נתחיל מזה שכל בחירה הייתה מכבדת את עצמה: ויניסיוס היה בורג מרכזי באליפות ספרד וגביע האלופות של ריאל, רודרי היה המנוע באליפות הפרמייר-ליג של מנצ'סטר סיטי והזכייה ביורו עם נבחרת ספרד. הגורם המכריע היה אולי התוסף שהוסיפה אופ"א לפרמטרים לפיהם נבחר השחקן שזוכה בכדור הזהב: התנהגות הוגנת וכבוד לשחקנים האחרים. העובדה שוויניסיוס ושאר שחקני ריאל מדריד, כולל קיליאן אמבאפה, בחרו לא להגיע לטקס ולכבד את הזוכים, הדגישה שהבחירה ברודרי הייתה צודקת.
ריאל מדריד היא קבוצה ומועדון שהרוויחו ביושר את הדרישה שלהם לכבוד. זה מועדון שלא יודע להפסיד. כל קבוצה יודעת את זה: אתה יכול להוביל 0:3 בדקה ה-85 נגד ריאל ולשחק מול שמונה שחקנים, ועדיין הכל פתוח. אבל יש הבדל בין אלרגיה להפסדים לבין לא לדעת להפסיד בכבוד. ההתנהגות של שחקני ריאל (וגם התלונות של קרלו אנצ'לוטי על חגיגות מאמני ברצלונה בתבוסה 4:0 בקלאסיקו) והמועדון הבהירו שריאל היא מפסידה גרועה, כמעט לא ספורטיבית.
לספרי ההיסטוריה: 0:4 ענק לבארסה בברנבאו!
(באדיבות ONE)
החלטה ילדותית
יש, לדעתי, עוד לפחות שלושה פרמטרים המצדיקים את בחירתו של רודרי על פני ויניסיוס. הראשון הוא הדומיננטיות של הכדורגל הספרדי לעומת הנירפות של הכדורגל הברזילאי. הפרמטר השני הוא ההתערבות של רודרי במאבק נגד החזירות של המועדונים והניסיון שלהם לסחוט את השחקנים לעונה של 80 עד 90 משחקים, והפרמטר השלישי הוא העמדה שבה רודרי משחק. 15 הזוכים לפניו היו לאו מסי (שמונה), כריסטיאנו רונאלדו (חמישה), לוקה מודריץ' וקארים בנזמה (פעם אחת). זאת אומרת דומיננטית כמעט מוחלטת לעמדות שבהן הסטטיסטיקה מדברת. הזכייה של רודרי, כמו זו של מודריץ',שמה זרקור על השחקנים שעושים את העבודה שמאחרי השערים, על מנהיגות, על הדבק, על הדברים שהסטטיסטיקה לא חושפת. "זה תואר מאוד חשוב לי מבחינה אישית", אמר רודרי שקיבל את הפרס בדמעות, "אבל גם עבור קשרים שתמיד עושים את העבודה שלהם בצל".
ההחלטה להחרים את הטקס לא רק שהייתה אינפנטילית וילדותית, ולא רק שפגעה בטקס עצמו (רודרי קיבל את התואר מול לא מעט כסאות ריקים באולם), אלא שהיא הראתה חוסר כבוד לקונטקסט של הכדורגל הספרדי והדומיננטיות שלו בעולם כיום. גם הזוכה בתואר המקביל לנשים הגיעה מספרד, והזכייה של רודרי, אחרי ששנים התואר פסח על פני שמות כמו צ'אבי ואינייסטה, קסיאס ובוסקטס, הגיעה אחרי 64 שנים שבהן לא זכה שחקן ספרדי בתואר שחקן השנה בעולם. קבוצה ספרדית הייתה צריכה להתעלות מעל שיקולי כבוד קטנוניים ולכבד את הרגע הזה. לא סתם צרחה הכותרת של "מארקה" - "הגיע הזמן" - כשהוכרזה זהות הזוכה. רק דני קרבאחל בירך את רודרי על הזכייה. אפילו אנצ'לוטי תמיד אלגנטי וספורטיבי, שזכה בתואר מאמן השנה, לא בירך את הזוכה הטרי בכדור הזהב.
מה שעוד יותר מוזר בכך שריאל ביטלה את הטיסה הפרטית ל-50 איש שהייתה אמורה להמריא ממדריד לטקס בפריז, היא העובדה שאיש מלבד העורך של "פראנס פוטבול" לא היה יכול לדעת את תוצאות ההצבעה החשאית של 100 עיתונאים מ-100 ארצות. אפילו רודרי בעצמו אמר כי לא ידע על זכייתו עד שהוקרא שמו. אבל זו ריאל. היא יודעת דברים שאף אחד אחר לא יודע, והיא לא מוכנה לקבל הפסדים בכבוד, או להיתקל בהתנגדות למה שהיא חושבת שהיה אמור להיות הבחירה הנכונה לכדור הזהב, ויניסיוס ג'וניור.
בחירת תוכן
הבחירה ברודרי היא בחירה כמעט רומנטית. ההשוואה למודריץ' מתבקשת, אבל מודריץ' משחק בתפקיד הרבה יותר קדמי, רודרי הוא למעשה השחקן ההגנתי ביותר שזוכה בתואר מאז שהבלם האיטלקי פאביו קנבארו הניף אותו לאחר הגביע העולמי ב-2006. מבחינות רבות, פרשני כדורגל רבים ראו בבחירה ברודרי בחירת תוכן על פני בחירה בעטיפה היפהפייה שהיא הכדורגל של ויניסיוס.
מאפיינים אחרים של רודרי היו צריכים להפוך אותו לבחירה מועדפת במדריד. הוא ספרדי שאחרי הזכייה באליפות אירופה הכריז על בעלות ספרדית על גיברלטר, והוא מדרידאי במקור. אבל הוא גדל "רק" באתלטיקו מדריד וטואטא לגדולה על ידי פפ גווארדיולה, הקטלאני השנוא. זה הפך את רודרי למדרידאי וספרדי בערבון מוגבל, ואת ויניסיוס למועמד עדיף.
העיתונות במדריד שיחקה גם על קלף הגזענות כלפי ויניסוס וטענה שהרשויות עדיין מנסות להעניש את פלורנטינו פרס, נשיא המועדון, על הניסיון להקים את הסופר-ליג. אבל ההתנהגות של ריאל שידרה משהו אחר: מועדון שחושב שהוא מרכז יקום הכדורגל, ומוכן לקבל תוצאות של בחירות רק אם הוא זוכה בהן. לא רק שהקבוצה ביטלה את טיסת הנציגים שלה, אלא שהטלוויזיה של המועדון ביטלה שידור בן חמש שעות מפריז, ואתר הקבוצה התעלם מהאירוע כאילו שהוא לא קרה.
זה היה כמעט ביזארי: קבוצת השנה לא נכחה בטקס, גם לא מאמן השנה, ולא השחקנים שנבחרו במקומות 2-4 בדירוג כדור הזהב. או אמבאפה שזכה ביחד עם הארי קיין בתואר מבקיע השנה על שם גרד מולר. חלק מהשחקנים אמרו לעיתונות במדריד שהם החליטו לא להגיע כדי להביע סולידריות עם ויניסיוס שהחליט להחרים את הטקס. רק היה חסר שהם היו אומרים שהם ויתרו על הטיסה בגלל הדאגה שלהם למשבר האקלים.
שבוע קשה למותג
ויניסיוס הוא רק בן 24. הוא הבקיע כבר בשני גמרים של ליגת האלופות, מאמנים משנים טקטיקות הגנה כדי להסתדר עם המהירות ויכולת הכדרור משני המשחק שלו. למרות שבלינגהאם ואמבאפה משחקים ביחד איתו בהרכב, הוא השם האחרון שמוקרא במהלך הצגת השחקנים לפני המשחק, כבוד השמור לשחקן הטוב ביותר בקבוצה. והוא לוחם עיקש ואמיץ בתופעת הגזענות האלימה והמבישה במגרשים. לפני שנה התקיים משחק בברנבאו בין ספרד לברזיל כדי לכבד ולקדם את המאבק שלו בגזענות. הוא זכה בגולדן-בול בשנה שעברה בפרס על שם סוקרטס על מחויבות חברתית.
5 צפייה בגלריה
ההתנהגות שלו אחרי הזכייה של רודרי, דווקא הצדיקה את הדחיה שלו. ויניסיוס
(צילום: Florencia Tan Jun/Getty Images)
הוא היה חסר פחד והפגין שמחת חיים והנאה מכדורגל מהרגע שעבר למדריד בגיל 18 (ריאל קנתה אותו שנה וחצי לפני כן מפלמנגו תמורת 45 מיליון אירו). בשלוש העונות הראשונות שלו הוא הבקיע, בהתאמה, שלושה, חמישה ושישה שערים. ב-2020, במהלך משחק נגד מנשנגלדבאך בגביע האלופות, אמר קארים בנזמה לחבר לקבוצה: "אל תמסור לוויניסיוס. הוא משחק נגדנו". השינוי שחל אצלו בשלוש השנים האחרונות, שלוש השנים תחת אנצ'לוטי, הוא מדהים. שלוש עונות של 22, 23 ו-24 גולים, יכולת קבלת החלטות כמעט מושלמת, ושק מלא ברעיונות כדורגל מקוריים ומפתיעים בעיקר בשליש האחרון של המשחק, כשהיריב מתחיל להתעייף.
שני דברים עמדו לרעתו בבחירה השנה. המספרים בנבחרת: רק חמישה שערים וחמישה בישולים ב-35 משחקים בינלאומיים. וההתנהגות שלו על המגרש. במהלך התבוסה לברצלונה הוא התעמת עם גאבי ששלף מולו ארבע אצבעות, אצבע לכל גול של ברצלונה. ויניסיוס ענה: "כן, אבל ביום שני אני אזכה בכדור הזהב", דפוס התנהגות הנוגד לחלוטין את האתוס המדרידאי שבו הקולקטיב, למרות אוסף האינדיבידואלים הנדיר שמרכיב אותו, תמיד יהיה גדול וחשוב יותר מהיחיד. שחקנים רבים בליגה טוענים שהוא לא ספורטיבי, פרחח וקורבן תמידי שלא מפסיק להתווכח עם שופטים. אם ויניסיוס היה זוכה בתואר כדור הזהב ביום שני, אף אחד לא היה מגיש ערעור. אבל ההתנהגות שלו אחרי הזכייה של רודרי, דווקא הצדיקה את הדחיה שלו.
זה היה שבוע קשה למותג ריאל מדריד. ברצלונה נתנה לה קומבינציית מייק טייסון קטלנית בברנבאו. יומיים לאחר מכן הקבוצה נדרשה להופיע בבית המשפט להגן על עצמה מפני טענות השכנים על הרישיון והרעש הבוקע מהאצטדיון במהלך הופעות המתקיימות בו. החרמת הטקס בפריז היה הדובדבן על העוגה. רק אינדיבידואל או ארגון עם שגעון גדלות ברמה מאוד מיוחדת יכול לחשוב שהוא גדול יותר מאירוע, שבלעדיו, כל העסק יתמוטט. ריאל, כמו אלת כדורגל, חשבה שהיא יכולה להעניש את המארגנים ואת שאר העולם הכדורגל על ידי כך שלא הגיעה. היא גילתה שפלנטת הכדורגל כבר לא סובבת סביבה, שאפשר אפילו בלעדיה.
פורסם לראשונה: 16:20, 01.11.24
