בראשון בלילה נהנינו מחגיגת ספורט אירופית, שכל חובב ספורט בכלל וכדורגל בפרט חיכה לה. אחרי שנת קורונה ודחיית טורניר יורו 2020 לשנת 2021, אין דבר שיכל לסחוף אחריו את ההמונים ולחבר בין קצוות שונים מאשר אהדה לנבחרת מסוימת מחד, ואיבה לנבחרת אחרת מאידך. אבל אם לומר את האמת, יורו 2020, כן זה ששוחק ב-2021, לא סחף אחריו, לא יצר באזז מטורף כמו מונדיאלים וטורנירי יורו בעבר. אמנם כולם יודעים שאיטליה ניצחה וזכתה בגביע הנכסף, אבל לא ממש מכירים את הדרך לשם ואת התוצאות.
הרוב המוחלט לא מכיר את הדרך של איטליה לגמר ולזכייה, כמו גם שלא מכירים ויודעים על דרכה של נבחרת אנגליה לגמר, או של כל שאר הנבחרות. הרוב לא מתמצא בפרטים, בתוצאות המשחקים בשלבי הבתים והלאה, או בשמות השחקנים המרכזיים בכל נבחרת. וזה לא כי רמת הכדורגל הייתה נמוכה. גם לא כי המשחקים הוכרעו ב-0:1 קטן ולא מעניין. ביורו 2020 היה כדורגל מצוין, שחקנים נפלאים ותוצאות גדולות, כמו גם הארכות רבות ולא מעט הכרעות בבעיטות עונשין מ-11 מטרים, סוג של חלום עבור חובב הכדורגל הממוצע שלא רוצה שהכיף ייגמר.
אז למה בכל זאת יורו 2020 לא עניין כל כך (בלשון המעטה)? ובכן, הסיבה העיקרית היא שאחרי שנה וחצי בהן חווינו מגפה עולמית שהתקשורת הישראלית התעסקה בה יומם וליל, כולל הודעות דרמטיות של ראש הממשלה כל שבוע, סיקור טוטאלי של מספר מתים וחולים קשה והיכן ההתפרצות הבאה מתרחשת, איזו עיר אדומה והאם יש וריאנט חדש שמדביק בטירוף - הקשב שלנו פשוט לא מצליח להכיל שגרה.
גם אחרי שמבצע החיסונים צלח וחזרנו לשגרה, חווינו מיני מלחמה בדמות מבצע "שומר החומות", שהוא אמנם למרבה הצער דבר שבשגרה במציאות הישראלית של השנים האחרונות, אבל ללא ספק מותיר את הטורים גבוהים ומשמר את מצב הסטרס שכולנו נמצאים בו כבר שנים. ואם זה לא מספיק, אז מיד עם סיום הלחימה התקשורת שוב התגייסה למאבק בנגיף ואנו שומעים בכל מהדורה מבוקר עד ערב שוב על התפרצות המגפה, סיום תוקף החיסונים והמשמעויות של הווריאנט על המציאות שלנו בעוד חודשים קדימה (למרות שלאף אחד אין באמת מושג מה יהיה) מפי מיטב המומחים. לא מלחיץ בכלל...
וכך, למעשה, אנחנו פשוט כבר לא מסוגלים לצרוך שגרה. משחקי כדורגל, כאלה שהצופים יושבים מולם במשך 90 דקות (ולפעמים גם הרבה יותר), והאירועים הכי מסעירים בהם הם שער או שניים, כרטיס צהוב ופסילת שער בעקבות נבדל, פשוט כבר לא מרגשים אותנו כמו פעם. הדבר דומה מאוד לכל התמכרות – המינון חייב לעלות כל הזמן כדי שהשפעת החומר הפעיל תורגש. כך גם עם אדרנלין, ריגוש ולצערנו לחץ.
עכשיו, כשיש ממשלה חדשה ונראה שהמאבקים הפוליטיים הרבה פחות דרמטיים ממה שהיו בתקופת נתניהו, כשנגיף הקורונה לא מתפרץ בעוצמות של תחילת המגפה ושאין מלחמה ברוך השם, אולי כדאי שגם התקשורת תצא לחופשה בתאילנד ותירגע קצת, בעיקר בשביל להרגיע את הציבור ולאפשר לו לשבת סתם מול משחק כדורגל וליהנות מהשגרה, זו שכולנו כבר ממש מצפים לה.
הכותב הינו שותף במשרד ייעוץ התקשורת "זליגמן שחף"
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
