"קומו והריעו לבחורים בכחול-לבן", אמר רמי ויץ אחרי ה-0:5 ההוא על אוסטריה ב-1999. 23 שנים אחר-כך, שוב אפשר לקום ולהריע לבחורים בכחול-לבן, שאפילו לא נולדו כשאיל ברקוביץ' הוליך את הנבחרת להצגה ההיא ברמת גן.
הבחורים הצעירים הללו הביאו לישראל הישג ענק - הופעה בגמר אליפות אירופה לנוער. הם אמנם הפסידו בקרב על התואר לאנגליה, אבל החזה מתנפח מרוב גאווה מהנבחרת המדהימה של אופיר חיים. עצם ההגעה לגמר מספיקה לנו. גם אם האנגלים היו מנצחים 0:5 זה לא היה פוגם במה שנבחרת הנוער עשתה בסלובקיה. הנבחרת הזו יכולה להיות גאה בעצמה, היא לא הייתה רחוקה מזכייה בגביע היסטורי. היא ניצחה את צרפת ומתחה את אנגליה עד השנייה האחרונה. אי אפשר לבקש יותר.
הנבחרת של אופיר חיים מרגשת, משום שנחתה עלינו משום מקום. 11 שחקנים שמשחקים כמו נבחרת אירופית בכירה, לא מהססים ללחוץ את צרפת, לא מעיפים סתם כדורים למעלה ומקווים לטוב, לא נשברים בפיגור ועושים הכל כדי לנצח. אבל השחקנים של אופיר חיים לא רק נלחמים - הם גם ממש טובים בכדורגל.
אפשר לדבר הרבה על לב, נשמה, מלחמה ושאר הקלישאות, אבל בשורה התחתונה כל אלה לא שווים כלום אם אין כישרון, והנבחרת הזאת מאוד כישרונית. הכי כישרונית שראינו מזה שנים, בלי חוליות חלשות, כשכל שחקן הוא כוכב פוטנציאלי. זה מדהים. בזמן שלנבחרת הבוגרת אין הגנה, הבלמים של הנוער היו הכי טובים באליפות. לנבחרת הבוגרת אין עומק? הנוער יכולה להעמיד שני הרכבים שונים, וכל שחקן שנכנס כמחליף יכול לעשות את ההבדל. מאיפה הגיע לנו כל הטוב הזה?
השחקנים ואנשי הצוות ראויים למחיאות כפיים, על שבועיים חלומיים שהעניקו לקהל הישראלי שפשוט צמא להצלחות כאלה, לאוהדים שרוצים כל-כך לראות נבחרת כחול-לבן מצליחה בגדול. נבחרת הנוער עשתה דבר שאף נבחרת לא עשתה בשנים האחרונות, אולי מאז הדור של ברקוביץ' ורביבו בשנות התשעים - היא העניקה לכדורגל כאן תקווה לעתיד טוב יותר. היא נתנה לאוהדים לפנטז על האופציה שנגיע סוף-סוף למונדיאל אחרי יותר מחמישים שנה, ולא רק שנגיע למונדיאל - גם נצליח בו. נוכל להמם את כל העולם.
כל אחד ואחד משחקני הנבחרת הזו יכול כמובן להיות שחקן בבוגרים כבר עכשיו, חלקם כבר נמצאים ברמה אירופית. הקבוצות הישראליות הולכות לעשות קופה רצינית בקיצים הקרובים, וזה משמח במיוחד. אין ספק שבעלי קבוצות שלא שלחו נציגים לאליפות, אוכלים את עצמם בבית ושואלים איך הם לא חלק מהחגיגה הזו. אבל הם לא יכולים להגיד שלא אמרו להם שיום אחד זה יקרה, יום אחד ההשקעה בנוער תשתלם מאוד ותניב להם רווחים נאים. והנה, היום הזה הגיע.
ואי אפשר לא להזכיר את אופיר חיים, ב-2018 הפועל ת"א מינתה אותו למאמן והבעלים שרון ניסנוב אמר שהוא מאמן העתיד של הכדורגל הישראלי, הקדנציה לא הייתה מוצלחת והוא פוטר תוך 40 יום. דבר כזה יכול לרסק לך את הקריירה, אבל שום דבר לא יכול לשבור את האדם המיוחד הזה. לאחר מכן הוא העלה את הפועל כפר סבא לליגת העל, ומונה למאמן נבחרת הנוער. האסיפות שלו יכולות להכניס מוטיבציה גם באדם הכי מדוכא בעולם, החיוביות שלו מדבקת במיוחד והוא כובש את המסך בקלות. ניסנוב צדק בסופו של דבר, אופיר חיים הוא באמת מאמן העתיד של הכדורגל הישראלי, הוא חתום על אחד ההישגים הכי גדולים בתולדותיו, ויגיע היום שהוא יאמן גם הנבחרת הבוגרת.
וכן, צריך לומר גם כל הכבוד להתאחדות לכדורגל ולעומדים בראשה, שהשקיעו במרכזי פיתוח, שלא פחדו לבנות נבחרת עם שנתונים צעירים יותר, שאירגנו לנבחרת הזו 22 משחקים בינ"ל בעשרה חודשים מול יריבות איכותיות על מנת שתתחבר. המנהל המקצועי יילה חוס, בוני גינצבורג, משה סיני ויו"ר ההתאחדות אורן חסון הוציאו תוכנית ארוכת טווח לפועל. כולנו קוצרים את הפירות.
