"לא הפסקתי לרעוד, החוורתי, לא יכולתי לדבר. הדלתות האחוריות ברכבת נפתחו, אבל קפאתי אחרי מספר צעדים", כך משחזרת חברת נבחרת ההתעמלות האמנותית לפריז, דיאנה סברצוב, את החוויה המטלטלת שחוותה אמש (שלישי). המדליסטית האולימפית בת ה-19 הייתה על אחד מקרונות הרכבת הקלה במהלך הפיגוע בשדרות ירושלים ביפו, בו נרצחו שבעה בני אדם ונפצעו 15 נוספים.
"זה קרה במרחק 5 ק"מ מהבית שלי, רצתי כאילו רודף אחריי זאב רעב, בלי לעצור", היא מספרת על רגעי האימה בריאיון ל-ynet. "לא הסתכלתי אחורה. הייתי ממש בפיגוע עצמו. מההתחלה. המחבלים ישבו איתי באותו הקרון, אחד מהם ראה את שרשרת הטבעות האולימפיות שלי וחייך אליי לפני שהוא יצא".
"המראה שלהם היה מתוקתק", מעידה המתעמלת ממועדון מכבי ת"א. "השני ענד את סיכת החטופים. לא היה חשד, כלום. פתאום זה שנשא רובה הכניס את המחסנית. הורדתי את האוזניות, גם מי שישבה לידי עשתה את אותו הדבר. לא האמנו שאנחנו באמת רואים את זה".
לדבריה, המחבל ירה באדם הראשון שראה, ובתגובה כל הנוסעים התכופפו עם ידיהם על הראש, והתפללו. "ואז שמענו בכריזה - כולם לרדת מהרכבת יש פיגוע ביפו. הסתכלתי על מי שישבה לידי, הבנו שלרדת זה לצאת לפיגוע עצמו. בינתיים המחבלים בחוץ ירו באנשים שהיו מולי. ראיתי את הכל קורה. לקח זמן עד שהגיעו כוחות שיטור, לא הרבה, אבל לקח. אני בכל הזמן הזה לא הפסקתי לרעוד, החוורתי, לא יכולתי לדבר. הדלתות האחוריות ברכבת נפתחו, אבל קפאתי אחרי מספר צעדים. ראיתי גופה נוספת היכן שעמדתי. הרגשתי את הרגליים שלי כמו בטון".
מי שחילץ את סברצוב מהשוק הפיזי היה גבר בשנות ה-30 לחייו. "הוא העיף אותי, זרק אותי לתוך השיחים. זה לא שהוא לקח לי את היד, הוא ממש משך אותי ואמר לי 'שבי פה ואל תזוזי'. היו לידי ילדים שהתחילו לבכות, ניסיתי להרגיע אותם כשאני בקושי הצלחתי להרגיע את עצמי".
"זה היה לרוץ או להתפלל שלא ירו בי"
בכל הזמן הזה הטלפון של סברצוב לא הפסיק לצלצל, כשבצד השני של הקו הייתה האמא שלה. "כל מה שרציתי לעשות זה לזרוק אותו לפח, כדי שהמחבלים לא ישמעו אותו. לקחתי נשימה, היה רועש, המחבלים הלכו מצד לצד וחיפשו מה עוד נשאר לעשות".
כשהשוטרים הגיעו לזירת הפיגוע, החל קרב יריות. אותו גבר שמשך את סברצוב החוצה מהקרון, גר לא רחוק ממנה. השניים החלו לרוץ, הכי מהר שאפשר. "בדרך ראינו עוד גופה. לא הצלחנו לעצור מסביב, הכל היה שלוליות של דם. כל נעלי הספורט שלי נספגו בדם הזה. לא הייתי לי ברירה, או לדרוך ולהמשיך לרוץ - או להישאר במקום ולהתפלל שלא ירו בי". בינתיים, מחבל אחד חוסל והשני ברח. "המשכתי לרוץ עד הבית, בלי לעצור, בספרינט במשך חמישה ק"מ".
עם הכניסה לבית, סברצוב מצאה את אמא שלה מחזיקה ספר תהילים ובוכה. זאת הייתה הפעם הראשונה שבעצם ראתה שדיאנה בסדר. האב לא יכול היה לעצור את הדמעות. "אמא שלי ראתה את הנעליים מכוסות בדם, כולי מלוכלכת ומשופשפת, מזיעה, השיער פזור", המשיכה סברצוב לשחזר. "עוד לא הספקתי להתיישב וכבר התחילו האזעקות והיינו צריכים לרוץ למקלט. בשלב הזה הגוף שלי כל כך כאב".
על התחושות ביום שאחרי, היא אומרת: "ניסיתי הבוקר לעשות 'ניתוח' אחרי הבכי, להבין האם הייתי יכולה להבין לפני, לעצור אותם. הבנתי שלא. המחבלים היו לידי צמוד, ואני רואה רובה של צבא, חושבת אולי זה חייל שלבוש על אזרחי ונושא אותו איתו, ובטח שהשני, שלבש חולצת פולו וענד סיכת חטופים. יש את המחשבה האם בדיעבד יכולתי לצאת לפני התחנה או לא. זה עשה לי קצת טראומה, קשה לי לצאת לבד. עכשיו אני מרגישה שבמצב של חרדה ופאניקה אני לא יודעת כיצד לפעול".
מכתב תודה
"אבא שלי נמצא בשמיים כבר 14 שנה", כתבה לאחר הפיגוע האם והבת שיתפה בחשבון האינסטרגם שלה. "ולראשונה אני אסירה תודה על כך שהוא שם למעלה. הוא הצליח להציל את ביתי היכן שלא יכולתי ללוות אותה הביתה. בתי האהובה עלתה היום על הרכבת הקלה ביפו יחד עם המחבלים, וכשהתחילו לירות היא הצליחה להתחבא ולברוח. אני מקווה שככל שיותר אנשים יקראו את זה, אבי יידע עד כמה אני מודה לו, אוהבת אותו וישמע את תפילותיי".
סברצוב היא אחת מחמש המתעמלות שזכו במדליית הכסף במשחקים האולימפיים בפריז, יחד עם אופיר שחם (19), הדר פרידמן (18), רומי פריצקי (20) ושני בקנוב (18). המקום השני בו זכו היה הישג השיא של נבחרת ההתעמלות האמנותית מאז ומעולם.
עד אולימפיאדת פריז השיג השיא של הנבחרת היה המקום השישי, בו סיימה בשלוש מארבע הופעותיה עד אז - בייג'ינג 2008, ריו 2016 וטוקיו.
