הברדק
זכיינים חמדנים ושרים מנותקים
אליפות אירופה באתלטיקה במינכן הייתה המוצלחת בתולדות המדינה, עם מדליות בריצות הארוכות ובקפיצה המשולשת, אבל ביום התחרויות האחרון נשבר השיא הישראלי המדהים מכולם - בתאוות בצע ובאצבע משולשת. לפרצופם של הצופים.
בערב הנעילה, ממש בעיצומן של התחרויות, נקטע השידור בערוץ 56 לטובת משחק כדורגל, ועוד בליגה הכי צפויה ביבשת (פריז סן־ז'רמן ניצחה את ליל 1:7). ככה סתם נשלחו הצופים לערוץ 58. שזה כמו להשמיע צפצוף ארוך ולמרוח שקופית על המסך: רוצים להמשיך לראות את רגעי ההכרעה? תוסיפו כסף. אריק איינשטיין ואורי זוהר עשו פעם מערכון על משהו כזה, שנגמר בניפוץ של הטלוויזיה.
ערוץ 56 (5 פלוס) נכלל בחבילת הבסיס של שידורי הספורט. בשביל ערוץ 58 (5 לייב) צריך להוסיף כסף. בחישוב חודשי זו תוספת של כ־38 שקל, ועבור שידור יומי - כתשעה שקלים. הטרלה כזו של מנויי הבסיס, בעיצומה של אליפות בסדר גודל כזה בשידור חי, זו בריונות תאגידית וחוצפה ללא תחרות. תרתי משמע.
מערוץ הספורט נמסר בתגובה: "השידורים (שלא כללו את הספורטאים הישראלים) הועברו לערוץ 5LIVE בליווי הודעה כתובה, בשל אילוצים, לרבות המחויבות הרגולטורית לשידור המשחק המרכזי מליגת העל בערוץ 5SPORT ומשחקו של מסי בליגה הצרפתית ב־5PLUS".
כמו בעניין הערוצים, מי שרוצה שיקנה את זה. את השידור שנקטע אפשר היה לפתוח לכולם.
האחראי לתחום הוא שר התקשורת יועז הנדל, שדווקא מקפיד לעדכן את הציבור במעלליו. מאז תחילת חופשת הקיץ, פירסם משרדו לא פחות מ־14 הודעות שנפתחו בסגנון דומה: "שר התקשורת יוצא בשורת מהלכים... שר התקשורת מציג... שר התקשורת נלחם... שר התקשורת מאיץ", וחוזר חלילה. והנה, כשיש הפקרות בשידורי הספורט, שר התקשורת לא מחובר. הזכיינים יכולים לחגוג, ולא בפעם הראשונה, והציבור יכול לקפוץ. בכל זאת, אתלטיקה.
ויש עוד מצטיין בהודעות לתקשורת, שר התרבות והספורט. אחרי כל מדליה או תואר, ממהר חילי טרופר לברך את הזוכים בקלישאות ממוחזרות מסדרת "תודה לכם על רוח הנחישות וההתמדה". עד כדי כך הוא עובד על אוטומט, שבסוף עונת הכדורסל נחפז טרופר לברך את "השחקנים, הצוות, המאמן וחברי ההנהלה של הפועל חולון", עוד לפני סיום המשחק. הראשון שליקק. אבל כשאליפות היבשת באתלטיקה מסתיימת בטרם עת עבור לא מעט אוהבי ספורט, השר הממונה נרדם בעמידה, בנחישות ובהתמדה.
מה תגובתם של השניים? הדובר של הנדל הבטיח לבדוק, ונעלמו עקבותיו. מלשכתו של טרופר לא התקבלה שום התייחסות. אולי באמת שווה לשני הטאלנטים מ"המחנה הממלכתי" ומ"הרוח הציונית", לשקול הקמת מפלגה חדשה - "מחנה הרוח והצלצולים".
המסחרה
השוק הסיטונאי של מירי וגוטי
וגם זה קורה במשמרת של שני המיני־סטרים: ליגת העל נפתחה במחזור דליל ומשמים, בחסות מינהלת הליגות, אבל יש תופעה בולטת שכבר ניתן להצביע עליה: הפקעת יותר ויותר דקות של כדורגל, לטובת מכירה סיטונאית של מזגנים, הימורים, יינות, מכונות תספורת, מקדחות, כורסאות טלוויזיה, ביטוחים, אופניים, מכונות גילוח, המבורגרים וכיו"ב - שכולם מסתירים שליש מגרש. זה כלום לעומת נותנת החסות לליגה, חברה לבנקאות דיגיטלית, שהלוגו שלה מתנוסס מעל ומתחת לעמדת השידור. איזה שוק!
"אנחנו חונכים פינה חדשה: איך שומרים על הכדור?" בישרה מנחת שידור המשחק המרכזי מבלומפילד. זו לא הייתה האקטיביסטית השוודית הצעירה גרטה טנבורי, שנלחמת בהתחממות הגלובלית, אלא הפרזנטורית הוותיקה מירי נבו, שדחפה בדלת האחורית חברת מזגנים המתגאה בידידותה לסביבה.
אלי גוטמן (או "גוטי" כפי שהיא מתעקשת לכנותו) כבר מאולף ומתורגל. מאמן העבר, שהפך למומחה בפמפום בלתי נשלט של "התפלגות מהמרי הווינר", אכן בחר את השחקן ש"שמר על הכדור", ויישר קו עם התינוק שמוכר חטיף בוטנים והחתול שמקדם פחים למיחזור.
אחר כך, בתוכניות הברברת, יצטרפו ליריד הבסטיונרים פינות איכותיות בשיתוף הצופים, כמו: "מי אכל אותה השבוע?" בחסות מסעדה, או "מי השחקן שהמניה שלו בעלייה?", במימון בית השקעות. בחדשות הספורט ידווח אלי אילדיס על מניית חברת בגדי ונעלי ספורט שירדה ב־3.54 אחוזים(!) בחסות חברת ברוקרים, ונבו תקריא לנו (במימון אוורירי כלשהו) את "התחזית במבחר יעדים ספורטיביים", שהמכנה המשותף שלהם הוא השידורים של מחר. חשוב מאוד, כי איך נתכונן למשחק של נבחרת הקדטיות בכדורסל, בלי לדעת מה מזג האוויר מחוץ לאולם בפודגוריצה, ומה היינו עושים ללא המידע הקריטי בדבר 28 המעלות ו־50 אחוזי הלחות שישררו במשחק הבייסבול בין קנזס סיטי לשיקגו ווייט סוקס?
בחזרה למשחק המרכזי, שם התבקשו הצופים לא סתם לבחור את השחקן המצטיין, אלא את "השחקן המצטיין שנותן את הבוסט". למען ההגינות, הגיע הזמן שייתנו לבחור גם את המגישה המתלהבת (שקראה למפגש בין מכבי ת"א לבני־ריינה "משחק העונה"), את שדרית הקווים שאינה יודעת מי נגד מי (כמו ההיא ששאלה את מאמן הפועל חדרה איך נקלט בקבוצתו החלוץ שחתם בהפועל ירושלים) ואת הפרשן הכי קודח שעושה חור בראש. בחסות הפטישון של חאפררררר.
הטינופת
פתיחה מגעילה באצטדיון המושבה
באחד הפרומואים לכבוד חידוש משחקי הליגה נראים בחור ובחורה חינניים הפוסעים בחדווה על מרבד דשא חלקלק, מסמנים בסיד לבן ובוהק את קו הרוחב, ומקנחים במפגש בעיגול האמצע. יענו, אצטדיוני ליגת העל מתמרקים ומוכנים לקראת העונה. את ההכנות ביציעים ובתאי השירותים לא הראו, אולי כדי להרגיל את הצופים לשמור על איפוק.
במחזור הפתיחה במוצ"ש הגיעו לאצטדיון המושבה אוהדי הפועל חדרה, שהתארחה אצל הפועל ירושלים בפ"ת (כי מה יותר הגיוני מזה?), ולמרות הזרקורים חשכו עיניהם. המושבים היו מטונפים מצואת יונים (הכל זה מלמעלה), במזנון מכרו שתייה בכוסות שהמכסה שלהן היה גדול עליהן (כי אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו), אבל שום דבר לא הכין אותם למראות הקשים בנוחיות: אסלות מלאות, מים שלא יורדים, וצחנה שגרמה לאחד האוהדים, חייל קרבי, להתגעגע לשירותי שדה.
אולי לזה התכוון ראש עיריית פ"ת רמי גרינברג, כשאמר לא מכבר בטקס קריאת המתקן ע"ש חברת ביטוח, כי מדובר ב"אצטדיון מתקדם וחדשני", ואף איחל "הנאה רבה לכל הצופים והאוהדים המשתוקקים לחזור ליציע". בשבוע שעבר, במסגרת דיון על הארכת מעצרו בחשד לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, יכול היה ראש העירייה לחוש הזדהות עם אותה השתוקקות, כשפרקליטו תקף את תנאי המעצר, לרבות "קרציות ופרעושים שפוגעים בצלם אדם". הוא לא התכוון למסי.
להפועל ירושלים, ששילמה לא מעט עבור השכירות, יש אחריות שילוחית. מ"קבוצת אוהדים", שמתגאה בתרומה לקהילה, מצופה שתשלח מישהו שיבדוק גם את תנאי התברואה של אוהדי הקבוצה האורחת.
למנהל האצטדיון, רובי כץ, יש דווקא הסבר ידידותי: "בדרך כלל, הקבוצה האורחת יושבת ביציע המזרחי, שערים 13־11, וזה גם מה שאמר לי מנהל האירוע. יום לפני המשחק התקשרה אליי אוהדת של חדרה, שהיא ידידה, ואמרה שנמסר לה שהם יושבים ביציע 2־1, בדקתי עם איש האבטחה, והוא אמר לי 'יכול להיות שנעביר אותם לשם'. לכן את יציע 2־1 לא טיפחנו יותר מדי".
העיקר שעל המסך של התוצאה נכתב בגדול: "נא לשמור על הניקיון!", ו"נא לא לעמוד על הכיסאות!". מה לא לעמוד? אי אפשר היה אפילו לשבת.
"מודה, היציע הזה לא היה מוכן לכניסת אוהדים, לא יקרה יותר".
על המצב בשירותים קיבלת תלונות ותמונות בזמן אמת.
"נכון ששלחו לי תמונות, ותוך כדי המשחק הלכתי לראות. היו שני תאים שמישהו לא הוריד את המים, אז חברת הניקיון שלי נכנסה וניקתה. קרתה תקלה, להבא אני מבטיח שהכל יהיה מבריק".
מודה ועוזב ירוחם, ותודה למינהלת ולנותנת החסות, ליגת ZERO־ZERO.
האטרקציה
המחירון לגביע דייויס בטניס
בעוד כשלושה שבועות תארח נבחרת הטניס של ישראל את צ'כיה במסגרת גביע דייויס. לפני חודשיים פורסם כי האיגוד החליט "להתחשב בימי הקיץ החמים ובשעות המוקדמות של המשחקים, ולמנוע מהצופים לשבת שעות במגרשים, כשהשמש קופחת להם על הראש", ולשם כך נבחר אולם הדרייב־אין בת"א. במה שיקרה לחובבי הטניס בכיס פחות התחשבו.
המחירים העממיים במשרד הכרטיסים: 105 שקל במעלה היציע, 155 מעט יותר למטה, ו־255 ממש על המגרש. אז נכון, גם מבחינת התעריפים לא הצלחנו להיכנס לטופ־100, אבל כאן לפחות יש לנו ייצוג מאוד מכובד במאיה השנייה בעולם.
מילה זו מילה
"800 מטרים, המקצוע השמיני והאחרון בקרב שבע"
השדר רן מלובני לא דופק חשבון לאף אחד באליפות אירופה באתלטיקה
