בין הפוליטיקה המאוסה, ההפגנות, השביתות ועוד שלל מלחמות יום-יומיות שיוצרות פה סיר לחץ על סטרואידים, נראה כאילו כבר אין מקום למשהו אחד טוב. והנה פתאום, בשלט רחוק מארגנטינה, הגיעו כמה ילדים בשנות העשרה והצליחו להביא גאווה אמיתית כחול-לבן ולהוכיח לנו אחרת. איזה יופי נכון? מה... אתם לא רואים את השמחה ברחובות?
אז אין שמחה ברחובות, לא כי זה לא משמח אלא כי זה פשוט לא מספיק מדובר. אני אהיה ריאלי ואגיד שלא ציפיתי לראות מסיבת ענק במזרקה שבכיכר, בטח לא במציאות ההזויה שלנו, אך ברמת ההכרה וההתלהבות כמדינה סביב ההצלחה המדהימה של הנבחרת, נכשלנו. המון אנשים בכלל לא יודעים שהטורניר מתקיים ובטח שלא מבינים כמה עצום ההישג הזה.
סתיו למקין, דור תורג'מן, תומר צרפתי, חלאילי, פיינגולד ושאר חבריהם ניפצו מיתוסים וטיפסו בזכות לטופ שמונה הנבחרות הטובות בעולם - הקומה הכי גבוהה שיש (לפחות עד השיא הבא), אולם מבחינת השיח הציבורי הם עוד תקועים בחניון התת-קרקעי. חניכיו הנפלאים של המאמן אופיר חיים, שהוא נפלא בפני עצמו, מביאים לנו סיפור מהאגדות שכל כך קל וכיף להתחבר אליו על אנושיות ואמונה, בלי ציניות. הכי נוח לסיקור שיש, ועובדה שהצוות של כאן 11 שנשלח למשימה עושה זאת מעולה. אבל זה לא מספיק.
נכון, ישראל שיחקה בפעמיים האחרונות בחצות, שעה לא סבירה לכל הדעות וגם היריבות לא תמיד נראו אטרקטיביות. תוסיפו לאליפות העולם את המילים "עד גיל 20" וזה אפילו פחות מושך. ועדיין, ההעפלה של הנבחרת לרבע גמר המונדיאליטו חייבת להיות אירוע שחוגגים בצורה מיוחדת, היא חייבת לתפוס כותרת ראשית בעיתונים, לפתוח מהדורות חדשות, להימצא על שלטים באיילון ובקיצור להיות דבר מרכזי וגדול הרבה יותר במשמעות שלה עבורנו.
כשישראל פתחה את הקמפיין בקרב לא פשוט נגד קולומביה באצטדיון דייגו ארמנדו מראדונה, שודרה במקביל למשחק (שהתקיים בשעות הפריים טיים) תוכנית ריאליטי בערוץ אחר, אשר זכתה למספר כמעט כפול של אחוזי רייטינג מהמשחק של הנבחרת (מתוך אתר ICE). במוצ"ש הקרוב ב-20:30 תעלה שוב נבחרת ישראל להתמודדות היסטורית מול ברזיל הכישרונית, כפסע מחצי הגמר, שוב על שעות הפריים טיים. כעת זוהי קריאת השכמה בשביל כולנו - גם אם אתם לא חובבי ספורט או כדורגל, גם אם אתם לא מתמצאים בחוקים, בבקשה אל תתביישו להתלהב, אל תתביישו לפרגן, תעריכו את המאמץ והלב האדיר של הנבחרת הזאת. עד שסוף סוף יש כאן קונצנזוס מרגש, תהיו חלק ותנו לו הזדמנות להיות בקדמת הבמה.
אל אל ישראל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
