דווקא היום, כשיש אפשרות למלא את הסגל ביותר שחקני חיזוק מבחוץ, מתגלה בלי צל של ספק האמת: אחרי מעט יותר משלושה עשורים של ייבוא זרים לכדורגל הישראלי, אפשר לקבוע כי רמתם של אלו שהגיעו לכאן בניינטיז הייתה גבוהה בהרבה מזו של היום.
הסיבה העיקרית לכך: בתקופה ההיא שיחקה בארץ כמעט מחצית נבחרת ברית-המועצות המצוינת, שהופיעה בגמר אליפות אירופה 1988. קבוצות הליגה הבכירה ניצלו את פירוק המעצמה, שהוביל למצוקה כלכלית באוקראינה וברוסיה (כמה משונה כיום להזכיר את שתי הארצות בנשימה ספורטיבית אחת), כך שהשוק הישראלי הוצף במקצוענים רבים בעלי יכולת, ניסיון ומוסר עבודה. גם זרי דרום-אמריקה והונגריה שצורפו באותן שנים היו באיכות גבוהה יחסית. זה לא אומר שהזרים בכדורגל של היום חלשים - נהפוך הוא - אבל אין ביניהם מספיק שוברי שוויון. כאלו בניחוח של פעם. בכתבה זו אנחנו נבחר ב"זר כל הזמנים" של הקבוצות הישראליות, משימה לא קלה.
מכבי חיפה | יעקובו איגביני (חלוץ, ניגריה)
3 עונות בקבוצה (2001 עד 2003) | 50 משחקי ליגה | 24 שערים | 5 בישולים | 2 אליפויות
היו מועמדים לא מעטים לתואר בקרב הירוקים, אבל הבחירה נופלת באופן טבעי על יעקובו, החתום על אחד ההישגים הגדולים של מכבי חיפה: עלייה לשלב הבתים בליגת האלופות והצלחה לשחק בה כשווים מול שווים מול קבוצות גדולות, עם סיכוי לעלות שלב עד לרגע האחרון.
יעקובו נחת בארץ כפרויקט-ניסוי של סוכנו פיני זהבי, שרצה לרכוש שחקן משלו וצירף למיזם את יעקב שחר. הניגרי הושאל תחילה להפועל כפר-סבא מתחתית הליגה, ירד איתה ליגה למרות שהפגין יכולת מבטיחה, וחזר לכרמל כמו גדול. לא סתם גדול: בזמנו נכנס לתקנון ההתאחדות לכדורגל חוק המאפשר להחתים זר שישי, אם מדובר בשחקן בגיל נוער, ונוכח עוצמתו הפיזית הוא עבר בדיקות בבית-חולים חיפאי כדי לאשר שהוא אכן בן 17. האישור התקבל, יעקובו זכה לאור הירוק – תרתי משמע – ובאותה שנה (2000) כבר היה השחקן הצעיר ביותר בסגל ניגריה באולימפיאדת סידני.
התואר שלנו ניתן לו, כאמור, בזכות קמפיין ליגת האלופות ב-2002. יעקובו כבר הגיע לפורטסמות' האנגלית לקראת מעבר, אבל נאלץ לחזור ארצה מאחר שלא קיבל אישור עבודה. חיפה ניצלה זאת ורשמה אותו למשחק המוקדמות מול שטורם גראץ האוסטרית בסופיה (עקב המצב הביטחוני בארץ), שם הבקיע צמד בניצחון 0:2. בשלב הבתים הוא דרס את אולימפיאקוס (בניקוסיה) עם שלושער בדרך ל-0:3 – ומי שמזלזל חייב לזכור ששישה ימים קודם לכן היוונים הביסו את לברקוזן 2:6.
יעקובו סיים את שלב הבתים עם ארבעה שערים, וחיפה עם שבע נקודות. ההצלחה סידרה למאמן יצחק שום חוזה יוקרתי אצל פנאתינייקוס, האויבת של אולימפיאקוס, וזכה איתה בדאבל. יעקובו סיים את הקריירה עם 57 הופעות בנבחרת ניגריה והמשיך לקריירה מפוארת בליגה האנגלית, שם כבש יותר מ-100 שערים.
הפועל באר-שבע | טוני ווקאמה (קיצוני, ניגריה)
3 עונות בקבוצה (2016 עד 2018) | 95 משחקי ליגה | 35 שערים | 22 בישולים | 3 אליפויות | מלך השערים של באר-שבע בכל אחת מהעונות שלו
סיפור מהאגדות. ווקאמה הגיע ארצה כשחקן אלמוני מקלוז' הרומנית, שידרג את הפועל רעננה והפך אותה לשם משמעותי בליגת העל (בתור בונוס, אפשר להגיד שהוא גם היה הגדול בתולדות רעננה). היה ברור שיהפוך לאקזיט רציני של המועדון מהשרון, ונראה היה שמכבי חיפה תהיה הזוכה. המאמן של הירוקים באותה תקופה, אלכסנדר סטנוייביץ', ריגל אחרי ווקאמה במשחק שבו בישל ארבעה (!) שערים מול מכבי פ"ת, אך דחה את מועמדותו מכיוון שהבחין כי אינו משתמש ברגל שמאל בתפקיד הקיצוני השמאלי. ייתכן שהחלטה אחרת הייתה מובילה לתחייה מוקדמת יותר של חיפה במאבקי האליפות.
מי שאימץ אותו באהבה הוא מאמן מכבי חיפה היום ובאר-שבע דאז, ברק בכר, אחרי שאלונה ברקת שילמה עבורו מחיר סביר של כמיליון שקל. תוך זמן קצר התברר כי למרות ה"מגבלה" שסטנוייביץ' איבחן, הוא התייצב מול הגנות היריבות כעוף דורס. ווקאמה היה דומיננטי ביותר בשלוש האליפויות הרצופות שירדו לנגב, לפני שעשה בעצמו אקזיט לחוזה גדול יותר בטורקיה. בעונתו השנייה בטרבזונספור הוא סחף אותה לזכייה מדהימה בגביע ולמקום השני בליגה, נבחר לשחקן העונה בטורקיה, ועכשיו הוא דוהר לאליפות ראשונה עבור המועדון מאז 1984. לא פלא שהאוהדים כבר הקימו פסל בדמותו בקרבת האצטדיון.
מכבי ת"א | אלכסנדר אובארוב (שוער, רוסיה)
9 עונות בקבוצה (1992 עד 2000) | 258 משחקי ליגה | 3 אליפויות | 2 גביעים | הזר עם הכי הרבה הופעות במכבי ת"א
תחשבו על זה: אחרי חמישה מחזורים ראשונים במכבי ת"א שבהם ספג 13 שערים, הוא כבר היה בדרך הביתה ומועמדותו של בוני גינצבורג כבר עלתה במטרה להחליפו. ב-2022, אחרי 31 שנים, "שורה" אובארוב הוא תושב ישראל, שני ילדיו שירתו בצה"ל, הוא הכי כחול-לבן שיש – ואף אחד לא יכול לומר מילה על היכולת המרהיבה שהפגין במגרשי המדינה.
השנים 1990 ו-1991 היו מדהימות עבורו בכל קנה מידה. למונדיאל 1990 הגיע כשוער השלישי של נבחרת ברית-המועצות והפך במהלך המשחקים לשוער הפותח, כשהוא מקדים ענקים בדמות רינאט דסאייב ו-ויקטור צ'אנוב המנוח, שם שבמכבי חיפה לא ישכחו לעולם. נכון, הוא חטף הלם תרבות עם המעבר לישראל ולא תיפקד בשבועות הראשונים, אבל אחרי המחזור השביעי, שבו מכבי ת"א הביסה את הפועל 0:4 בדרבי ואובארוב הפגין ביטחון רב, הוא לא הביט לאחור. הוא שלט ברחבה כמו שאף אחד לא שלט בה, ולא רק שהטביע חותם בכדורגל הישראלי כשוער מופלא, אלא גם הפך לדמות מוערכת בכדורגל המקומי ואימן את שוערי הנבחרת. מוזר לדבר עליו היום כמי שהגיע לכאן כשחקן זר.
בית"ר ירושלים | סטפן שאלוי (קשר התקפי, הונגריה)
5 עונות בקבוצה (1995 עד 1999) | 116 משחקי ליגה | 58 שערים | 27 בישולים | 2 אליפויות
שני מועמדים הגיעו לקו הסיום במרוץ לתואר הזר הגדול ביותר בתולדות בית"ר – סרגיי טרטיאק ושאלוי. הבלם טרטיאק חגג עם הקבוצה שלוש אליפויות, בהן הראשונה אחרי העלייה ב-1992, עם אלי אוחנה שחזר מבראגה הפורטוגלית כבונוס. שאלוי, קשר התקפי, הביא "רק" שתי אליפויות רצופות ב-1997 וב-1998, בתקופה ההונגרית של בית"ר שבה שיחקו לצדו אישטוואן האמר, אישטוואן פישונט (ששיחק והצליח גם בהפועל ת"א) ותמאש שנדור. כינו אותם "הקובייה ההונגרית".
בחרנו בשאלוי בגלל הדומיננטיות שהכריעה משחקים רבים. הבדל קטן, אבל עדיין הבדל: הוא הבקיע 59 שערים ב-116 משחקי ליגה, והפגין טכניקה גבוהה מאוד עם עוצמות של חלוץ. הבן שלו, דניאל, משתף היום פעולה עם גדי קינדה בקנזס סיטי בליגה האמריקאית.
הפועל ת"א | דאגלס דה סילבה (בלם, ברזיל)
3 עונות בקבוצה (2009 עד 2011) | 78 משחקי ליגה | 12 שערים | 6 בישולים | אליפות | 2 גביעים
להפועל ת"א יש מספר הישגים להתפאר בהם. שני דאבלים, עלייה לשלב הבתים בליגת האלופות ומסע הקסם האירופי שהסתיים רק בהפסד בגומלין רבע גמר גביע אופ"א, על חודו של שער, מול לא פחות מאשר מילאן. לכן הבחירה לא הייתה קלה.
דה סילבה בכלל התחיל את דרכו בארץ בהפועל כפר-סבא, אליה הגיע בגיל 20 ב-2005, שיחק אצלה שלוש שנים עד שירדה ליגה ואז עבר להפועל ת"א יחד עם מספר מחבריו לקבוצה, נדוניה מהבעלים החדש אלי טביב, אקס כפר-סבא. הברזילאי היה אחד משחקני ההגנה המסוכנים ביותר בהתקפה ששיחקו בישראל, איום בכל מצב נייח בזכות הנגיחה והפיניש האיכותי. הוא כבש שער ניצחון בדרבי, הבקיע גם בשלב הבתים של ליגת האלופות ב-0:3 המצוין על בנפיקה (נראה כמו פנטזיה היום) ונעצר רק כאשר נפצע בברך במשחקו הראשון במדי רד-בול זלצבורג (ששילמה עבורו 2.6 מיליון אירו), פציעה שממנה לא חזר לעצמו.
הפועל חיפה | ג'ובאני רוסו (קשר התקפי, קרואטיה)
3 עונות בקבוצה (1998 עד 2000) | 90 משחקי ליגה | 26 שערים | 20 בישולים | אליפות
למעשה, רוסו היה יכול להגיש מועמדות לתואר גם במכבי חיפה, שאיתה זכה בשלוש אליפויות, אבל אנחנו מיקמנו אותו במשבצת של הפועל חיפה בזכות הזכייה באליפות היחידה של המועדון ב-1999. באותה שנה, עדיין תחת הבעלים הבלתי נשכח רובי שפירא ז"ל, הוא הבקיע מעמדת הקשר 13 שערים ונבחר לזר המצטיין של העונה. מאמנו היה אלי גוטמן, ששנתיים לפני כן חגג איתו מהקווים כשרוסו סידר להפועל באר-שבע זכייה בגביע עם שער מכריע בגמר מול מכבי ת"א.
על האיכות של רוסו, שהצטיין גם בקמפיין ליגת האלופות של מכבי חיפה, תעיד העובדה שהפך לזר הראשון מהליגה הישראלית שמזומן לסגל של נבחרת באליפות אירופה – קרואטיה הגדולה קראה לו ליורו 2004 והוא ממש לא היה שחקן שחימם את הספסל שם. גם רוסו החליט להשתקע בישראל, בה התאהב ממבט ראשון, נישא לישראלית ונהנה מהחיים כאן.
בני-יהודה | ניקולאי קודריצקי (קשר/חלוץ, אוקראינה)
3 עונות בקבוצה (1992 עד 1994) | 85 משחקי ליגה | 51 שערים | 20 בישולים | שיאן הכיבושים בליגה לשחקנים עם פחות מ-100 הופעות
טרגדיה ספורטיבית ואנושית אדירה. קודריצקי, שהתגלה באוקראינה על-ידי המאמן גיורא שפיגל, היה אחד הזרים שהשתלבו בצורה הטובה ביותר בארץ, ויצר חיבור מיוחד עם הקהל בשכונת התקווה, שהתמכר לשערים שלו וכינה אותו "הצאר ניקולאי". בתחילת שנות ה-90 הוא יצר יחד עם חיים רביבו ואלון מזרחי חלק קדמי מדהים באיכותו.
(צפו בשלושער הבלתי נשכח של קודריצקי מול בית"ר ירושלים)
ואז הגיע היום הנורא ההוא ב-1994, כשקודריצקי נהג בהתהפכות מכוניתו בצומת רעננה, אחרי שהגיע מביקור בחיפה אצל נבחרת אוקראינה. קירות האצטדיון בשכונה עדיין מכוסים מכוסות בגרפיטי בדמותו. מותו בגיל 31 לא נתפס כפרידה מזר, אלא כאובדן של חלק אינטגרלי מהליגה ומהכדורגל הישראלי.
מכבי פ"ת | מוראד מגמאדוב (בלם, רוסיה)
18 עונות בקבוצה (1995 עד 2012) | 457 משחקי ליגה | 6 שערים | 4 בישולים | שיאן ההופעות מבין הזרים
הזר בעל מספר ההופעות הגדול ביותר בליגת העל, וגם בלם שידע יפה מאוד איך להרים את הרשת, בונוס גדול ליכולת ההגנתית המעולה שלו. לא סתם הוא הוזכר פעם אחר פעם כפוטנציאל לאיזרוח ולחיזוק הנבחרת, כפי ששאפו מאמניה (במיוחד שלמה שרף), אלא שמשחק בשורות נבחרת רוסיה עד גיל 21 מנע את המהלך מבחינת חוקי פיפ"א.
מגמאדוב מעולם לא עבר לקבוצה אחרת בליגת העל. הוא הפך לדמות קבועה במדים הכחולים, בלם קר-רוח וחזק, אך לעתים יותר מדי חזק: הוא הורחק לא פחות מ-13 פעמים (שיא ליגה). בסופו של דבר, הבחור הצעיר שהגיע לישראל בגיל 20 עדיין נמצא כאן אחרי 28 שנים, ואפילו נשאר באותו המועדון כעוזר מאמן. דמות מופתית של איש ספורט.
בני-סכנין | אברהם פאס (בלם, ספרד)
5 עונות בקבוצה (2014 עד 2018) | 138 משחקי ליגה | 8 שערים | 3 בישולים
מיהו הזר האידיאלי לקבוצת אמצע טבלה בישראל? התשובה טמונה במסע שעשה פה פאס. סכנין קיבלה את הבלם המנוסה בעונת 2013/14, שחקן בן 34 מסבאדל מהליגה השנייה שכביכול כבר עבר את השיא. עבור ליגת העל שלנו הוא היה בול-פגיעה בזכות שפע הניסיון והאחריות שלו.
באותה עונה סכנין סיימה בפלייאוף העליון, לא מעט בזכותו, וההצלחה הייתה עד כדי כך גדולה שבגיל 35 מכבי חיפה לקחה אותו במטרה שייצב את החלק האחורי שלה. אלו היו השנים היבשות של הירוקים בעשור השני של המילניום, ופאס לא מצא את עצמו בקבוצה שהייתה במצוקה. הוא שיחק בשורותיה רק 13 פעמים, ולאחר מכן סכנין קיבלה אותו חזרה בידיים פתוחות.
מכבי נתניה | לואיס מרין (בלם, קוסטה ריקה)
3 עונות בקבוצה (2007 עד 2009) | 93 משחקי ליגה | 2 שערים | בישול
משום מה, בכדורגל הישראלי לא מנצלים אפילו במעט את הפוטנציאל של שחקני חיזוק ממרכז אמריקה והקריביים, זרים זולים יחסית שיכולים להתפתח לכוכבים. ההעדפה נשארה לשחקנים מהמדינות המסורתיות. מרין הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך ששווה לשלוח מבט לאזור הזה במפה.
בשנת 2008 קיבל אלי גוטמן, שאימן אז את נתניה, שתי קלטות של בלמי נבחרת קוסטה ריקה. הוא נדלק על המבוגר שבהם (בן 32 בזמנו), דווקא זה שקיבל פחות המלצות לגביו. מרין באמת לא נראה כבלם מאיים מבחינה חיצונית, רק 1.80 מ', אבל אחרי שהתעכב על הביצועים שלו והתעמק בנושא, גוטמן החליט ללכת על מי שהיה בעבר שיאן ההופעות של נבחרתו (128).
מרין קר הרוח, שדאג להגיע לכל משחק אחרי הכנה מיטבית, הפך למנהיג הגנת נתניה שהורידה בצורה משמעותית את מספר שערי החובה. חבריו לקבוצה כינו אותו "דוקטור להגנה", והוא שיחק תפקיד חשוב בהעפלה של נתניה לגביע אופ"א בפעם הראשונה בתולדותיה. הוא לא היה גדול פיזית, כאמור, והיה איטי יחסית, אך חיפה על כך בקריאת משחק פנומנלית. את אותה חוכמה הביא לתפקידו כעוזר מאמן נבחרת קוסטה ריקה, שאיתה הגיע לרבע גמר מונדיאל 2014. הוא נחשב לאיש שבנה שם את ההגנה הבלתי עבירה.
הפועל קריית-שמונה | דויד סולארי (קשר התקפי, ארגנטינה)
2 עונות בקבוצה (2012 עד 2013) | 22 משחקי ליגה | 5 שערים | 5 בישולים | אליפות
2011/12 הייתה שנה מיוחדת בליגת העל. קבוצה מגבול הצפון, מעיר של 20 אלף תושבים בלבד, השאירה אבק לגדולות של הכדורגל הישראלי. זו הייתה השנה של הבוס איזי שרצקי, של המאמן רן בן-שמעון. אם תרצו, מהפך חברתי ולא רק ספורטיבי. אבל היו דרושים גם שחקנים נפלאים כדי להשיג את הבלתי אפשרי, וסולארי היה כוכב זוהר בליגה.
הוא הגיע בחלון ההעברות החורפי של ינואר 2012. בתחילה הזכירו אותו רק כאחיו של סנטיאגו סולארי המבריק, פעם כוכב ריאל מדריד. התקווה הייתה שאולי משהו מהכישרון דבק גם בקשר שהגיע מאלקי לרנקה הקפריסאית. הוא הוכיח מהר שהגנים חזקים. סולארי כבש רק חמישה שערי ליגה, אבל כל אחד מהם היה בצבע, במיוחד מה שכונה "שער האליפות", טיל לחיבורים בדקה ה-90 מול בני-יהודה. דויד המלך קם על העשירים ויכל להם, וגם הפך למנהיג הקבוצה שהגיעה לגמר הגביע בשנה שאחרי. אם שרצקי, חתן פרס ישראל הטרי, סיפר לפני מספר ימים בראיון ל"ידיעות אחרונות" שסולארי הוא השחקן הגדול ביותר שהופיע במדי קריית-שמונה, אנחנו בטח לא נתווכח איתו.
מ.ס אשדוד | דימיטאר מקרייב (חלוץ, בולגריה)
5 עונות בקבוצה (2008 עד 2013) | 131 משחקי ליגה | 51 שערים | 12 בישולים
אין כמעט חולקים על הדעה שמקרייב היה הזר הכי גדול של מ.ס אשדוד. הוא אמנם החמיץ לא מעט, אבל הגיע בקלות למצבים שהסתכמו ב-51 שערי ליגה של החלוץ בשתי קדנציות במועדון. הוא היה שייך לאינטר בצעירותו, הכניס לקופת אשדוד 500 אלף אירו כשעבר לסמארה הרוסית, חזר לסיבוב נוסף, ועבר בסך הכל ב-18 קבוצות בקריירה, מהונגריה עד הונג קונג. אבל באף אחת מהן לא היה חד כמו באשדוד: כאשר שיחק אצלה היה בשיאו המקצועי וזכה להופעות היחידות שלו בנבחרת בולגריה. סקורר נהדר.
הפועל פ"ת | קרלוס אולראן (בלם/מגן, ארגנטינה)
3 עונות בקבוצה (1991 עד 1993) | 96 משחקי ליגה | שער | 4 בישולים | גביע
אולראן הגיע ב-1990 מצמרת הליגה הארגנטינה הראשונה, שם שיחק בין השאר בארחנטינוס ג'וניורס ובראסינג קלוב. אין פלא ששידרג את הפועל פ"ת בצורה שלא הכירו עד אז בארץ. הוא שיחק כבלם, מגן וקשר אחורי, ובעיקר היה מנהיג שדאג שהגנת פ"ת תהיה נעולה הרמטית ושהרשת לא תזוז. הוא כיכב בתקופת אברם גרנט וזאב זלצר, זכה עם הקבוצה בגביע והראה בימים המוקדמים של החידוש כמה זר טוב יכול להוסיף לקבוצה. הוא טייל אחר כך בהפועל חיפה, נס-ציונה, הכח ר"ג ומכבי הרצליה, לפני שחזר הביתה.
- נתונים: ירון משעל
פורסם לראשונה: 12:52, 23.04.22
