אולימפיאדה ראשונה מאז 2004 בלי יוסיין בולט. אולימפיאדה ראשונה בלי קהל. ומה קורה? תחרות האתלטיקה הטובה בכל הזמנים. תוצאות נפלאות, אין סוף התרגשות.
אחת הסיבות העיקריות היא צמיחת דור חדש, נפלא, בטווח הגילאים 18 עד 22. סיבה אחרת היא המסלול המשובח והיעדר רוחות פנים נגדיות בחלק מהמקצועות. ואיך אפשר להתעלם מהציוד המשוכלל ובעיקר הנעליים פורצות הדרך. נכון, הנעליים עוזרות, אבל עדיין אי אפשר להשוות אותן לחליפות השחייה הידועות לשמצה שהטביעו כמעט את כל טבלת השיאים בבריכה.
באתלטיקה, גם עם הציוד המתקדם ביותר, עדיין קשה יותר לנפץ שיאי עולם, ויש הרבה כאלה. לכן אנחנו עדיין מתרגשים מכל שיא, וגם מתוצאות מדהימות שלא בהכרח כותבות מחדש את ספר השיאים. אתמול (שלישי), וגם הבוקר הזה, היו דוגמאות מצוינות לתחרות שממנה הצופה בבית לא יכול להוריד את העיניים.
אז מי היה הגיבור של התחרות? קרסטן וארהולם הנורבגי (ולצידו ראי בנג'מין האמריקאי), שפרץ את מחסום 46 השניות ב-400 מטר משוכות, או אולי דווקא סידני מקלוכלין, שהגיעה 24 שעות אחריו ועשתה אותו הדבר עם ריסוק מוחלט של שיא העולם באותו המרחק בדיוק? אבל רגע, מה עם המלך ארמנד דופלנטיס, שרק חיכוך קל שבקלים מנע ממנו שיא עולם בקפיצה במוט - 6.19 מטר?
ואולי, בעצם, איליין תומפסון הג'מייקנית, שהשלימה דאבל מופלאה בריצות הקצרות ועל הדרך גם קבעה את התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה - גם ב-100 מטר וגם במרחק הכפול - אחרי מפורסמת אחרת בשם פלורנס גריפית'-ג'וינר? או בכלל זו את'ינג מו הסופר כישרונית בת ה-19, שהביאה לארה"ב זהב בריצת 800 מטר לראשונה מאז 1928? ועוד לא דיברנו על הסיפור של כריסטין אמבומה וביאטריס מאסילינגי מנמיביה, שבגלל רמות גבוהות של טסטוסטרון נאלצו לוותר על הריצה המועדפת שלהן, 400 מטר, עברו לחצי המרחק רק לפני כמה שבועות ומצאו את עצמן בגמר האולימפי, כשאחת מהן שוברת את שיא העולם לנוער וגורפת מדליית כסף.
מטוסים אנושיים
29 שנים החזיק מעמד שיא העולם של קווין יאנג ב-400 מטר משוכות (46.78 שניות). רק השנה הצליח הנורבגי וארהולם לשים עליו יד עם 46.70. אלא שגם זה לא הכין אותנו לריצת הגמר המופלאה שבה ריסקו שניים את השיא הטרי, ובהפרשים שלא יעלו על הדעת, כאשר אפילו המקום השלישי, הכישרון הברזילאי בן ה-21 אליסון דוס-סנטוס, חוצה את קו הסיום שתי מאיות בלבד מהשיא הקודם.
וארהולם נטל סיכונים בפתיחה מדהימה, בנג'מין רץ על בטוח. הריצה, שהוכרעה רק אחרי המשוכה האחרונה, הזכירה לרבים את ה-19.32 שניות של מייקל ג'ונסון בגמר ה-200 באולימפיאדת אטלנטה 1996, שיפור של 34 מאיות בהשוואה לשיא הקודם. ג'ונסון פרש אז מהמרחק הזה, והתרכז ב-400 מטר, מתוך ידיעה שלא יוכל לשפר אותו עוד. לא נראה שווארהולם ובנג'מין יפרשו, אבל יהיה להם מאוד קשה לשחזר את הטיסה האנושית בטוקיו.
אם לאיליין תומפסון הייתה מושכת כמו שבנג'מין הציב בפני וארהולם, ייתכן שהייתה מתקרבת עוד יותר לשיא הבלתי נתפס של פלו-ג'ו ג'וינר ב-200 מטר (21.34 שניות), שנקבע בסיאול 1988. אבל גם בלי מישהי כזו, תומפסון השלימה זהב רביעי אישי בספרינטים בשתי האולימפיאדות האחרונות, והייתה רחוקה 15 מאיות מהשיא של גריפית'-ג'וינר. רמז לכך כי דגם משוכלל עוד יותר של רצה, אולי אפילו תומפסון עצמה, יאתגר את שיא העולם הנחשב עד היום בלתי שביר בעליל.
ילדים זה שמחה
כאמור, סיפורים מרגשים לא היו חסרים. מונדו דופלנטיס (21) כמעט הקפיץ את כולנו מהספה. צילומי הטלוויזיה גילו כי התחכך קלות ברף, והסבירו מדוע מה שנדמה היה כשיא עולם חדש של הפנומן, שלא מפסיק להעלות על עצמו, נגמר כאכזבה קטנה. אבל אין סיבה לדאגה: אם לא באולימפיאדה, זה יקרה בעתיד: לדופלנטיס אין באמת תקרה בקפיצה במוט, אצלו השמיים הם באמת הגבול. יש לו עוד 10 סנטימטרים של מרווח מעל הרף. ניפוץ אחר ניפוץ של שיא העולם הם רק עניין של זמן.
ושתי מילים אחרונות: אריון נייטון. רק בן 17, אבל רץ כבוגר בחצי גמר ה-200, ותוך כדי הריצה הספיק להעיף מבט לצדדים ולנצח במקצה עם 20.02. מרתק מה יעשה בגמר היום (רביעי, 15:50) מול אנדרה דה-גראס הקנדי ונואה ליילס וקני בדנארק האמריקאים.
פורסם לראשונה: 21:29, 03.08.21
