"אפקט קרסטאיץ'-לם" עושה פלאים בהפועל באר-שבע. מסתבר שכל מה שהקבוצה של אלונה ברקת הייתה זקוקה לו זה ניעור, אנרגיה חדשה וחבטה קלה בכנף של האגו. הנה נחת על הקווים אליניב ברדה, סמל מקומי ובנאדם עם אינטליגנציה רגשית גבוהה בהרבה מזו של רוני לוי, והשחקנים שלו נראים פתאום אחרת. אפילו רמזי ספורי, שחקן בעונה טובה ששכח מתי שם את הכדור ברשת לאחרונה, כבש אתמול צמד מול נוף הגליל וסיכם: "ברדה היה לא מזמן שחקן, הוא מרגיש את השחקנים". פתאום רוני לוי מרגיש כל כך זקן.
גם העובדה שכל הזרקורים הופנו למכבי ת"א המתעוררת של קרסטאיץ' שסומנה כמאיימת האמיתית על הכתר, בעוד רוב הפרשנים הפסיקו לספור את באר-שבע, עשתה משהו לאגו של החבורה מהדרום. הדחף להוכיח מה אנחנו שווים לפעמים אפקטיבי יותר מכל תדריך טקטי מובנה לתפארת. האם זה יכול להחזיק מעמד עד הסוף? בשלב מסוים חייבים להופיע גם האיכות והכדורגל עצמו, אבל לסגור עם את העונה הסדירה עם אנרגיית "כל העולם נגדנו", זה בהחלט עוזר. ועדיין, אם היו לי כמה שקלים פנויים עדיין לא הייתי מזיז את ההימור ומשאיר את הקופונים שלי על מכבי חיפה.
4 צפייה בגלריה
הדחף להוכיח מה אנחנו שווים לפעמים אפקטיבי יותר מכל תדריך טקטי. שחקני ב"ש
(צילום: נחום סגל)
תאומי הבלקן
בינתיים בואו נשאיר כמה זרקורים על מכבי ת"א ואם אפשר, נכוון אותם אל צמד המגדלים הסרבו-קרואטי שזורעים פחד בלבבות בלמי הליגה - ג'ורג'ה יובאנוביץ' וסטיפה פריצה. איך עוצרים את השניים האלה? הדפת כדור של ענק אחד, מופיע השני ודוחק מקרוב, הסרבי מקשית כדור כמעט סתמי לכיוון הרחבה, הנה הקרואטי משתלט ועושה מזה גול. קרסטאיץ' זורק את שני החלוצים הגבוהים שלו אל הדשא ונראה עכשיו את הגנות ליגת העל מסתדרות איתם. אני לא בטוח כמה ההחלטה הזו נבעה מתוך ניתוח טקטי מזהיר כמו מאילוץ-הימור שהתגלה כאפקטיבי במיוחד, בטח מול ההגנות הבינוניות בליגה הישראלית.
חוץ מזה, חלוץ זה תפקיד שבו לביטחון העצמי יש כל כך הרבה משקל. מרגע שיובאנוביץ' ופריצה התחילו לכבוש בקצב, הם כבר עובדים על אוטומט, פחות מהססים וכדורים שלפני חודשיים היו טסים לפריצה מעל השער, טסים ישר לתוך המסגרת. וזה עובד גם לצד השני – משמע, הבלמים עצמם מרגישים הרבה יותר לחוצים כשהם נתקלים בשניים ולכן גם עושים יותר טעויות. עכשיו רק צריך להתחיל את הספירה לאחור לקראת המחזור ה-29: האקס-יוגוסלבים של קרסטאיץ' מול ההגנה של ברק בכר.
להסתער קדימה ב-10 שחקנים
"עשה לנו טוב שהורחק לנו שחקן, כי אחר כך הפועל ת"א פתחה את המשחק" - זה נדמה לי המשפט הכי טוב ששמעתי לאחרונה ממאמן כדורגל. על החתום: בני לם. מאמן מכבי נתניה לא רק שלא פוחד לשחרר הצהרות יומרניות, הוא גם שובר את הקונבנציות הישנות. הרחיקו לי שחקן? זה הרגע להסתער קדימה. בדיוק הפוך מהאינסטינקט המוכר של מאמני הליגה שגם ב-11 שחקנים מתעקשים לפחד ולהסתגר. מבחינת לם, היריבה שתנסה לנצל את היתרון המספרי משחררת לו יותר שטחים בחלק שלה וזו הזדמנות נפלאה להיכנס בדיוק לשם כדי לנסות לכבוש. מדובר בהימור שיכול לעלות ביוקר, ויהיו משחקים שמכבי נתניה תשלם על ההרפתקנות הזו ביוקר – אבל זה חלק מהמשחק. בשבת התעוזה הזו סידרה לו חזרה בעשרה שחקנים מפיגור 2:0 מול הפועל ת"א, שמירת המומנטום ומקום חמישי בפלייאוף העליון.
ואם יש עוד דבר שאוהדי נתניה צריכים להתעודד בו הוא עונה לשם עדן קארצב. גם אם הבחור טועה לפעמים (הגול הראשון מול הפועל ת"א), קארצב מסתמן כמו הדבר האמיתי: גרזן במידה אקסטרה לארג', מנהיג קר רוח שיודע לנווט את המשחק וטיפוס שניחן באכפתיות נטולת פוזה, מהסוג שאוהדים מזהים ואוהבים.
זיו אריה, תשתחרר
מאמן הפועל ירושלים, זיו אריה, מעורר הרבה אמוציות אצל אנשים שצופים בו בטלוויזיה. את רובם הוא מעצבן בתגובות המתחכמות שלו. אני אישית אשמח אם הפועל ירושלים תישאר בליגה – ולו בגלל שמדובר בסיפור של כנגד כל הסיכויים – אבל דווקא במהלך הניצחון החשוב על הפועל חיפה כשהקבוצה שלו סוף סוף כובשת שני שערים (בכל 26 מחזורי הליגה הפועל ירושלים כבשה 19 שערים), אריה אולי סיפק לי הסבר חלקי לאנרגיה הטעונה שהוא מייצר.
אני מודה, קשה לי עם מאמנים שרגע אחרי גול של קבוצתם, דרמטי ככל שיהיה, עומדים על הקווים חמורי סבר כמו רואה חשבון שממלא דוח שנתי ומכוונים את השחקנים שלהם באיזו הוראה שאין חשובה ממנה בדיוק עכשיו. זה כאילו משדר שליטה עצמית, רצינות ואחריות שלא להיסחף, אבל זו התנהלות כל כך מלאכותית שאי אפשר לפספס את הזיוף. תהרגו אותי, אבל מה כל כך חשוב להסביר לשחקנים ברגעי האקסטזה הללו. לפעמים כל מה שצריך זה שמחה טהורה נטו, מתפרצת, ספונטנית, לא מחושבת. זה לא מעיד על חוסר רצינות של המאמן, זה מראה שהוא חלק מהחוויה של הקבוצה אותה הוא מוביל. זה כדורגל.
