לפני שבועיים, בסביליה שבמחוז אנדלוסיה בספרד, מארו טפרי עשה היסטוריה. הרץ שחצי שנה לפני כן התברג בטוקיו במקום ה־13, הגבוה ביותר לישראלים בריצת מרתון אולימפית, פרץ את תקרת ה־2:07 שעות. יחד איתו השיגו עוד שלושה את הקריטריון לאליפות העולם שתיערך הקיץ בארה"ב. אלא שמאחוריהם הסתתר עוד סיפור אחד יוצא דופן, והרבה פחות מוכר.
שעתיים, 13 דקות ו־30 שניות אחרי יריית הזינוק, חצה עומר רמון בן ה־24 את קו הסיום במרוץ המפרך בסביליה וקבע את הקריטריון לאליפות אירופה שתיערך השנה במינכן. זה היה מרתון הבכורה שלו. הריצה הזו הקפיצה אותו לצמרת ממלכת המרתון הישראלית שרק מתקדמת וצוברת תאוצה, וזיכתה אותו בכניסה מיידית לסגל האולימפי לאולימפיאדת פריז תחת הגדרת "ספורטאי בכיר". לא במקרה רמון הוא שם ידוע רק לעכברי האתלטיקה: הריצה היא חלק אחד וחשוב בחייו, אבל יש להם גם צד אחר - ומרשים מאוד.
בזמן שרצי המרתון בצמרת הישראלית, לא רק האולימפיים, הם מקצוענים – לרמון יש עיסוק נוסף: הוא קצין מוערך בצה"ל. לפני שנתיים סיים לימודי עתודה בטכניון עם תואר בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל, וכעת הוא משרת בצבא בדרגת סגן, במקביל לקריירת הריצה המתפתחת שלו. "מבחינתי אני מקצוען גם באתלטיקה", הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "העובדה שאני עוסק בה רק אחרי סיום יום העבודה בצה"ל לא אומרת שאני לא מקצוען. להפך, בזמן האימונים אני מנסה לאזן את מה שחסר, אולי".
"פתאום אני עובר רץ אחרי רץ"
אם היה רוצה, כנראה היה יכול לוותר על שירות משמעותי ולקבל מעמד של "ספורטאי מצטיין" בצה"ל. כמה צעירים כאלה, שרואים עתיד בספורט מקצועני, היו בוחרים במסלול כזה? לא הרבה כנראה. "אפילו לא טרחתי להגיע לוועדה שקובעת את המעמד הזה", מספר רמון. הוא הבין שאי־אפשר להיות גם עתודאי וגם "ספורטאי מצטיין", וקיבל את ההחלטה שלו.
"בדרך כלל אני מתאמן שעתיים ביום אחרי העבודה בצה"ל. הקטע הפחות נעים הוא להתחיל באימון בשעה מאוחרת. לפעמים, כשמסתדר, אני קם מוקדם בבוקר ומתאמן לפני העבודה"
אבל כפי שמגלים כשמכירים את הצעיר חדור המוטיבציה, הוא לא מוותר כל כך מהר על קריירה ספורטיבית, ומתעקש לשלב אותה עם שירותו הצבאי. וכך, הוא חי בשני מסלולים מקבילים, ויש לו שתי משימות. אחת מהן בהחלט נדירה למי שמגדיר את עצמו כספורטאי: "לתרום משמעותית לביטחון המדינה". והשנייה? "להיות ספורטאי טוב ככל האפשר ולהגיע להישגים אופטימליים בכל תנאי. כשאני רואה מטרה, אני רץ כאילו יש לי סכין בין השיניים, ובדרך כלל משיג את המטרה".
הוא לא יתלונן על העיסוק המורכב והמחסור בשעות אימון. "בשבילי, כל אחד משני העיסוקים שלי הוא הנאה גדולה". גם אם בנק המטרות שלו גדול, "התרומה למדינה חשובה מכדי שאוותר עליה". מה הוא בדיוק עושה בצה"ל? רמון מסתפק בהגדרת התפקיד שלו בצה"ל כ"מפתח כלים": "אני יכול להגיד שהמשרד שבו אני עובד נותן אפשרויות ולא מגביל את אנשיו בתחומים אחרים. אף פעם לא מגבילים אותי, כי אני מספיק אחראי לבצע במקסימום את מה שאני צריך לעשות בשירות".
רמון, 1.70 מטר על 65 ק"ג, הוא נוף נדיר במקצוע המרתון בישראל. הוא הצבר הראשון במילניום הזה, שאינו מקהילת העולים מאתיופיה, המגיע לצמרת הריצה בארץ. קדמו לו יאיר קרני, שיאן ישראל בשנות ה־70 וה־80, ודב קרמר בניינטיז. רמון ממש לא עוסק בזה: "הרצים כאן הם בחורים נהדרים וחברים שלי. רק אחרי הזינוק ובמהלך הריצה כל החברים מפסיקים להיות חברים".
הוא גדל בעמק יזרעאל, לאבא שדירבן לספורט ורשם אותו דווקא לקבוצת טריאתלון. "אפילו לא ידעתי שיש לי כישרון לספורט, עד שבאחד משיעורי החינוך הגופני בבית הספר בנהלל מדדו לי זמן ב־2,000 מטר והופתעו", הוא משחזר. "פתאום אני עובר רץ אחרי רץ. בינתיים זה היה ברמת בית הספר. בן־דודי אמיר כבר היה רץ מרתון טוב, והחליט לאמן רצים למרחקים ארוכים. באופן טבעי, הייתי הרץ הראשון שלו. התקדמתי מאוד, וכיום אני עומד על תוצאות של 28:56 דקות ב־10,000 מטר ו־14:02 דקות ב־5,000, בזמן שאני מתאמן למרתון".
במקביל, הגיע לגיל הגיוס. כדרכו, סיים את לימודיו בטכניון בהצטיינות. בצבא, סיים בהצטיינות את קורס הקצינים ואף נבחר לנאום בטקס סיום הקורס. אהבת המדינה והיכולות הבלתי רגילות שלו הביאו לבחירתו הטבעית.
"כשאני מחליט - אני גם מבצע"
שילוב בין ריצה למרחקים ארוכים לבין קריירה נוספת הוא בהחלט דבר נדיר, אבל היו מקרים כאלה גם בטופ של האתלטיקה העולמית. לדברי ד"ר נחשון שוחט, מומחה למרתונים, רוג'ר בניסטר הבריטי – הראשון ששבר את מחסום ארבע הדקות בריצת המייל בשנות ה־50 – שילב במקביל לימודי רפואה. פרנק שורטר האמריקאי, אלוף אולימפיאדת מינכן 1972, היה עורך דין.
"עומר בהחלט יודע להציב יעדים, גם אם יומרניים, ולעמוד בהם", אומר מאמנו אמיר. "הוא עובד בצורה מתודית ויסודית ומגיע ליעדים. עומר אדם אנליטי בכל דבר בחיים: בלימודים, בעבודה, באימונים".
בניגוד ליריביו, המחסור בשעות האימונים ניכר: רמון רץ 160 ק"מ בשבוע, לעומת 210 ק"מ שעוברים האחרים. גם מחנות אימונים בחו"ל לא על הפרק, לאור העבודה. אז איך מסתדרים עם האימונים והעומס בתנאים כל כך מורכבים? "בדרך כלל אני מתאמן שעתיים ביום אחרי העבודה בצה"ל. הקטע הפחות נעים הוא להתחיל באימון בשעה מאוחרת. לפעמים, כשמסתדר, אני קם מוקדם בבוקר ומתאמן לפני העבודה. כמו שאני עושה גם עיסוקים האחרים שלי, אני מאוד נחוש להצליח, וגם מעורב בתהליכים ובהבנה איך להתאמן".
כשהתכונן למרתון הבכורה בסביליה, תיכנן עם מאמנו לסיים את הריצה בטווח בין 2:13 ל־2:14 שעות. ובאיזו תוצאה סיים? בדיוק ב־2:13.30. "התוצאות הבאות אמורות להיות הרבה יותר מהירות, כי אם אני מחליט על מטרה אני גם מתכנן לבצע אותה", הוא אומר.
אז מה המטרה הבאה שלך?
"לסיים באליפות אירופה על הפודיום בתחרות הקבוצתית. אמורים להשתתף שישה ישראלים, והמיקום הקבוצתי ייקבע לפי שלושת הטובים".
מאמנו של רמון: "עומר בהחלט יודע להציב יעדים, גם אם יומרניים, ולעמוד בהם. הוא עובד בצורה מתודית ויסודית ומגיע ליעדים. עומר אדם אנליטי בכל דבר בחיים: בלימודים, בעבודה, באימונים"
"עומר בחור איכותי ואתלט איכותי", אומר אתלט העבר איתי מגידי מהיחידה ההישגית באיגוד. "לפי התוצאות ב־5,000 ו־10,000 מטר ציפינו שיעשה בסביליה 2:12 שעות, אבל הוא ומאמנו החליטו על תוצאה מעט יותר מתונה. עוד לא החלטנו מה יהיו הרכבי הרצים באליפויות אירופה והעולם. עוד לא נקבע שעומר נוסע למינכן, אבל הוא בהחלט אחד המועמדים המועדפים. צריך לזכור שיש לנו הרבה רצי מרתון טובים".
בינתיים רמון משתכר כ־3,000 שקל בחודש מהוועד האולימפי. "בשבילי זה מאוד משמעותי, כי מדובר בפעמיים משכורת של חייל".
מה המטרות שלך אחרי אליפות אירופה, אם וכאשר תשתתף בה?
"להגיע לאולימפיאדה. אם יהיה זה בפריז 2024 או בלוס־אנג'לס 2028".
לאור איכות הרצים בישראל, תצטרך לרדת לפחות לסביבות ה־2:07 שעות.
"אכוון לתוצאות האלה אם אחליט שזו המטרה".
מה תעשה אחרי הצבא והאתלטיקה?
"ארצה להיות השראה לאנשים שעוסקים במקביל בשני עיסוקים שונים".
וכשעומר רמון מחליט על מטרה, אומרים חבריו, הוא כבר ידאג להגשים אותה.
פורסם לראשונה: 10:34, 06.03.22
