סיכוי טוב שהיה זה משחק הבית האחרון של נטע לביא ולא מדובר בסתם משחק. דרבי חיפאי, בגביע - מה יכול לבקש יותר שחקן שגדל במועדון והפך לקפטן שלו. אם זו אכן פרידה, ונראה שכן, לביא נפרד יפה. הוא כבש, מכבי חיפה הביסה, חגיגה אחרונה מול היציעים.
אם לא יקרה שינוי מפתיע של הרגע האחרון, קפטן מכבי חיפה יעבור ממש עוד מעט לקבוצה היפנית גמבה אוסקה. הוא ישאיר אחריו חור, גדול יותר ממה שחושבים. לא כולם זוכרים כמה טוב היה לביא בחלק הראשון של העונה, עד המונדיאל, גם בליגת העל וגם בליגת האלופות. עוד קודם, לפני שנתיים, היה הקשר האחורי אחד השחקנים הטובים בליגה, אבל אז הגיעה פציעה, עונה פחות משמעותית, ושוב עלייה בחודשים האחרונים. יותר מכך, אותה עלייה הציגה עוד יכולות שאיתן לביא עזר למכבי חיפה.
בעונת האליפות הראשונה שלו היה ברור מהי התרומה המרכזית של לביא. הוא חילץ כדורים ללא הפסקה, גם בעמדה קדמית במגרש, וכך עזר למכבי חיפה להתחיל התקפות מאזורים מסוכנים במגרש. העונה קורה דבר דומה, אבל יש תוספת. לביא הפך לאחד השחקנים הכי טובים בשחרור הקבוצה שלו מלחץ היריבה, דבר שהיה אפשר לשים לב אליו יותר מכל כשהופעל עליה לחץ מסיבי, כלומר בליגת האלופות.
היה אפשר לשים לב לכך כשלביא לא פתח בהרכב במשחק הליגה האחרון מול הפועל באר-שבע. המאמן ממול, אליניב ברדה, עשה דבר מעניין. הוא שלח את שי אליאס לחלק ההתקפי של הקישור, צמוד לעלי מוחמד, ומכבי חיפה התקשתה למסור לקשר הניז'רי ולהתמודד עם הלחץ הבאר-שבעי.
זו לא הייתה הפעם הראשונה. לביא לא פתח העונה בארבעה משחקי ליגה. באותם משחקים, בלעדיו, ירדה כמות חילוצי הכדור של מכבי חיפה בחלק המגרש של היריבה מ-10 בממוצע למשחק עד ל-7, אבל לא פחות חשוב הנתון הבא: עם לביא, פעולות הלחץ של היריבות נחשבו למוצלחות, כלומר מנעו מהירוקים לקדם את הכדור, ב-29 אחוזים מהניסיונות. בלי לביא המספר הזה קפץ עד 40 אחוזים.
אי-אפשר להסיק מסקנות חותכות מהנתונים לבדם, כיוון שמדובר במדגם קטן יחסית, אבל מבחן העין מציג תוצאה דומה, רואים את ההבדל על המגרש. עכשיו, בהנחה שלביא עוזב, יהיה מעניין לראות מה יעשה ברק בכר. אולי הוא ישחק יותר עם שלושה בלמים, כמו פעם, כדי שהם יזיזו את הכדור יותר בחופשיות? אולי החזרה של דולב חזיזה תתרום בהקשר הזה? לא פחות מעניין יהיה לראות מי המחליף שתחתים האלופה.
ומי הבא בתור?
שלושה שמות פורסמו עד כה כמועמדים להגיע לאלופה אחרי שלביא יעזוב - עדן קארצב, גוני נאור ואל-ים קנצפולסקי. ברור שהרצון של מכבי חיפה הוא להביא שחקן צעיר, כדי שגם אם לא יהפוך מיד לשחקן הרכב, ורוב הסיכויים שהוא לא, כל אחד מהם יהווה השקעה עתידית. אתה אף פעם לא יודע מי עוד עלול לעזוב או חלילה להיפצע. אגב, זה היה הרצון של מכבי חיפה מיד לאחר העלייה לשלב הבתים של ליגת האלופות, בלי קשר לאפשרות שלביא יעזוב.
שלושת המועמדים שונים ולכן חשוב להבין את ההבדלים ביניהם. קארצב אמור להיות הבחירה הברורה. הוא אמנם לא בעונה מדהימה, אבל מדובר בשחקן הרכב של נבחרת ישראל במשחקים הראשונים של אלון חזן בתפקיד, ויש לו את היכולת לקדם את הכדור בסגנון לביא, וגם להבקיע שערים בבעיטות מרחוק. במחשבה על משחקים באירופה, ודאי קארצב הוא זה שבכר וגל אלברמן צריכים לשים עליו את העין, יש לו גם את מבנה הגוף המתאים.
גוני נאור הוא אולי השחקן הכי קלאסי עבור ברק בכר. מה הכוונה? נאור אינטליגנטי מאוד, יכול לשחק גם כבלם וגם כקשר, לבצע בדיוק את הפעולות שהמאמן רוצה ולאפשר לו גם לשנות מערך תוך כדי המשחק מבלי לבצע חילוף. כן יש פה שאלת מהירות, בעיקר אם חושבים קדימה, על חזרה למפעל אירופי. קנצפולסקי יכול להיות שילוב של השניים האחרים, אבל הוא השחקן הכי פחות מוכן. גם הכי צעיר.
חשוב לומר - כל אחד מהם שיגיע לקבוצה לא יהיה, ככל הנראה, שחקן הרכב בטוח. אולי קארצב, אבל לא מיד, לא מהשנייה הראשונה. מטרת מכבי חיפה פה היא שהקישור לא יהפוך דליל מדי ובמקביל לבנות את אחד הקשרים האלה בצלמה במחשבה קדימה. אפשר להניח שקארצב הוא הבחירה הראשונה של הקבוצה, אבל לא בטוח שהוא מעוניין לעבור. קארצב, כזכור, עבר לרוסיה בקיץ ואז ההעברה בוטלה. הוא רוצה אירופה. יש פה גם עניין של עלויות. המחיר של כל שחקן שונה, הקבוצות שלהם רוצות לקבל בתמורה שחקנים כאלה ואחרים בעסקת חליפין.
בכל מקרה, מעבר מלביא לשחקן אחר יכול להיתקל בקשיים. לא כל יום עוזב קפטן, שחקן בית, שחקן הרכב משמעותי. למזלה של מכבי חיפה יש לה מספיק פור בטבלה, ובעיקר סגל מספיק עמוק.
