תחילת עונת ה-NBA היא תקופה לא ברורה. מצד אחד, רק עכברים של ממש מתעניינים בה ולא רק בגלל תפיסת ה-"ממילא העונה מתחילה בפלייאוף". היא מתנגשת עם הוורלד סיריס של הבייסבול, עם החלקים המתחממים של עונת הפוטבול, ופעם בארבע שנים גם עם הבחירות לנשיאות. מאידך, העונות האחרונות הבהירו שכן כדאי לשים לב למה שקורה ממש מההתחלה, כי זו אינדיקציה למה שיקרה עד הסוף.
דנבר נאגטס הייתה הקבוצה הכי טובה בליגה מתחילת עונת האליפות, אבל בעונה שעברה גררה רגליים רוב הדרך, ואז הוציאה יותר מדי אנרגיה במאבק על מיקום ולא נשאר לה כלום לפלייאוף. בוסטון הייתה, בקלות, הקבוצה הכי טובה מההתחלה ועד מצעד האליפות. כשאוקלהומה סיטי ומינסוטה פתחו את העונה שעברה בצמרת התגובה הייתה התעלמות כמעט גורפת מהן כי "נו באמת, תיכף הן יחזרו למקומן הטבעי", עד שהתברר כי זה היה מקומן הטבעי.
עבור הקהל, העונה האמיתית אולי מתחילה בפלייאוף, אבל הקבוצות מבינות שאי אפשר לזלזל ב-82 משחקים ואז להחליט פתאום להעביר הילוך. זה לא עובד ככה יותר, בוודאי לא בליגה כל כך צמודה, עם כמויות חסרות תקדים של כישרון, כש-20 קבוצות מתחילות את העונה בתחושה שהן יכולות לנצח עד הסוף. לכן, הנה קצת כבוד למסקנות ראשוניות מהעונה.
מהיכן הגיעה פתאום קליבלנד?
זה קורה יותר ויותר, קבוצות שלא היו בתחזיות של אף אחד לפני העונה - אף אחד! ומי שאומר אחרת, משקר - מגיעות ממה שנראה כמו שום מקום ושוברות את כל התוכניות. כבר כמה עונות שהכישרון של הקאבס מבטיח ולא מקיים, אבל אולי מה שהם היו צריכים זה פשוט מאמן מתאים. עם בערך אותו סגל, קני אטקינסון עושה דברים נהדרים. הוא החזיר לחיים את דריוס גארלנד האהוב והחמוד שקצת הלך לאיבוד; הוא זוכה - טפו טפו טפו - לראות את אוון מובלי וג'ארט אלן בריאים; הוא משתמש בעשרה שחקנים לפחות 15 דקות במשחק, ומקבל את דונובן מיצ'ל רגוע, מאושר ובשיא סופרסטאריותו. האם קליבלנד היא עכשיו מועמדת לאליפות? את זה באמת מוקדם מדי לקבוע, אבל הטבלה, מסתבר, אכן לא משקרת, או לכל הפחות היא אומרת אמת חלקית.
הגלגול החדש של גולדן סטייט
הסיפור הכי מרתק של תחילת העונה הוא הצורה שבה סטיב קר הצליח להמציא את הקבוצה המפוארת-אך-דועכת שלו מחדש. הוא מקבל תרומה מ-12 שחקנים שחצי מהם זורקים וקולעים שלשות, הוא רואה את דריימונד גרין בעונה שקטה ובעיקר בשליטה - נכון לרגע כתיבת שורות אלה כמובן - והוא עושה מה שעשה כל הקריירה שלו כמאמן הווריורס: מקשיב לסטף קרי. כשסטף קרי אמר שהוא לא הולך לשום שקיעה, קר החליט שאכן לא הולכים אליה. קרי משחק רק 29 דקות, קולע 24 נקודות, מוסר יותר משישה אסיסטים ומשיג כמעט שתי חטיפות. הוא שחקן שלם יותר מתמיד, ומאז הביא במו ידיו את מדליית הזהב האולימפית לארה״ב, הוא גם נראה ב-זון מנטלי. המשפט "שום דבר לא נגמר עד שסטף קרי אומר שזה נגמר" נשאר נכון, אבל כדאי לנצור כל דקה מסטף קרי בן ה-36, כי מתישהו אפילו הוא יגיד שזה נגמר.
ניקולה יוקיץ' הוא משהו שלא ראינו
הוא כנראה לא יזכה שוב ב-MVP - למרות שהוא תמיד ה-MVP כי בלעדיו הנאגטס הם בקושי קבוצת פלייאין ואיתו הם רצים לאליפות - אבל ניקולה יוקיץ׳ של פתיחת העונה הוא משהו שלא ראינו. זה לא רק הטריפל דאבלים או המספרים שמרכיבים את הטריפל דאבלים, אלא גם העובדה שהוא משיג אותם כבר בסוף הרבע השלישי. למרות זאת, הנאגטס יורקים דם על כל ניצחון ויוקיץ' נאלץ לשחק 38 דקות. בעונה שעברה כל זה חזר לנשוך אותם בישבן בפלייאוף, וכדי שזה לא יקרה גם השנה, יוקיץ׳ יצטרך כנראה להיות מועמד לתואר השחקן המשתפר של העונה - האיש שאפילו תואר ה-MVP היה קטן עליו.
לשחרר את יאניס
שפת הגוף לא משקרת. יאניס אנדטוקומבו מאוד לא שמח. הבאקס התחילו את העונה פשוט נורא, מה שאולי לא אמור להפתיע בקבוצה של דוק ריברס, אבל הסבלנות של יאניס מתקצרת באופן מאוד פומבי. אנדטוקומבו חתום על סוף עונת 2027/28 והכוונה המקורית שלו הייתה להישאר במילווקי כל הקריירה, אבל עכשיו זה כבר לא בטוח. בתחילת החודש הבא הוא יחגוג 30 ולמרות שעדיין מדובר ב-פריק, החלון שלו להשיג טבעות נוספות נסגר עוד קצת בכל עונה. אין כנראה קבוצה שיכולה לתת לבאקס טרייד שווה ערך ליאניס, אבל אם גם העונה הזו תסתיים כמו שהיא נראית עד עכשיו, הקולות של פיראוס יגיעו עד מילווקי.
הבריאות של פופ
בעונה שעברה סיפר גרג פופוביץ' לעיתונאי מסן אנטוניו כי הנכד שלו - שמשחק בקבוצה מעורבת יחד עם הבת של טים דאנקן - קיבל עבירה טכנית במשחק. הוא קרן מאושר. "זה הנכד שלי", אמר בחיוך גדול. הסיפורים הקטנים האלה מקבלים משמעות אחרת לגמרי, כשמגיע אירוע שמזכיר לאדם כי לא חשוב כמה ינסה להתעלם, הגוף שלו בן 75, והוא מעביד אותו ואת לחץ הדם שלו קשה מדי. פופוביץ' ספג שבץ קל יחסית, באולם של הספרס, ויקבל את כל הזמן שצריך להחלמה, אבל אחר כך, יש לקוות, לא יחזור לקווים. הספרס התחילו את העונה לא רע בכלל, ופופ צריך לשמור על עצמו כדי שיוכל לזכות לראות לא רק עוד הרבה משחקים של הנכד, אלא גם את ויקטור וומבניאמה לוקח אליפות בעתיד הלא מאוד רחוק.
