ארבע דקות תוספת הזמן חלפו. ירדן שועה הוחלף כבר לפני 12 דקות, עדי יונה וסילבה קאני עוד קודם. פטריק טוומאסי אפילו לא היה בסגל. כל שנותר מכוח האש של בית"ר ירושלים הוא נהוראי דבוש, שכבש בחייו שני שערים בליגת העל; טימוטי מוזי שטוב כשיש שטחים פתוחים ומהם כבר לא היה בשלב הזה מול הפועל חיפה; ומיירון ג'ורג', שמסוגל לעיתים להבקיע אבל הוא גם אחד שאין החמצה שהיא מתחת לכבודו. והיה גם את ג'קוב ג'נו. כמובן. איך אפשר לשכוח.
ג'נו, קשר אחורי מניו־קלדוניה, כבש בחייו שני שערים בלבד עד שהצטרף רגע לפני סגירת חלון ההעברות כי מישהו מתאים ממנו לא נמצא – וגם הם במשחק גביע מול קבוצת חובבים מהליגה הרביעית בצרפת. במילים אחרות, עד שג'נו הגיע לבית"ר הוא מעולם לא כבש מול אנשים שמשלמים להם כדי לא לספוג שערים. ואז הגיע השער ההוא מול מכבי חיפה, שאם רוצים הוא נקודת האפס שממנה והלאה מתחיל בכלל כל הדיון הזה על בית"ר ירושלים כאלופה – ג'נו הוא זה שהשווה ל־2:2, ולאחריו הגיע שער הניצחון, ולאחריו הניצחון על מכבי ת"א, ולאחריו הניצחון על הפועל חדרה, ועכשיו הניצחון על הפועל חיפה. מי כבש, בדקה ה־95? כמובן, ג'נו. אם לא השערים של ג'נו, בית"ר היום היא בני־ריינה עם נקודת חן.
להסביר למה מכבי ת"א או מכבי חיפה יזכו בסופו של דבר באליפות אפשר בכלים רציונליים – בגלל המאמן של זו והישראלים של ההיא, בגלל הזרים של ההיא ודיא סבע של זו. עם בית"ר זה קצת קשה יותר. יש לה שחקן־על אחד בדמות שועה, אבל היא נחותה מיריבותיה בכל מובן אחר – בהגנה, במרכז המגרש, בעומק הסגל, בוודאי בתקציב. כל טיעון שקושר את בית"ר לאירוע מלכתחילה מחייב אמונה בהשגחה וייעוד, בכך שלעיתים דברים מופלאים קורים בדרך מופלאה אפילו יותר.
אין מתאים מג'נו כדי לאשש את התחושה הזאת: שחקן אפור להחריד, שאיש מעולם לא חשד בו לטוב במיוחד, אפילו לא בית"ר (מאז הצטרף לא פתח בהרכב ולו פעם אחת, וכמחליף לא נכנס לפני הדקה ה־58), ולפתע רוח הקודש מתגלגלת לרגלו השמאלית מתוקף איזו השגחה עליונה, דיבוק שחדר אליו תחת הציפורן. שערים מכריעים של שועה הם הגיוניים להחריד. כאלו של ג'נו – רמזים מטרימים שהכוונה הנסתרת מאחוריהם אולי עוד תתברר בהמשך. מול מכבי חיפה הוא כבש בבעיטה מ־25 מטרים, ומול הפועל חיפה במספרת. זו הייתה מספרת של קצבים. לא חלקה ונקייה, לא מעשה אמן, כמו שלבטח היה קורה אם שועה היה בסביבה. הכדור פגע ברגלו של ג'נו, משתמש בו ממש כדי להיכנס לשער. יותר משהוא עשה מספרת, זו המספרת שעשתה אותו.
משחק העונה של מכבי ת"א
זה היה המשחק הכי חשוב של מכבי ת"א העונה. יותר מאשר מול מכבי חיפה או בית"ר ירושלים, יותר מכל המשחקים במוקדמות או בשלב הבתים של הליגה האירופית. הפעם הראשונה בתולדותיה שהיא פוגשת למשחק עונה קבוצה מהמקום השביעי. כיצד זכתה בני סכנין לכבוד הזה? היא לא עשתה כלום. זה לא קשור אליה. הפרחים – להגרלה שקבעה באופן מקרי לגמרי שהיא תהיה שם אתמול בעכו. באותה מידה זו יכולה הייתה להיות בני ריינה או הפועל חדרה.
זה היה המשחק הכי חשוב של מכבי ת"א העונה משום שהיא הייתה חייבת לנצח בו, ויהי מה. מותר היה להפסיד למכבי חיפה לפני שלושה שבועות, יריבה ישירה על התואר או לא, משום שבבואה אל המשחק ההוא לא סחבה מכבי ארבעה הפסדים רצופים על הגב. היא לא באמת שיחקה אתמול מול סכנין – היא שיחקה קצת מול עשרה שחקנים של בית"ר ירושלים, וקצת מול עירוני קריית־שמונה, וקצת מול איאקס שנתנה לה חמישייה, והרבה מול עצמה. היו לה הרבה דברים להתכתב איתם. כשהמשחק הסתיים, הדיו בעט נגמר. יהיה מוגזם להתנבא שמכבי יצאה אתמול לדרך חדשה, אבל דבר אחד בטוח – הדרך הישנה לא התארכה.
מכבי התעמתה עם הטראומה מאמסטרדם – זו הספורטיבית לפחות – באמצעות משחק תפקידים. "היום את תהיי איאקס", לחשה סכנין באוזנה של מכבי, שנכנסה לדמות - לחצה גבוה, כבשה שערים יפים במבצעים קבוצתיים, אפילו סימנה "וי" ראשון העונה על פטאצ'י. הוסכם מראש על מילה בטוחה שהשימוש בה יעצור את כל הסיפור אם לאחד הצדדים זה יהיה מוגזם. אחרי שמכבי כבשה את הרביעי, סכנין אמרה "חלאס", וכך נמנעה מכבי מלכבוש גם את החמישי.
אור היום יפה לכדורגל הישראלי
על מה שעשתה המלחמה לחברה בישראל מיותר להרחיב. גם הכדורגל הישראלי משלם את המחיר במטבע שלו. מכבי ת"א לא יכולה לארח בבלומפילד, אלא אם היא מוכנה להשאיר יותר מ־16 אלף מנויים בחוץ; מכבי חיפה יכולה לארח בסמי עופר, אבל בדלתיים סגורות. דרכן היחידה לשמור על נורמליות עוברת בהעתקת הפעילות לירושלים ולבאר־שבע. קבוצות קטנות יותר ניזוקו פחות, אך ניזוקו בכל זאת.
5 צפייה בגלריה
מסע בזמן - 30 שנה אחרונה. דוד, מכבי חיפה והפועל ירושלים במפגש נדיר ביום שישי
(צילום: עוז מועלם)
אומרים שאין טוב בלי רע. לא בטוח שגם אין רע בלי טוב, אבל לפחות דבר אחד קטנטן הרוויחה ליגת העל מהנסיבות המטורללות. צירוף נסיבות ייחודי - אילוצי המלחמה, משחקי הנבחרת שלא איפשרו לערוך את המשחק ביום שני, המחויבות למועצת ההימורים שדרשה את קיומו ביום נפרד מהמפגש בין בני סכנין למכבי ת"א - יצר סערה מושלמת שהובילה לכך שהפועל ירושלים ומכבי חיפה נפגשו בטדי בצהרי יום שישי, לעיני אלפי אוהדים שבימים אלו של הגבלות נדמו לרבבות.
בכך נבנתה מכונת זמן נוסטלגית מופלאה שהטיסה את הכדורגל הישראלי 30 שנה לאחור, לימים שבהם המשחקים כולם שוחקו בשעות הצהריים, וחלקם גם בימי שישי, משבצת שהשנים הפקיעו באופן בלעדי ותמוה לטובת הליגה הלאומית. אור היום יפה לכדורגל הישראלי, ימי שישי מתאימים לליגת העל. הם טובים למשפחות, יעיד גם המשחק שהתקיים שם כעבור 24 שעות בדיוק בין בית"ר ירושלים להפועל חיפה. הזמן עשה טוב לכדורגל הישראלי, ושאיפת הקדמה שלו הולידה גם דברים טובים כמו שפע השידורים הישירים והמהפכה הסטטיסטית. אם הוא ילמד לצפות אל העתיד היכן שצריך ולקרוץ אל העבר היכן שאפשר, הוא בכלל יהיה נהדר.
פורסם לראשונה: 01:30, 11.11.24
