמפיין תמשיך הלאה ואף תתגבר. נבחרת ישראל לא "תאחד את העם" כפי ששומעים לפעמים, הרי אפילו סידורי שינה מעוררים שם מחלוקות, אבל היא כן תיתן לנו תקווה ספורטיבית. בימים אלה זה די והותר.
פורסם לראשונה: 09:33, 24.03.23
