בכדורגל הישראלי יש מחסום לא מדובר בשם "האליפות הרביעית". מכבי חיפה, מכבי ת"א, הפועל באר-שבע - שלוש הקבוצות האלה זכו בשלוש אליפויות רצופות בשנות האלפיים, אבל אף אחת לא השיגה את הרביעית. יותר מכך, אליפות רביעית ברציפות היא אירוע שלא נראה פה 60 שנה. מאמן עם רצף כזה? מעולם לא.
ברק בכר מודע למחסום. הוא אולי לא משנן את היסטוריית המשחק מלפני קום המדינה, אבל נתקל במחסום בעצמו. האיש שהביא אליפות לבאר־שבע אחרי 40 שנה במדבר, ועוד אחת, ועוד אחת, פוטר בעונה הרביעית. גם אם יש בסגל שינויים קוסמטיים, גם אם חילופי השחקנים יותר רציניים, קשה לשמור על המקום הראשון לאורך שנים. וכשהירידה מגיעה, אין חסד נעורים. אולי יש, אבל גם הוא מסתיים מתישהו.
לבכר יש חוזה במכבי חיפה. יכול להיות שהוא יהיה במועדון גם בעונה הבאה, ינסה להיות הראשון ששובר את המחסום. זאת אם יזכה באליפות העונה, כמובן. אבל נדמה שבכר לא רוצה לקחת את הסיכון. יש לו, כך לפחות לפי דיווחים שונים בישראל ובמקומות אחרים, אפשרויות למינוף ההצלחה בליגת האלופות, בעיקר במוקדמות, הזדמנות שאם לא ייקח אותה אולי יצטרך לחכות כמה שנים עד שתגיע שוב. במכבי חיפה מודעים לכך, מבינים שלמרות החוזה הקיים כמעט בטוח בכר יהיה בעונה הבאה מעבר לים.
באיזו קבוצה? ברור שהדיווחים על הכוכב האדום בלגרד הם החמים ביותר, כשבימים האחרונים, אחרי שאולימפיאקוס פיטרה את מאמנה מיצ'ל, עלה גם שמה של הקבוצה היוונית. לא במקרה מדובר בשתי הקבוצות האלה. הן מציגות את אחת משתי הדרכים של מאמן ישראלי לקבל עבודה בליגה אחרת.
על סוכנים וקשרים
אין הרבה מאמנים ישראלים שאימנו קבוצות בעלות שם גדול יותר מהבכירות בישראל. אברם גרנט, כמובן, עבר בשלוש קבוצות פרמייר־ליג, כולל צ'לסי, ובנוסף אימן את פרטיזן בלגרד ושתי נבחרות אפריקאיות. גרנט החל כמנהל מקצועי בזכות קשריו עם ארקדי גאידמק (פורטסמות') ורומן אברמוביץ' (צ'לסי). יצחק שום אימן את פנאתינייקוס, רוני לוי עבד בסטיאווה בוקרשט, גיא לוזון בסטנדארד ליאז'.
אז איך מאמן ישראלי יכול להגיע לקבוצה בסדר גודל מעל הליגה הישראלית? שתי אפשרויות. הראשונה היא באמצעות סוכן מקושר היטב, בדיוק כמו ששחקנים ישראלים יוצאים פתאום בהמוניהם למדינה מסוימת, או שזרים ממדינה אחרת מגיעים לקבוצות ישראליות, כך יכול סוכן להציע לקבוצה שסומכת עליו, מאמן המיוצג על ידו. בכר מיוצג על ידי דודו דהאן, בעל קשרים אדירים בבלגיה ובסלטיק, כך שלא נופתע אם שמה של איזו קבוצה בלגית יעלה לאוויר בקרוב.
האפשרויות השנייה היא להיכנס לתודעה של קבוצה ספציפית, ולרוב הדבר קורה כשמאמן מנצח אותה, בעיקר עם קבוצה שנחשבת לאנדרדוג. שיהיה ברור - מקרים כאלה לא מתרחשים כל יום, וגם פה נדרשת עבודה של הסוכן. לכן יש התעניינות מהכוכב האדום ומאולימפיאקוס, שתי קבוצות שבכר הדיח בדרך לליגת האלופות.
לא קל להגיע למקומות כאלה כמאמן ישראלי, והכוונה היא לא לפוליטיקה אלא פשוט לכך שישראל אינה מדינת כדורגל רצינית, ודאי אינה נחשבת לכזו. אז בקפריסין מעריכים מאוד מאמנים ישראלים, אחרי שהייתה הצלחה ראשונית היה קל "למכור" את המאמן הישראלי הבא, אבל במדינות עם מסורת כדורגל רצינית הדבר הרבה יותר מסובך. מבין עשרת המאמנים האחרונים של הכוכב האדום היה רק אחד שאינו ממדינות יוגוסלביה לשעבר - ריקרדו סה פינטו, שם מוכר ששיחק בנבחרת פורטוגל. 11 מתוך 12 המאמנים הזרים האחרונים של אולימפיאקוס היו ספרדים או פורטוגלים.
לבנות שם בצ'מפיונס
אין הרבה הזדמנויות למאמן כדורגל ישראלי. העניין הזה פלוס מחסום העונה הרביעית הביא את בכר, כך זה נראה, להחליט לקחת את אחת האפשרויות שיהיו לו מחוץ לישראל. האופציה המוחשית היחידה ששמענו עליה עד עכשיו היא זו של הכוכב האדום, ושם יש יתרון אחד גדול. בעקבות הדחת הקבוצות הרוסיות מהמפעלים האירופיים, בעונה הבאה תשחק אלופת סרביה בשלב הבתים של ליגת האלופות. אין מוקדמות, ישר לליגה של הגדולים.
הסיכוי להעפיל שוב לצ'מפיונס עם מכבי חיפה כבר בעונה הבאה אינו גבוה. זה נכון לכל קבוצה שמשחקת במוקדמות - הרבה שלבים, יריבות חזקות. עונה אחר עונה בליגת האלופות, המפעל שבו כל היבשת צופה, עם קבוצות שונות, זה מהלך שיוצר שם, מכניס לתודעה, יכול לאפשר עוד קפיצה בהמשך. עם זאת, לא הכל מושלם. נניח שהכוכב האדום תסיים את דרכה באירופה לאחר שלב הבתים, ובמקביל תוביל את הליגה במספר דו־ספרתי של נקודות, כפי שקרה העונה, אילו מטרות יש בדיוק עד סוף העונה?
גם את הדברים האלה יש לקחת בחשבון, אבל בגדול, בהנחה שבכר החליט לנסות את יכולתו ואת מזלו במקום אחר, הכל שאלה של אפשרויות. כדי להשוות בין מקומות צריך שיהיו מקומות. די ברור שאם דהאן יביא לבכר הצעה מקבוצה בלגית טובה זה יהיה עדיף על כל מה ששמענו עד היום. שוב - לא פשוט למאמן ישראלי לקבל הצעה טובה מקבוצה שנחשבת מסורתית גדולה מהליגה בישראל.
בעל הבית משתגע
קבוצות הפתוחות לרעיון להחתים מאמן ממדינת כדורגל קטנה הן לרוב קבוצות עם בעל בית דומיננטי וכאלה הנוטות להחליף מאמנים בקצב גבוה. אפשר לראות זאת בקבוצות שאימנו ישראלים בעבר - סטנדארד ליאז', פנאתינייקוס, סטיאווה בוקרשט. הדבר נכון גם לקבוצות המוזכרות בהקשר של בכר היום. הכוכב האדום החליפה שמונה מאמנים בעשור האחרון ולא פחות מ־18 מאמנים בעשור שלפניו. באולימפיאקוס עברו בשני העשורים האלה 16 ו־17 מאמנים.
לרוב המאמנים קשה לשרוד לתקופות ארוכות במועדונים האלה, ודאי אם מדובר במאמן זר. בכר הוא מסוג המאמנים המנהלים. יש לו צוות גדול שהוא מנהל, דואג שהמשימות יתבצעו, כמובן אומר בעצמו את המילה האחרונה. כך, למשל, בנושא המנטלי, שעליו בכר שם דגש רציני, יש אנשי צוות מתאימים שמייעצים. במדינה זרה הסיפור אחר. המאמן לא דובר את שפת השחקנים, לא כל אנשי הצוות שלו יכולים להתאים.
יש כמובן גם את הנושא הכלכלי. סביר להניח שהמועדון הבא של בכר ישלם לו סכום גבוה משמעותית מזה שהוא מקבל במכבי חיפה. זו גם התקדמות, כיוון שחופש כלכלי יכול לאפשר יותר בחירה לגבי הקריירה בעתיד. ברור שכסף משחק תפקיד, אצל כולם, אבל במקרה של בכר, מאמן בעלייה, המטרה המרכזית צריכה להיות ניצול ההצלחה האירופית עם מכבי חיפה העונה. לא בטוח שבעוד שנה יהיו אותן הזדמנויות. ומחסום האליפות הרביעית גם הוא בפתח. לכן זה די ברור - אם לבכר יש הצעה מקבוצה אירופית ראויה, הוא ייקח אותה.
