לוזון: זאת פסגה שקשה להסביר אותה
(צילום: ONE)
בחודשים האחרונים, כמו בתחרות משיכת חבל, נאבקו מאמני הנבחרות הבוגרת והצעירה של ישראל על שירותיו של שחקן אחד. לא חלוץ אימתני, לא קשר שמנווט את המשחק, גם לא בלם שעומד כחומה בצורה מול היריבה. שוער אחד, עד לא מזמן אלמוני יחסית, הוא זה שכולם לטשו אליו עיניים. אתמול, כשעצר שלושה פנדלים וכבש אחד בעצמו בדו-קרב מהנקודה הלבנה, והעלה במו ידיו (ורגלו) את הנבחרת הצעירה של ישראל ליורו עד גיל 21, אפשר היה להבין מדוע דניאל פרץ הפך למבוקש כל כך, ומדוע המאבק עליו אפילו הוביל לעזיבה של מאמן.
לפני חצי שנה, מיד עם מינויו של יוסי בניון למנהל המקצועי של הנבחרת הבוגרת, פרצה סערה ענקית. מרקו בלבול, אז המאמן הזמני של הנבחרת, דרש לזמן את פרץ לנבחרת הבוגרת לקראת משחק הידידות מול גרמניה. בנבחרת הצעירה התעקשו כי השוער ממכבי ת"א יישאר אצלם, לאור הסיכויים הגבוהים לעלות ליורו לנבחרות צעירות – דבר שישראל הצליחה לעשות רק פעמיים בעבר (ואחת מהן, ב-2013, הייתה בזכות העובדה שאירחה את הטורניר). בלבול לא ויתר. הוא התעקש והתעקש: פרץ ישחק אצלי. בסופו של דבר, בניון הכריע כי פרץ יישאר בנבחרת הצעירה – ובלבול החליט לעזוב.
ההימור על השארתו בנבחרת הצעירה השתלם בגדול. בשבוע האחרון הסוגייה הזאת שוב עמדה על הפרק, עם משחקים סופר קריטיים עבור הכדורגל הישראלי: צמד המפגשים של הצעירה מול אירלנד לעומת המשחק המכריע של הבוגרת מול אלבניה. ההתעקשות הצליחה: עומרי גלזר שפתח בהרכב הנבחרת הבוגרת היה מצוין נגד אלבניה; ואילו פרץ, שגם עצר שער בטוח בדקה ה-86 שהיה מדיח את ישראל, נתן משחק הירואי ששלח את הנבחרת הצעירה ליורו.
מי שעוקב אחרי ההתקדמות של פרץ בן ה-22 לא הופתע מההופעה שלו אתמול בבלומפילד, אלא רק קיבל הוכחה נוספת לדבר שנחשב כבר כמוסכמה: מדובר בשוער העתיד של ישראל. בשבועות האחרונים הוא הצטיין במכבי ת"א, כולל הצגות במוקדמות הקונפרנס-ליג, גם מול ניס הצרפתית עתירת הכוכבים, ועוד לפני כן מול אריס סלוניקי.
בקיץ הבא הוא בוודאי יתייצב עם הנבחרת של גיא לוזון ליורו עד גיל 21 – הפעם אף אחד לא ינסה למנוע ממנו לשחק בנבחרת הצעירה – אבל שלושה חודשים לפני כן הוא כבר צפוי להפוך באופן רשמי גם לפנים של הנבחרת הבוגרת. מאמן הנבחרת הלאומית אלון חזן, שקידם אותו בנבחרות הצעירות, צפוי לתת לו את הכפפות.
משהו מיוחד בידיים
הצמיחה של פרץ במכבי ת"א לא הייתה מובנת מאליה. עידן מיץ' גולדהאר בקריית-שלום התאפיין עד לא מזמן בשוערים זרים: תחילה חואן פאבלו קולינאס ואז פרדראג ראיקוביץ'. אלא שההחתמה של אנדראס יאניוטיס ב-2019 טרפה את הקלפים: השוער היווני איכזב בגדול, ואת מקומו קיבל דניאל טננבאום, שתפס עונה מטורפת.
טננבאום פתח את עונת 2019/20 עם רצף בלתי נתפס: הוא שמר על שער נקי במשך 13 מחזורים מפתיחת העונה, שבר את שיאו הישראלי של גיורא אנטמן לדקות ללא ספיגה, ושבר את השיא העולמי של דקות ללא ספיגה תחילת העונה. באותו הזמן, פרץ ישב על הספסל של הצהובים וחיכה להזדמנות. בדיוק כפי שטננבאום חיכה לשלו. והיא הגיעה, הרבה יותר מהר מהצפוי.
דווקא כשנדמה היה שטננבאום משתלט על עמדת השוער במכבי ת"א, המו"מ לחידוש החוזה שלו נתקע. במקביל, טננבאום נפצע בגב וגם נדבק בקורונה. וכך, פרץ הוקפץ להרכב הפותח בתחילת העונה שעברה. מאז, טננבאום הפך לשוער פוסטר שרואה מהספסל איך עמיתו הצעיר יותר תפס את המושכות והפך לאחד השוערים האיכותיים שצמחו בכדורגל הישראלי, אחד שיכול ללכת בדרכו של דודו אוואט ולהגיע לליגות בכירות באירופה.
פרץ, בן דודם של האחים גלזר (דן שמשחק איתו במכבי ת"א והתאומים עמית ותמיר) לקח את ההזדמנות בשתי ידיים. מאמני הקבוצה - פטריק ואן לוון ומלאדן קרסטאיץ' בעונה שעברה, וגם ולדימיר איביץ' העונה (שהיה זה ששדרג את טננבאום) - הבינו שיש להם משהו מיוחד בידיים ודחפו אותו להרים את עצמו לגבהים שאנחנו רואים בשבועות האחרונים.
שכר הלימוד של מכבי ת"א
ההצלחה של פרץ היא גם תוצר של העבודה במחלקת הנוער של מכבי ת"א. במועדון לא הצליחו להצמיח יותר מדי שוערים ברמה גבוהה בשנים האחרונות, והבינו שהם חייבים לשנות גישה. הם הקצו משאבים רבים יותר לשעות עבודה של מאמני שוערים, ונתנו דגש מיוחד למשחק הרגל. פרץ הוא אחד התוצרים של העבודה המוגברת בתחום, בין היתר תחת מאמן השוערים היווני כריסטוס קלפקיס, שאימן בתקופת איביץ' וסייע לראיקוביץ' להתקדם הלאה לליגה הצרפתית ומשם לספרדית.
אחרי שסיים את גיל הנוער, פרץ הושאל לפני שנתיים וחצי לבית"ר ת"א/בת-ים מהליגה הלאומית והיה מצוין. הוא אפילו ניצל את משחק הרגל המשובח שלו כדי להבקיע שני שערי ליגה בפנדלים. לא פלא שמאמן הנבחרת הצעירה גיא לוזון בחר בו אתמול כאחד מחמשת הבועטים בדו-קרב הפנדלים מול אירלנד. זה לא היה הימור פרוע או מפתיע. לוזון ידע בדיוק מה הוא עושה.
לצד ההתפתחות שלו פרץ היה חלק מהסגל בכל הנבחרות הצעירות של ישראל - מהנערים עד הצעירה. בכולן הצטיין. במכבי ת"א מדברים על דמות חיובית בחדר ההלבשה, צעיר חייכן שבא לעבוד, שוער שמצטיין ביכולות פיזיות יוצאות דופן, אתלט ששיפר את משחק הגובה שלו והבנת המשחק, ועילוי בכל הקשור למשחק הרגל. "היה פה שוער שהיה מאסטר במשחק רגל, וינסנט אניימה כמובן, ופרץ אחריו", אומר שחקן במכבי ת"א. "יש לו משחק רגל של קשר".
כמו שגילינו אתמול, לפרץ יש גם לא מעט תעוזה. הרבה פעמים אומרים שזו תכונה שנדרשת לשוער, אבל אצל פרץ היא נמדדת לא רק בשליטה בנעשה ברחבה שלו. הפתק ששלף אתמול לפני הפנדלים היה תרגיל מושלם. "זה היה בקטע פסיכולוגי", הסביר. "להראות לאירים שאני מסתכל להם בעיניים ויודע לאן הם בועטים".
כבר שנים שנבחרת ישראל סובלת ממצוקה בעמדת השוער. כבר שנים מחפשים כאן את זה שייתן שקט וביטחון להגנה, שישמור על יציבות לאורך זמן, שישלוט ברחבה. אריאל הרוש ואופיר מרציאנו פתחו בהרכב גם בתקופות שבהן היו רק מחליפים בקבוצות שלהם. זו הייתה בעיה אמיתית. עכשיו יש את עומרי גלזר, אבל נדמה שהוא רק שומר על העמדה הזאת עד שיגיע הדבר הבא. אולי עדיין מוקדם לקבוע דברים באופן נחרץ, אבל ייתכן שדניאל פרץ הוא מה שהכדורגל הישראלי חיפש. ובקרוב הוא גם יקבל את ההזדמנות להוכיח את זה על הבמה הלאומית הכי נחשבת שיש.
