עוד קמפיין מוקדמות נגמר לנבחרת, שוב לא עלינו. סיימנו במקום השלישי בבית רק בזכות שער של מולדובה מול אוסטריה (4:1) ואפשר להגיד שזה "הישג", אבל זה כמו להתלהב מזה שקיבלת ציון 50 במבחן, וחבר שלך קיבל 40. בכל זאת, גם מכישלונות לומדים. אז הנה כמה דברים שאפשר לקחת לקמפיין הבא.
אין לנו מזל
כן, זה מצחיק לכתוב את זה בתור מסקנה רצינית, אבל מה לעשות שזה נכון? הכל הסתדר לנו בקמפיין הזה. אוסטריה הייתה מזעזעת, על מולדובה ואיי פארו אין מה לדבר. כל מה שהיינו צריכים לעשות זה לנצח את סקוטלנד, אפילו פעם אחת.
מה גם שאנחנו מכירים את הסקוטים אחרי סדרת המפגשים האינסופית איתם בשנים האחרונות, אפילו ניצחנו אותם כבר. אבל ישראל היא ג'ורג' קוסטנזה, גם כשהכל מסתדר לה - היא תמצא דרך להרוס לעצמה.
אין לנו הגנה
אומרים ש"בהגנה אין יום רע", ישראל מוכיחה אחרת. היא פשוט לא מסוגלת להגן על השער שלה, לא משנה נגד מי. כל יום הוא יותר רע מהקודם, אפילו שהיא משחקת באותו מערך מאז שהחל העידן האוסטרי. לא ראינו אפילו שיפור קל. שני גולים מאיי פארו בבית, רביעייה מאוסטריה, על החמישייה מדנמרק נוותר לנבחרת, כי זה באמת לא היה הוגן.
21 שערי חובה זה הרבה יותר מדי. החלק הקדמי בסדר גמור, החלק האחורי איום ונורא כמו פרק של סברי מרנן. אתה לא יודע מאיפה הטעות תגיע. אתה רק יודע שהיא תגיע. הלוואי שיכולנו לצחוק על זה.
אין תחליף לתהליך
מזל כאמור אין לנו, גם לא יהיה. לא נצליח "לגנוב" טורניר. אין ברירה, צריך להשתמש במילה המעצבנת הזו - "תהליך". לבנות לאט-לאט יסודות, ובתוך כמה שנים להעמיד הגנה שתנסה לספוג רק שער אחד במשחק, ואפילו תשמור על שער נקי מדי פעם.
מאז טל בן חיים אין לנו בלם שאפשר אפילו להגיד שהוא "סביר" ברמות הבינלאומיות. הקבוצות הגדולות של ליגת העל חייבות לפגוע בבלם הזר, אחרת הן יודעות שאין להן סיכוי לזכות באליפות. אין מה לעשות, צריך להשקיע מיליונים כדי לבנות נבחרת סבירה שתדע להתמודד במצבים נייחים, ולעבוד על הסבלנות שלנו.
לא לבנות על שחקן אחד
כבר שנתיים שערן זהבי מפציץ בנבחרת בלי הכרה, אבל מלבד שיפור הסטטיסטיקה האישית שלו - זה לא הולך. יש לנבחרת כוכב-על בקנה מידה מקומי, אבל זה לא מספיק. הוא חייב לקבל עזרה. בנינו על מנור סולומון שלא מוצא את הרשת בנבחרת, יש את ליאור רפאלוב - אבל ויתרו עליו בהחלטה שערורייתית.
צוות זר? זה לא מבטיח כלום
בסכומים שנבחרת ישראל משלמת לצוותים, היא כמובן לא יכולה להביא אחד מהטופ האירופי. וילי רוטנשטיינר בא עם ים של ניסיון מההתאחדות האוסטרית, אך זה לא עבד בישראל. מלבד הטמעת שיטה ברורה (נגיד שזה יתרון), האוסטרי לא תרם לנבחרת מבחינה מקצועית. בקמפיין כזה, שכל כולו היה הזדמנות אחת גדולה, ייתכן שמאמן ישראלי היה משיג תוצאות יותר טובות. מישהו שמנוסה בשלבי נוקאאוט ויודע להפתיע טקטית את היריב, מישהו שיודע לנצל הזדמנויות חד פעמיות ולהסתער עליהן. יש לנו כמה מועמדים לא רעים למשרה הזו.
