אם נצא רגע מהמיקרוקוסמוס שהוא הספורט, במדינת ישראל קיים חוק הדגל, הסמל וההמנון שקובע: "הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו – מאסר עד שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 או שני העונשים כאחד".
בפשטות: אתה מבזה ו/או פוגע בסמלי המדינה בצורה מכוונת בציבור – עונש מאסר, קנס או שניהם לפי חומרת האירוע. וישראל אינה היחידה: גרמניה - חוק שלפיו השחתת דגלי האיחוד האירופי, כמו דגל של כל מדינה אחרת, תוגדר כפשע שנאה, שעונשו עד שלוש שנות מאסר; ארגנטינה – בין 5 ל-10 שנות מאסר; איטליה – 2 שנות מאסר וקנס שנע בין 1,000 ל-10,000 אירו (בהתאם לחומרת האירוע); טורקיה – 18 שנות מאסר; בולגריה – 2 שנות מאסר ו-1,600 אירו קנס, ועוד ועוד.
בכל המקומות האלה, אם אני כאזרח או תייר הולך בציבור ומעז לבזות דגל, שני משרתי ציבור כחולי מדים יובילו אותי למעצר ומשם לבית משפט. אז מדוע באירוע ספורטיבי, המתקיים בחסות המדינה ובמימונה (גם אם חלקי), תובע ההתאחדות בכדורגל מסתפק בדרישת קנס בלבד ובלי הגשת תלונות רשמיות נגד האוהדים שבאופן מכוון ביזו את סמלי המדינה באירוע רשמי?
מדוע יו"ר סכנין, מר אבו יונס, שעושה כל מה שביכולתו להוביל את הקבוצה להישגים, לא נעמד כחומה בצורה מול האוהדים ודורש את גיבוי המשטרה בזמן אמת להרחקת אותם גורמים מפרי חוק? ואיפה שר התרבות והספורט מיקי זוהר? מדוע אינו מתערב ומפעיל את הסמכויות שלו בנושא, או "נכנס לאירוע" כמו שאוהבים להשתמש כאן? ולא, גינוי חריף ככל שיהיה ברשת X אינו מספיק. בימים אלה במיוחד, כשהאלימות במגרשים בשיא שלא נראה כמותו זה שנים, קנס כספי הוא טיאטוא הבעיה מתחת לשטיח, לקוות שה"נו נו נו" הציבורי הקטן הזה ישכיח את האירוע.
האירועים במשחק של בני סכנין הם רק ביטוי אחד לאירועי אלימות רבים במגרשי הספורט. כמה פעמים שמענו על קריאות גזעניות של אוהדי בית"ר ירושלים, אפילו כנגד שחקניה? כמה פעמים שמענו על הדלקת אבוקות וזריקת חפצים למגרש במשחקים של הפועל ת"א ומכבי חיפה? וכמה אירועי איומים על שופטים וקוונים עוד יהיו? איזה אסון צריך לקרות שההתאחדות ובית הדין שלה יתחילו להגן על הענף מפני אותם גורמים? אילו כלים, אילו מנופי לחץ חסרים להם כדי לגרום לראשי המועדונים והקבוצות להבין שהם צריכים לטפל מיידית באלימות ולא לחכות לדוח השיפוט? איזה אסון צריך לקרות לפני ששר התרבות והספורט יעצור את החגיגה עד לטיפול בכל תופעת האלימות במגרשים?
אנחנו מדינה למודת אסונות אזרחיים, תמיד חכמים בדיעבד ומכורים למשפט "הכתובת הייתה על הקיר". כאן הכתובת היא בשלט ניאון ענק וצועק מול העיניים של כולם. כתבתי כאן לפני מספר ימים כי עם כל הצער שבדבר, שאם אין ברירה, לא להסתפק רק בהורדת נקודות, אלא לקחת לקיצון ולפסול ניצחונות ותארים. לאור אירועי השבוע האחרון, ובראשם התנהגות אוהדי בני-סכנין, אני חוזר בי: שלילת נקודות/ניצחונות/תארים צריכה להיות קו הענישה הראשון בלבד. ההתאחדות צריכה לגדל אומץ, ולהתנות את המשך השתתפות הקבוצה בכל ליגה שהיא בהרחקת והגשת תלונות אם צריך כנגד אותם גורמים עבריינים במגרשים. קבוצה שלא תעמוד בתנאי הסף האלה, לא תורשה לקחת חלק בליגות המקצועיות בארץ. לא לפחד להגיש תלונה על כל אירוע אלימות, מקטן עד גדול, ולעבוד בשיתוף פעולה עם המחוקק (שר הספורט) והמשטרה.
והנה כמה רעיונות קטנים:
אדם קילל שופט/בעל תפקיד במשחק – קנס כספי של 2,500 ש"ח במקום ע"י גורם שיוסמך לכך.
גזענות (כלפי כל גורם במגרש) – קנס כספי זהה והרחקה מיידית מהמגרש.
זריקת חפצים למגרש שלא טופלה בזמן אמת – הפחתה אוטומטית של 5 נקודות לקבוצה, בנוסף לצו הרחקה לאותו אדם ל-10 משחקים של 2 הקבוצות המשחקות ומאסר 3 חודשים על תנאי.
אבוקות/זיקוקים - הרחקה מהמגרשים לשנה ומאסר על תנאי לחצי שנה. ואם הקבוצה לא תגיש תלונה, היא תוצא מיידית מהליגה.
ולא, המשטרה לא יכולה לבצע זאת לבד, היא חייבת את שיתוף הפעולה המלא של בעלי התפקידים במגרש, שר הספורט, ההתאחדות והקבוצות.
ואם ניקח רגע צעד אחד אחורה, הספורט, לאורך ההיסטוריה המודרנית, היה תמיד גורם מאחד, שבו גם מדינות יריבות הניחו את המחלוקות בצד (לרוב), ועלו לתחרויות להפגנת יכולות והישגים מנטליים ופיזיים, תוך מתן הופעה מרשימה המציגה את הטוב והיפה בכל אחת מהמדינות. אז למה אנחנו, בחלקת האלוקים הקטנה שלנו, לא מסוגלים לנהוג בכבוד אחד בשני במגרשים?
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
