קטש: "שמח על החוויות של הקהל"
(צילום: באדיבות ONE)
כשפיני גרשון אימן את מכבי ת"א ודיוויד בלאט היה עוזרו, נוצרו פתאום שני מחנות. האחד טען שאת ההצלחה יש לייחס לגדולתו של גרשון בניהול משחק. אחרים טענו שרוב הקרדיט מגיע לבלאט, שדומיננטי מאוד בהעברת האימונים ושחקני החיזוק גם מתחברים אליו מאוד כי הוא אמריקאי.
זה היה כמובן ויכוח סרק. כמה שיותר מוחות כדורסל מצוינים שתחבר במערכת, כך יהיה יותר טוב. והצלחה אפשר לחלק לכמה וכמה אבות. רק את הכישלון כל אחד תמיד רוצה להשאיר יתום.
ויכוח כזה יש גם כיום. האם היכולות הנהדרות של עודד קטש - וחייבים להודות, זה הכי טוב שראינו ממנו עד היום - קשורות לשיחות שניהל עם בלאט לאורך העונה? או לשחקנים שהגיעו בזכות בלאט? ואם כן, באיזו מידה? האמת? זה כל כך לא משנה. נכון, איפה שהוא בעתיד, אם בלאט לא יהיה במערכת, קטש יצטרך להראות שהוא יכול גם לבד. אבל בינתיים, העונה האירופית של מכבי ת"א היא הצלחה גדולה, והקרדיט לשניהם.
כן, זה בדיוק הרגע לסכם, ולא אחרי סדרות נוקאאוט שבהן אתה יכול לנצח קבוצה שעדיפה עליך, או לחלופין להפסיד ליריבה נחותה שפשוט יש לה מאצ'אפ שקשה לך מולו - שני דברים שמשכיחים מה עשית קודם. אם עפת בטרם עת, כולם ישכחו את העונה המצוינת, את הניצחונות היפים, את גרף ההתקדמות. וזה פשוט לא פייר.
גם אתמול, כמו לאורך כל החודשים האחרונים, מכבי הייתה פשוט נפלאה. המהפך שקרה שם לא יאמן. בתחילת העונה הייתה שם כדררת אין-סופית, שהזכירה את ימי ווילבקין האפלים ועוררה חשש מעוד עונה מבאסת. ופתאום נוצרה קבוצה עם איי-קיו כדורסל גבוה במיוחד. קטש? בלאט? שניהם!
השטף ההתקפי פשוט מפעים, וזה נובע בעיקר מהעובדה שבחלק השני של העונה כבר נבנתה שיטה שבנויה על המגרעות של השחקנים. ג'וש ניבו לא יכול לעשות סל מיותר ממטר, וגם לא ליצור לעצמו כלום. גם רומן סורקין לא הכי טכני (למרות שלעומת ניבו הוא רקדן קל רגליים). אבל השיטה היא שהשניים האלה עובדים בלי הרף בלחסום לשחקני החוץ, בהגנה של היריבות נוצר כאוס מבועת - שנובע מהיכולת של לורנזו בראון ו-ווייד בולדווין לעשות סל מכל מקום ובכל צורה (גם בונזי קולסון קילר לא קטן), לקבוצות שמנגד אין ברירה אלא להביא עזרות, וניבו וסורקין מוצאים את עצמם חופשיים להטבעות. ומאחר שבהתקפה יש כל כך הרבה תנועה, והצמד B&B גם מאוד גבוה ויודע לשחק קרוב לסל, תמיד יש למי למסור, תמיד יש מישהו שנמצא בעמדה טובה לקליעה, הרבה פעמים יש מישהו שנמצא לבד - ובאחוז ניכר מהמקרים גם מתחת לסל, ודי סיוט לשמור על הצהובים.
רגע האמת מעבר לפינה
הרבה שחקנים היו אתמול טובים, אבל מי שחגג בדקות החשובות של יצירת ההפרש היה סורקין. בכל זאת, אם קוראים לך רומן, זה היה יומך הגדול. מצד שני, כבר אי אפשר לדבר על מכבי כבודדים. זו קבוצה. ומפחידה.
וזה הרגע לפינת השעשוע. יש אנשים שנמנעים מלהזכיר את טעויותיהם. אותי זה דווקא מצחיק. בשלב כלשהו כתבתי שבולדווין הוא לא הפרטנר המתאים לבראון. נכון, ציינתי שקטש הוא האיש הכי נכון ביבשת ללמד אותו לשחק לצד רכז דומיננטי, כמו שקרה לקטש עצמו עם שפר, אבל עזבו את זה - המלצתי למצוא לו מחליף לעונה הבאה. אחר כך ירדתי על ניבו. מאז שזה קרה, הוא התחיל לקלוע. נכון, בעיניי הוא עדיין חור ענק בהגנה, אבל מדהים איך כל שחקן שאני 'מטנף' עליו מיד משתדרג. כמו שאמר פעם משה גרטל האגדי: "זה לא מכוון נגדי, אבל זה פוגע רק בי". בקיצור, אם יש עוד מישהו שמשחק לדעתכם לא מספיק טוב, תודיעו לי: אני 'אלכלך', הוא ישתפר תוך שנייה כדי להוכיח שאני אידיוט. מוכן להקריב את עצמי.
אז זהו. מגיעה ההצלבה. זה רגע האמת. כאן כבר אסור לאבד ריכוז כמו שקרה אתמול ברבע השלישי, אסור להוריד הילוך לשנייה, אסור לבוא זחוח. אלה היריבות הכי טובות, שיתנו את כל מה שיש להן. אם מסתכלים על הסגל, אם בוחנים את התקציב, אם זוכרים את תחילת העונה - מכבי כבר עשתה את שלה. אבל לאור החודש האחרון, לא רק רצף הניצחונות, אלא גם היכולת, לא בטוח שיש מישהו שרוצה לקבל אותה בהצלבה כיריבה.
פורסם לראשונה: 06:00, 31.03.23
