מזל טוב, לברון ג'יימס בן 38 היום, והעולם עומד בתור כדי לברך את אחת מתופעות הספורט המרהיבות בהיסטוריה. בעונתו ה-20 ב-NBA, רחוק 574 נקודות מלעבור את קארים עבדול־ג'באר ולהפוך לקלעי הגדול בכל הזמנים, הוא נראה כמעט כמו בעונה הראשונה. קצת פחות שיער על הראש, קצת יותר קמטים בפנים, וזה כל ההבדל.
"זריקה מבחוץ": המדור של ציפי שמילוביץ
הוא משחק 36 דקות מדי ערב, קולע 27.8 נקודות, לוקח 8.1 ריבאונדים ומוסר 6.6 אסיסטים. הוא בכושר גופני כמעט לא אנושי לגיל הזה, ועדיין מגיע לכל משחק, בכל יום, במאה אחוז ריכוז ומחוייבות. ולמרות כל זאת, את סוף השבוע של יום הולדתו ה־38 יעביר לברון ג'יימס לא רק במסיבות נוצצות אלא גם בהרהורים מעט נוגים. המציאות של לוס-אנג'לס לייקרס היא לא הדרך הראויה לסיים קריירה שאין לה השוואה או מתחרים.
ביום רביעי הפסידו הלייקרס 112:98 במיאמי וירדו למאזן 21:14. הקבוצה מדורגת במקום ה־13 במערב, בדרך להישאר מחוץ לפלייאוף שנה שנייה ברציפות - אחרי הזכייה באליפות בבועה ב־2020. בהפסד האחרון לברון קלע 27 נקודות, לקח תשעה ריבאונדים ומסר שישה אסיסטים. איתו בחמישייה היו שחקנים "נוצצים" בדמות לוני ווקר, תומאס בראיינט, דניס שרודר ופטריק בברלי, איש מהם אינו ראוי למעמד. ב־17 המשחקים האחרונים לברון העמיד ממוצעים מדהימים של 6-8-30 והמדד שלו עומד על פלוס 69 - רק שהמדד של הלייקרס כשהוא על הספסל עומד על מינוס 53. ככה זה בערך מתחילת העונה, קח או תן אנתוני דייויס שכשיר לשחק פה ושם, ואפילו שונאיו הגדולים ביותר של לברון כבר מרחמים עליו.
לשחק בשביל לנצח, לא כדי לשחק
"אני ווינר ואני רוצה לנצח", אמר ג'יימס אחרי המשחק במיאמי, בהתבטאות פומבית מתוסכלת ראשונה העונה, אבל אחת מפורטת, כזו שיצאה מהלב ומהבטן. "אני רוצה לתת לעצמי הזדמנות לנצח ולהתמודד עדיין על אליפויות. זו הייתה המטרה שלי מאז שנכנסתי לליגה כילד בן 18 מאקרון. לשחק כדורסל בליגה הזו רק כדי לשחק כדורסל זה כבר לא בדנ"א שלי. אני בשלב בו אני חושב על כמה עוד נשאר לי לשחק, ואני לא רוצה לסיים את הקריירה שלי משחק ברמה הזו מההיבט הקבוצתי. אני יודע מה אני עדיין יכול להביא לשולחן עבור כל מועדון עם החלקים הנכונים".
לברון ג'יימס הוא אחד האנשים האינטליגנטים ביותר שדרכו אי פעם על מגרש ספורט, הוא פוליטיקאי משובח והוא חושב על כל מילה שיוצאת לו מהפה. אולי קינג ג'יימס רומז כאן על דרישה לטרייד, אבל סביר יותר שהוא פשוט דורש לקבל את העזרה שהלייקרס הבטיחו לתת לו כשחתם על הארכת החוזה שלו.
ג'יני באס, הבעלים של הלייקרס, ורוב פלינקה, הנשיא לענייני כדורסל, עשו ועושים ללברון עוול בלתי נסלח, ובדרך גם הורסים את המוניטין של הלייקרס להרבה שנים קדימה. לצורה שבה הם מצליחים למסמס את השנים האחרונות של ג'יימס כשחקן פעיל תהיה השפעה משמעותית על המועדון. הרי עוד לפני שלברון חתם כבר היה קשה ללייקרס להשיג כוכבים גדולים, ואם הם יהיו הסיבה לכך שקריירה של ענק מסתיימת כאילו הוא קנט בייזמור (אתם מוזמנים לחפש בגוגל), ירגישו בלוס־אנג'לס את מה שעבר על ניו־יורק ניקס: אף כוכב־על לא ירצה לבוא לשחק באחת הערים הנחשקות בעולם. אולי בקליפרס.
המוקש שחיכה בהיסטוריית הציוצים
במהלך הפלייאוף בעונה שעברה, אותו ראה בטלוויזיה, העלה ג'יימס ציוץ בו כתב: "אני לא מוכן להחמיץ שוב את הפלייאוף, החרא הזה כואב". לפני כמה ימים הוא הלך אחורה בהיסטוריה הווירטואלית שלו ומחק את הציוץ הזה. אולי לברון הבין כי הוא כן עומד להחמיץ שוב את הפלייאוף, ובאמת שלא נשארו עוד הרבה הזדמנויות. "אין לי מספר מדויק של כמה שנים עוד אשחק", אמר שלשום ג'יימס. "אני יודע שהכל תלוי בראש שלי, כי אם המוח שלי יהיה במקום הנכון אני אוודא שגם הגוף מטופל. אבל אני רוצה לנצח".
לא צריך לנקות אותו לחלוטין מאחריות. ללברון יש חלק בכך שהלייקרס נראים כך בשתי העונות האחרונות, והוא משלם מחיר על הנטייה שלו להתערב בבניית הקבוצות שלו, אבל זה לא תירוץ לסגל המביך שאיתו הוא נאלץ לשחק. הוא לא רוצה לעזוב את העיר לוס־אנג'לס, בה הוא רואה את עתידו כמגה־מפיק ואיש עסקים, אבל המחשבה שלברון ג'יימס יסיים את הקריירה שלו כשהוא משחק כדורסל חסר משמעות היא באמת בלתי מתקבלת על הדעת.
