אם הקבוצות הקטנות היו יכולות, הן היו עולות מול שלוש הגדולות עם שני שוערים ותשעה שחקנים על קו החמש. המאמנים האמיצים עולים עם הוראות ברורות לבזבז כמה שיותר זמן, להתגלגל על הדשא כמה שאפשר כדי להביא הביתה 0:0. למרות שמכבי חיפה, הפועל באר־שבע ומכבי ת"א ממש לא בשיאן, הקטנות ממשיכות להסתפק בפירורים.
שני המשחקים אתמול בסמי עופר ובטוטו-טרנר נראו אותו דבר. הלילה יתקיים הסופרבול ואצלנו החליטו לחקות אותו: קבוצה אחת תוקפת, קבוצה אחת מגינה. רק שבליגת העל הקבוצות לא מתחלפות בתפקידים. הפועל ירושלים וקריית שמונה עשו הכל כדי לא לספוג שער, ולא ממש חשבו מה לעשות כשהכדור אצלן. אחת הצליחה להשיג נקודה, השנייה הפסידה 2:0. שתיהן הביכו את עצמן ואת האוהדים שלהן.
גם ריאל מדריד לא מבריקה בליגה הספרדית, אבל שם הקבוצות הקטנות באות כדי לנצח ולפעמים גם מצליחות. כי לעשות רק הגנה זה לא כדורגל. על מאמנים כאן נוהגים להגיד ש"הם יודעים איך להעמיד קבוצה", הם מצטיינים בזה, הקבוצה שלהם באמת עומדת ולא זזה.
שלוש הגדולות מתחרות רק נגד עצמן ונגד הלחץ שמסביב. ברוב המחזורים, על המגרש אין באמת יריבה. יש עשרה שחקנים שקודם כל חושבים איך להעביר את הזמן בדרך לתיקו ההרואי, לפחות מכבי חיפה הצליחה להעניש אתמול את קריית־שמונה אחרי יותר משעה של כדורגל מעיק.
בסיום ניר ברקוביץ' מצא אשם: המאמן הקודם מנחם קורצקי. לדבריו, קורצקי היה זה שקבע את הרכש בינואר למרות שהוא עזב בדצמבר. לאחר מכן נודע שברקוביץ' פוטר. אבל מה זה משנה? עוד חודש, גג חודשיים, נראה אותו מאמן במקום אחר, נקווה שגם התירוצים יהיו שונים.
שבת המלכה
"רוב אוהדי בית”ר שומרי שבת" - היא הנחת יסוד שהחזיקה שנים, ולכן הקבוצה לא שיחקה שנים בשבת, ובקושי במוצאי שבת. אוהדים נאלצו להגיע לטדי בימי ראשון ושני, תענוג שרבים העדיפו לוותר עליו ובצדק. אתמול באו 16 אלף למשחק נגד אשדוד - מספר מטורף במונחים של בית”ר.
הקבוצה למעשה ויתרה במשך שנים על ילדים, שאמורים להיות דור ההמשך. כשמקביל היא גם דעכה מקצועית, המותג "בית"ר ירושלים" נשחק לחלוטין. שני המשחקים בשבת, אלפי אוהדים ביציעים ויון ניקולאסקו אחד נותנים תקווה שהאימפריה עוד תחזור. כשטדי מלא, אין גבול למה שבית”ר תוכל להשיג.
