זה הפך לתסריט כמעט קבוע: מכבי ת"א פותחת משחק יורוליג בצורה פחות או יותר שווה מול יריבתה, אבל ברגע שמתחילים החילופים – מגיעה קריסה. אתמול זה התחיל בסוף הרבע הראשון, נמשך לתוך הרבע השני, ועד המחצית הפער כבר היה 15 נקודות (48:33).
בניגוד למשחקים קודמים, הפעם היה טוויסט קל בעלילה: ריצה של 17:0 באדיבותו של יאניס ספרופולוס - אחד המאמנים הכי חלשים, הכי שבלוניים, הכי משעממים והכי מוערכים מדי באירופה. וברוך שפטרנו ממנו. יאניס לא הגיב לריצה של מכבי, שנעשתה כמובן עם שחקני החמישייה, הצהובים עברו להובלה, אבל אז שוב החלו החילופים, והסדר העולמי הקיים נשמר – 73:81 לכוכב האדום בסיום.
תראו מה קיבלה מכבי מהספסל שלה ומה קיבלה בלגרד. אצל הצהובים - דה ג'וליוס קלע 6 נקודות באחוזים נמוכים, וויל ריימן 3, מריאל שאיוק 2 שלצידן נזק בשני צידי המגרש, וג'ייק כהן לא קלע.
ומנגד, בכוכב, יאגו דוס סנטוס עקץ עם 15 נקודות ו-7 אסיסטים, נמניה נדוביץ' קלע 9, מייק דאום הוסיף 7, רוקאס גידריאטיס 6 ולוקה מיטרוביץ' 3.
בשורה התחתונה: הספסל של מכבי סיפק 11 נקודות, כשאף אחד ממי שעלה לא ייצר איזה שינוי לטובה, למעט אולי ריימן שמביא אנרגיה ומלחמה (שלא השפיעו על המשחק הפעם, אבל שוין, נהיה רחבי לב). הספסל של המארחת, לעומת זאת, קלע 40, הביא אנרגיה, כוח אש וקצב.
וזה לא שהחמישייה של מכבי טובה יותר מזו של הקבוצה מבלגרד. בכוכב האדום עולים קודי מילר מקינטייר, אייזיאה קנאן, ניקולה קליניץ', פיליפ פטרושב וג'ואל בולומבוי: יותר גובה, אתלטיות, ניסיון ויכולת קליעה מאשר בחמישייה של מכבי. הפער בין שני המאמנים גרם לכך שההבדלים האלה קוזזו כי מכבי חכמה יותר ומנוהלת טוב בהרבה, אבל הפערים בין הספסלים כבר לא היו ניתנים לגישור בשום צורה.
אז נכון, ווינן גבריאל וחסיאל ריברו היו חסרים. אבל לא זה מה שהבדיל בין הקבוצות. רומן סורקין קלע 21 נקודות. בפעם השנייה השבוע הוא נתן כמות שדי מקבילה למה שמספקים שלושת הגבוהים ביחד. להפך, הוא היה טוב מתמיד כי היה לו ביטחון. ככה זה כשאין לך מחליפים. גם רנדולף והורד נתנו את המנה הדי קבועה שלהם, עם 16 ו-14 נקודות, כשהורד גם מחולל נפלאות בהגנה במהלך הריצה של מכבי, שבה הוא עמד באמצע הצבע ונתן עזרה כמעט בכל מהלך.
הבעיה הייתה הפער בין הגארדים של שתי הקבוצות. רוקאס יוקובאיטיס, דה ג'וליוס, תמיר בלאט ושאיוק (יאללה, נכלול אותו שם כי הוא על תקן יצרן נקודות בתיאוריה) סיפקו יחד 19 נקודות. בכוכב האדום דוס סנטוס לבדו קלע 15, ועוד מהספסל. והיו גם את ישעיהו הכנעני (לא התאפקתי, אייזיה קיינן), נדוביץ', מילר מקינטייר, שכולם תרמו.
לזכותו של עודד קטש אפשר להגיד שהוא באמת ניסה חמישיות מכל הסוגים. מהנמוכה ביותר – עם בלאט וג'ון דיברתולומיאו, ליוואי רנדולף ושאיוק כפורוורדים וסורקין כגבוה יחיד (הרכב שנכשל לחלוטין) ועד הגבוהה ביותר - עם ג'ייק כהן ליד סורקין, הורד ורנדולף כפורוורדים ואיתם בלאט כרכז (שהייתה יותר נורמלית אבל לא חוללה כל שינוי). אבל דבר אחד הוא לא ניסה, וזה בעצם כך כל העונה: שינוי קונספט מוחלט בהצבת השחקנים.
אז מה עושים? לא מחליפים
פתגם ידוע אומר שההגדרה לטירוף היא לבצע כל הזמן את אותן פעולות ולצפות שהתוצאה תשתנה. קטש ממשיך במדיניות חילופים כאילו יש לו סגל נורמלי. אבל אין לו. כרגע יש לו מחליף אחד בלבד שלא גורם נזק. זה לא ישתנה בהרבה גם כשהפצועים יחזרו, כי הבעיה שלו מתמקדת בעמדות 1-3.
כשקטש עולה בחמישייה עם בלאט ויוקובאייטיס, כמו אתמול, הצעד היחיד שהוא יכול לעשות בלי שזה יסתיים באסון הוא להכניס את ריימן כמחליף במקום אחד משני הרכזים. במצב כזה הסגנון משתנה, אבל הרמה לפעמים אפילו עולה (לא תמיד, אבל לפחות לפעמים). כל חילוף אחר בעמדות החוץ – דה ג'וליוס, דיברתולומיאו, שאיוק – מוביל לירידה חדה ביכולת. אלה הדקות שבהן מכבי מאבדת משחקים.
אז מה עושים? שמעו, אני קשיש שראה (ושידר) כדורסל כבר בשנות ה-80. שחקנים היו אז על המגרש 40 דקות ברצף וזה עבד מצוין. לא זוכר את קווין מגי או מיקי ברקוביץ' יורדים אי פעם לספסל, ואם זה קרה לשלוש דקות הם עשו פרצופים כאילו מת העולם. למעשה, גם עודד קטש עצמו היה שחקן שלא ירד מהמגרש. אבל אז הגיעו לארץ שידורי ה-NBA וכולם ראו איך מאמנים מחלקים דקות. רק ששכחו ששם משחקים 48 דקות במשחק ולא 40, ושלקבוצות גם יש תמיד סגלים עמוקים שמאפשרים לעשות חילופים בלי שהכל יתמוטט.
לחלק מהקבוצות ביורוליג יש כיום סגלים כאלה. למעשה, זה המצב אצל רבות מהן: שתי חמישיות באותה רמה כמעט. אבל במכבי התמונה שונה לחלוטין. ולכן, אולי קטש צריך לעבור לסגנון ניהול המשחק של פעם. תעלה חמישייה, ואם היא משחקת בסדר, תן להם לשחק בלי חילופים עד שמישהו מחרחר או מתמלא עבירות. רוצה לעשות ניסויים? תעשה אותם הרבה יותר מאוחר במהלך המשחק, ותגביל אותם לריימן וריברו (אני הייתי גם עולה עם ריימן במקום אחד הרכזים כדי שתהיה חמישייה פיזית וגבוהה יותר).
יגיד קטש, ובצדק: מה הוא מבלבל לי את המוח? הורד מגיע לסיום משחקים כשהוא נושם דרך הזימים. זה נכון, אבל איזו ברירה יש לך? ככה לפחות אולי מכבי תשיג מומנטום והקבוצה השנייה תצטרך לרדוף אחריה, מה שלא קרה עד עכשיו.
אף אחד לא בא
אני אקח רגע צעד אחורה: זו דרישה כמעט לא הגיונית ממאמן. במצב נורמלי זה דבר שאסור אפילו לחשוב עליו. רק שבמצב נורמלי הנהלת מכבי הייתה כבר מחתימה עוד שני סקנד גארדים שאשכרה יכולים לעשות נקודות. לא צריך אפילו משהו גרנדיוזי. גם שחקנים מסוגם של אנטוניו בלייקני של הפועל ת"א וקאדין קרינגטון של הפועל ירושלים היו עושים פה שינוי מסוים. זה לא היה מעלה את מכבי לשמינייה הראשונה, אבל היה לפחות סיכוי לנצח לפעמים.
אבל אף אחד לא בא לו, אף אחד לא בא, ומי שכבר בא, גם לא ממש בא, ולכן גם הלך, כי זה לא בשבילי, או בשביל לי. לקטש אוזלים המהלכים האפשריים. אז יאללה, תתפרע. תעשה ניסויים: בכלל בלי חילופים, המון חילופים ולחץ על כל המגרש 40 דקות, תן לעומר מאייר לשחק, כבר לא חשוב מה. העיקר שיהיה משהו שונה. כי מה שכרגע יש, הוא התגלמות האין.
