אז הנה מה שאנחנו כבר יודעים על פלייאוף ה-NBA שייפתח בשבת: במזרח מילווקי (1) עוד מחכה ליריבה מהפלייאין, בוסטון (2) תשחק מול אטלנטה (7), פילדלפיה (3) מול ברוקלין (6) וקליבלנד (4) נגד הניקס (5). במערב דנבר (1) ממתינה לחדשות, סקרמנטו (3) תפגוש את גולדן סטייט (6), פיניקס (4) מול הקליפרס (5), וישנה גם ממפיס (2), שהקבוצה שתעלה לסדרה נגדה היא המדורגת 7, לוס אנג'לס לייקרס. רגע, מה?
הרי זו הייתה כרוניקה של התמוטטות ידועה מראש. הריצה של לברון ג'יימס לשיא הנקודות בכל הזמנים הגיעה בניגוד מדהים ליכולת העלובה של הקבוצה הכביכול נוצצת, ובמערב הצמוד והעמוק נראה היה שזה ייגמר רע. ואז לברון נפצע והחמיץ חודש קריטי בסיום העונה. אפשר להוריד את המסך, לא? לא. הלייקרס, בחלק מהזמן בלי לברון, ניצחו בתשעה מ-11 משחקיהם האחרונים בעונה הסדירה, השתחלו לפלייאין מהמקום השביעי והעפילו אתמול לפנות בוקר לפלייאוף עם 102:108 בהארכה על מינסוטה. אותה מינסוטה שהייתה יכולה להגיע עם אחד משחקני ההגנה המפחידים אי פעם, רודי גובר, אבל השעתה אותו אחרי שניסה להכות חבר לקבוצה משחק קודם לכן.
זה לא שהלייקרס לא הוציאו לפועל עוד ניסיון אחד אחרון לחבל לעצמם בהצלחה: מייק קונלי עלה לשלשה על הבאזר של הזמן החוקי במטרה להשוות, ואנתוני דייויס ביצע עליו עבירה אידיוטית להפליא. הרכז של מינסוטה השחיל שלוש קליעות ושלח את המשחק להארכה. אבל בזמן שנותר הלייקרס ניצחו 4:10 וסידרו לעצמם הארכה לעונה.
הסיבה לכל הדברים הטובים שקרו ללייקרס בשבועות האחרונים בלטה גם במהלך אותה הארכה. לברון לא קלע אף נקודה מהעשר, אבל כן מסר שני אסיסטים. אל-איי פשוט למדה להיות קבוצת כדורסל, כזו שטובה מספיק כדי לגרום ללברון לסמוך על החברים שלו.
מהפכת פברואר
רגע המפנה הגיע ב-9 בפברואר. עוד לפני כן נעשה צעד חשוב בהבאה של רוי האצ'ימורה מוושינגטון, אבל באותו יום הלייקרס הפכו להיות קבוצה עם היגיון פנימי. ראסל ווסטברוק, שמסתובב עם השלט "מחריב הקבוצות הרשמי של ה-NBA מאז 2008", נשלח לחפש את עצמו במקום אחר, ובמסגרת עסקה סיבובית שכללה שלוש קבוצות ועוד כמה חלקי חילוף, הלייקרס קיבלו את דיאנג'לו ראסל, ג'ארד ונדרבילט ומאליק ביזלי.
ראסל, שלא הצליח בקדנציה הראשונה בקבוצה, חזר כרכז בוגר, מנהל משחק/סקורר, לא הרסני כמו ווסטברוק או עצבני כמו פטריק בוורלי שעזב גם הוא; ביזלי, כמו האצ'ימורה, מוסיף אופציית קליעה מהספסל; וישנו ונדרבילט, שכמעט לא משתתף במשחק ההתקפה, אבל הפורוורד הקשוח הציב לחברים החדשים רף שונה של אינטנסיביות. הוא מרביץ, משחק הגנה, מדביק בהתלהבות. היכולת שלו ליצור קבוצה עם אופי אחר מעוררת השתאות.
מאז ההצטרפות של ונדרבילט, המדד ההגנתי של הלייקרס הוא אחד הטובים בליגה, וזה שינוי מהותי ועמוק שרוב הפרשנים מייחסים להשפעה שלו. לברון כבר מאוהב: "יש לג'ארד חוכמת משחק ואינטליגנציה, ומעבר לכך האנרגיות שלו מדהימות".
פתאום יש חמישייה: לברון, דייויס, ראסל, ונדרבילט והתגלית המפתיעה אוסטין ריבס, צלף רציני. ויש גם מי שיעלה מהספסל. ובעיקר יש מומנטום נפלא בשלב החשוב ביותר של העונה. גם אם זה יסתיים איפשהו במהלך הפלייאוף, זה מספיק כדי להביא את לברון בטירוף לעונה הבאה.
