צריך להיות סוג של מתאבד שיעי כדי להעז ולשפוך קרח על פסטיבלי החנפנות, הליקוק ואיבוד העשתונות של העסקנים, התקשורת והפרשנים, בעקבות תוצאות משחקי הנבחרות הצעירות בכדורגל. אבל מכיוון שאנחנו, האוהדים, לא עובדים אצל אף אחד מהנ"ל, מותר לנו לבקש הרהור מחודש ולעצור את החאפלות המיותרות, תוך כדי מבט אמיץ גם על הצללים שעדיין קיימים ומונעים, והלוואי שיפסיקו למנוע, מהנבחרת הבוגרת להגיע לטורניר גדול.
נתחיל מכך שדלי מים קרים ראשון ראוי שיצנן את תוצאות המונדיאליטו. חברים, אסור לשכוח שמדובר בטורניר שכולו נערך באותו קבוצת גיל!! כלומר, בגיל צעיר עדיין ילדי כל העולם כישרוניים פחות או יותר ובאותה יכולת, ורק בטורנירים של הגדולים מתגלה הפער העמוק.
לכן המבחן אינו במונדיאליטו אלא במונדיאל האמיתי, או של אליפות אירופה, של בוגרים. במונדיאליטו אנחנו גדולים על קטנים והחוכמה היא להיות גדולים על הגדולים. ושלא לדבר על שחלק מהתוצאות היו מזליקו של הדקה ה־97. שמתם לב מה קורה ברבע הראשון בין כל שתי קבוצות כדורסל קיצוניות ברמתן? ברבע הראשון עדיין התוצאה צמודה. רק במחצית השנייה המשחק הופך להיות משחק קצוות, הפערים מכים בפרצוף והמשחק נהיה בדיחה.
ואותו הדבר בקבוצה האולימפית. מדובר בסך הכל בקבוצות גיל דומות וצעירות והעלייה שלנו לאולימפיאדה היא נחמדה מבחינת אירוע ספורטיבי, אבל היא לא נייר לקמוס של טיסה לחלל ספורטיבי. חוויה כן, אך נבואה לגבי העתיד הישראלי בקרבות האמיתיים? אליפות אירופה? מונדיאלים? מסופקני.
הדלי השני הוא לגבי המאמנים. גיא לוזון הוא מטרה נוחה לשיפודים ואת כל הביקורת עליו הוא מרוויח ביושר. הביקורות ההיסטוריות כלפיו היו לפעמים אכזריות מדי אבל הוא הזמין אותן עליו. השאלה היא האם העפלת הנבחרת לאולימפיאדה היא "תוצאה לוזונית", והאם יש מקום למסע החנפנות חסר המעצורים כלפיו? ממש לא בטוח!! הנבחרת עלתה לאולימפיאדה, אבל לוזון נשאר בליגה משל עצמו. עדיין עם אותן מנייארות לא מחמיאות, עם קפיצות הנינג'ה ההזויות, עם הסטירות לשחקנים ועם לחץ אטמוספרי לא מתון שמורגש במשחקים. כדי שלוזון יזכה בפרס מפעל חיים, הוא חייב לעשות שיפור הוליסטי: גם ללמוד עוד ועוד כדורגל של גדולים וגם ובעיקר לעצור את התיאטרליות המוגזמת.
ודלי מים שלישי צריך להפיל על העסקנים מדושני העונג. העסקנים האלו אינם פורצי דרך בכלום. אין להם חלק ונחלה בתוצאות. הם שבלוניים מבחינת איכות המחשבה ותלוים בעיקר בהברקות של מונדיאליטות. וכאן חייבים להיות לא קונבנציונאליים בחשיבה. למשל, חייבים להחליט שכל מאמני הנבחרות, צעירות ובוגרות, יהיו חייבים לאמן קבוצות!! בעולם זה לא ככה? אז מה? נתקן את העולם. מאמן שאינו מעורב בשוטף באימון קבוצה אינו יכול להיות עירני לגבי מהלכי כדור, פיזור שחקנים, שיטות פריסת שחקנים, פסיכולוגיה של שחקן וכו'.
ובסוף, אופיר חיים. גם כאן צריך להוריד את מפלס אבק הכוכבים שהצמידו לו. אנחנו כל הזמן אומרים שצריך להוריד מהאולימפוס שחקן צעיר שהבקיע גול ראשון בבוגרת, ובצדק, ולכן אף אצל אופיר חיים צריך לעצור את שאגות השמחה ולהסתפק בקולולולו זעיר. לתת לו להתפתח נכון מקצועית, מנהיגותית, פסיכולוגית ועניינית.
וסיכומו של דבר? ההישגים מיוחדים אבל טרם מצדיקים פסטיבלים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
