יום אחרי שציינו שנתיים ללכתו של דייגו, עם השיר Live is life ביציע, לאו מסי כבש גול שמעבר לתרומה שלו בטבלה והשארת הסיכוי בחיים, משנה את כל המצב בבית 3 ומחזיר את האמונה לנבחרת של סקאלוני.
אחרי המשחק הראשון הייתי באמת מבסוט, כי לא נשארה לסקאלוני ברירה אלא לצאת מהקיבעון של שחקני הקופה אמריקה. זה נראה בשנתיים האחרונות כמו "אל תעירו אותנו מהחלום". ארגנטינה שיחקה בעיקר נגד נבחרות חלשות עם הרכב שברובו בנוי על ה-14-11 של הקופה, וההפסד לערב הסעודית העיר את סקאלוני למצב הקיים. ארגנטינה לא שם, בטח לא ארגנטינה של הקופה. כדי להתקדם במונדיאל הוא צריך לבנות ארגנטינה של המונדיאל, צריך להתעורר ולצאת מהקיבעון.
השערים האלה של מסי משנים את כל מצב העניינים. זה דומה לשער נגד מנצ'סטר יונייטד בגמר 2011, כזה של f... it, מה כבר יכול להיות? ואם גרמת לאיידול שלך (פאבלו איימאר) פשוט לבכות מהתרגשות ואושר, אז באמת מה כבר יכול להיות?! מפחיד לדבר על זה שמסי השווה את השיא של מראדונה באותה כמות משחקים, אני מפחד לדבר על הסימבוליות כרגע כשארגנטינה עוד לא הבטיחה כלום. אני שמח שמנבחרת של שחקן אחד במשחק הקודם, ארגנטינה מתחילה להפוך בחזרה לאלופת דרום אמריקה.
כל המתמטיקות והניסים והסימנים מראים שהפעם הכוכבים יסתדרו בשמיים ושזה יהיה מיוחד, ולצד כל התקוות הבלתי נגמרות ומצבור הרגשות שיכול להכיל את העולם ברגע כאילו מדובר במים, צריך גם לשחק כדורגל, וכדורגל טוב.
כל מה שהיה צריך לקרות עד כה: קיבלנו במשחק הקודם את ליצ'ה מרטינס; קיבלנו את דיבו מרטינס בבעיטה החופשית של מקסיקו; קיבלנו במחצית את אנסו ומההרכב הוא כבר לא יצא, ועל הדרך הרווחנו פה גם את סקאלוני שמתחיל להבין בצורה מושלמת מה צריך לעשות כדי שזה יעבוד. כל מה שצריך לקרות מפה: עוד לא קיבלנו את מולינה ואת מוניטאל, ואני ממש נקווה שנקבל בהמשך; אין לי הרבה בקשות, אני מבקש שנקבל גם את דה פול ולאוטרו בשלישי.
ובואו, צריך להבין את זה, אי אפשר להיות ארגנטינה של הסלאלום של דייגו בלי להיות ארגנטינה של היד של דייגו. המשחק התפתח לגולאסו של אנסו רק אחרי שהקיאו דם והתפללו לניסים בארגנטינה כדי להשיג את השער הראשון. נבחרות נבנות בטורנירים. אם תשאלו שחקנים שזכו בגביע העולם או תחקרו מאמנים שזכו בגביע העולם, הם יגידו לך שמה שהם הספיקו להבין על הנבחרת שלהם בין משחק למשחק או לחילופין בין המשחק הראשון בבתים ועד לשלבי הנוקאאוט, כאילו עברו חיים שלמים של הבנה.
יכול מאוד להיות שביום שלישי זה יהיה המשחק האחרון, אבל תודה על הריקוד האחרון שנהפך מטנגו אמוציונלי לריקוד משוחרר שמח והיפי בשער השני. לצינון האווירה עם אקמול קולד - זו הייתה נבחרת שארגנטינה תמיד מנצחת, זו הייתה נבחרת מאמריקה שארגנטינה רגילה לפגוש, זו הייתה נבחרת שכנראה ששחקני ארגנטינה מכירים את השחקנים שלה אפילו יותר טוב ממערך הסקאוטינג של סקאלוני. במשחק הבא פוגשים יריבה שלא פגשנו במשחק רשמי במונדיאל מאז 1978 (ד"ש לווידלה, לא באמת), וזה צפוי להיראות הרבה יותר כמו המשחק נגד איסלנד במונדיאל הקודם, משחק נגד מקררי אמאנה גדולים ופיזים - רק עם חלוץ בדמות טרמינייטור. אני רק מבקש מלאו לצפות במשחק ההוא במונדיאל 78, ולעשות קמפס (יחי האירוניה).
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
