"זה אמיתי? זה יכול להיות? אני אלוף העולם!", כך אמר בלסינג אפריפה אחרי הריצה המופלאה שלו הלילה (בין חמישי לשישי) בגמר ה-200 מטר באליפות העולם על גיל 20 בקולומביה. מדמות שמוכרת בעיקר לאוהבי הספורט, אפריפה הופך כעת לאחד מבכירי הספורטאים במדינה ולאתלט בצמרת העולמית. והוא רק בן 18.
"לא חשבתי שיילך לי כל כך טוב, אבל בזמן הריצה הבנתי שאני חזק בתמונה", הוסיף אפריפה הנרגש אחרי שקבע תוצאה דמיונית של 19.96 שניות - שיא אליפות חדש, שיא ישראלי חדש, והפעם הרביעית בלבד בהיסטוריה שרץ מתחת לגיל 20 יורד מ-20 שניות (אחד מהם הוא יוסיין בולט!). "רצתי נגד יריבים נהדרים. בסיום הייתי במתח כשחיכיתי לפוטו פיניש, אבל ידעתי שהשארתי הכל על המסלול. אני מקדיש את הניצחון למשפחה שלי בתל אביב, למאמן שלי ולכל עם ישראל".
חלם להיות כדורגלן, להט על המסלול
סיפור חייו של אלוף העולם הטרי והפיכתו לכוכב אתלטיקה הוא מתכון לסרט דוקו בנטפליקס. אפריפה נולד ב-2003 בת"א לזוג מהגרים מגאנה, פרינס וסינתיה (אחותו מרסי, הצעירה ממנו בשלוש שנים, גם כן אתלטית). בילדותו, שאף להיות כדורגלן ואף התאמן במחלקות הצעירות של מכבי ת"א. העובדה שלא יכול היה לעמוד בנטל התשלומים גרמה לו לוותר על החלום להיות לאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו. אף אחד, כולל הוא, לא ציפה שכעבור כמה שנים ידברו עליו בנשימה אחת עם ספורטאי על אחר, יוסיין בולט למשל.
כמה שנים אחרי שתלה את נעלי הפקקים, הוא הבין שכדאי לו לפזול לעבר נעלי הריצה. לכן, כשאפריפה גילה שהוא אצן מוכשר, הנער הצעיר חזר למכבי ת"א, הפעם למחלקת האתלטיקה. הוא הופנה למאמנו, איגור בלון, בעצמו מנהל טכני בבית-דפוס בלוד, שהחדיר בו יסודות ראשונים.
במקביל, החיים בבית לא היו פשוטים. לא פעם קרה שבלסינג, כבר בגיל 15, נאלץ לטפל באביו החולה. ועדיין, על המסלול היה חדור מטרה. הוא הראה פירות ראשונים לפני שלוש שנים, בגיל 16, כשירד מ-11 שניות ב-100 מטר (10.85) ומ-22 שניות ב-200 מטר (21.67) . מבנה גופו האתלטי בצורה חריגה, עם כוח מתפרץ אדיר ושמירה על הקצב עד לסיום בריצה ל-200 מטר, קידמו אותו בצורה מהירה מהרגיל. עדיין אי-אפשר היה לצפות שיגיע להישג הפנומנלי אתמול בקאלי, אבל ניתן היה להבין מיד שמדובר בכישרון גדול.
באתלטיקה הישראלית, כידוע, בלתי אפשרי להשתכר סכומים גבוהים, אבל אפריפה נתן למשפחתו את הסכום הצנוע שקיבל ממועדונו מכבי ת"א ומאיגוד האתלטיקה. עבור הוריו, קשיי היום, גם המעט שהרוויח היה משמעותי.
המאבק לאזרחות
הוא נאבק זמן רב כדי לקבל אזרחות ישראלית, מה שהיה מסובך לפי החוקים: ב-2010 קיבל יחד עם משפחתו מעמד של תושבי קבע, בעקבות החלטת ממשלה שלא לגרש ילדי עובדים זרים שנולדו בישראל ועומדים בקריטריונים מסוימים, והחזיק בתעודת זהות כחולה - אך לא היה יכול לייצג את המדינה.
7 צפייה בגלריה
מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", פברואר 2020: מאבקו של אפריפה, אז בן 16, לקבל אזרחות ישראלית
(עוז מועלם)
באותם ימים הוא אמר ל"ידיעות אחרונות": "אני ישראלי, גדלתי כאן, החברים שלי מכאן ואני לא מכיר שום אפשרות אחרת. אני גם לא שונה בכלום מהחברים שלי שהם אזרחי הארץ. אני רוצה לייצג את ישראל ולהביא מדליות".
האזרחות הוענקה לו לבסוף לפני שנתיים, בעזרת עו"ד תומר ורשה, על-ידי שר הפנים דאז אריה דרעי. "אני נרגש בצורה שקשה לתאר, אפילו לא הצלחתי לאכול מרוב התרגשות", סיפר בזמנו, לאחר שקיבל את האזרחות. יש לי ביטחון גדול יותר והרבה מוטיבציה להביא להישגים למדינת ישראל". הבטיח וקיים.
כניסתו לזירה הבינלאומית, כנער, הוכתרה בהצלחה רבה. כבר בתחרות הראשונה שלו, בריצת 100 מטר באליפות אירופה לנוער באסטוניה בשנה שעברה, הוביל את ריצת הגמר, אך סיים במקום הרביעי ומחוץ לפודיום. עם זאת, היה ברור שמדובר בחומר גלם מדהים.
בכל זאת, אפריפה הוא האדם המהיר ביותר בישראל כבר מגיל 16. לא רק אלוף ישראל לבוגרים הצעיר ביותר בהיסטוריה, אלא בכל מקצי הספרינט - בריצות ה-100 וה-200.
"הרץ הטוב ביותר שהיה אי פעם לישראל"
עלייתו לגמר אליפות העולם השנה התקבלה בטבעיות מכיוון שעשה זאת גם אשתקד בניירובי, בתוצאה של 20.49 שניות, עם רוח מעל למותר. בגמר ההוא ביצע שגיאה טכנית שסיבכה והורידה אותו למקום השביעי. השנה כבר הגיע מוכן יותר וכמועמד למדליה. תוצאתו אתמול מהווה גם שיא אירופי עד גיל 20. הוא שבר את שיאו בן 13 השנים של הטורקי רמיל גולייב, מי שבעצמו הפך לאלוף העולם לבוגרים ב-200 מטר. אפריפה שיפר את שיאו של הטורקי ב-8 מאיות.
7 צפייה בגלריה
על חוט השערה. צילום הפוטו פיניש מקו הסיום בגמר אליפות העולם - אפריפה בחזית מימין
(מתוך הטוויטר של איגוד האתלטיקה העולמי)
באליפות הנוכחית בקולומביה הוא פירק את השיא שלו שלוש פעמים - מ-20.55 ל-20.37 במוקדמות, אחרי מספר שעות 20.17 בחצי הגמר, ועכשיו תוצאה שנוגדת את ההיגיון עבור הישראלי, ובסך הכל 59 מאיות תוך קצת יותר מ-24 שעות. תוצאותיו ישדרגו אותו מכל הבחינות כבר בזמן הקרוב, החל כחבר בכיר בסגל האולימפי. סביר אפילו שיוזמן לתחרויות ליגת היהלום היוקרתית שבה משתתפים טובי האתלטים בעולם.
אגב, פירוק התוצאה שלו לחלקים מראה כי בריצת הגמר בקאלי הוא רץ את החצי השני, כלומר הקטע שבין 100 ל-200 מטר, ב-9.96 שניות. מטורף! בינתיים, החליטו בלון ואפריפה לתת עדיפות ל-200 מטר, המרחק הטוב ביותר שלו, אך במהלך הזמן הוא יגוון גם עם ריצה ל-100 מטר. לאחרונה אמר גדעון יבלונקה, אחד האצנים הטובים בכל הזמנים בכחול-לבן ומי שהשתתף באולימפיאדת סידני, כי "גם בלי להכיר אותו ולראות אימון שלו, אין ספק כי אפריפה הוא הרץ הטוב ביותר שהיה אי פעם לישראל".
ועכשיו מגיעה השאלה: האם ישנה אפשרות שאפריפה יביא מדליה אולימפית ישראלית בלתי נתפסת על המסלול? סביר שהרוב היו משיבים עד אתמול כי מדובר בהזייה. עכשיו זה הפך פתאום לריאלי. אם בגיל 18 הוא חורך את המסלול מול יריבים מעולים בצורה כזו, מה יקרה כשימלאו לו 21? השאלה איך שומרים על רמת דריכות כזו לאורך זמן. אלוף העולם הטרי, שמתגייס לצה"ל בעוד חודשיים, יצטרך להוכיח את עצמו, הפעם עם שק של ציפיות עליו. בכל זאת, איזה עוד אצן ישראלי הוזכר בנשימה אחת יחד עם יוסיין בולט?
