הדבר הכי מפתיע שקרה בשנת 2021 המוזרה בספורט, זה שהיא הייתה מרגשת במיוחד. פחות בגלל הישגים ושיאים שנכנסים לספרים, ויותר בזכות רוח האדם שהספורט מעצים.
"זריקה מבחוץ": כתבות נוספות במדור של ציפי שמילוביץ
עם הכניסה לשנה השלישית של החיים בצל הקורונה, אפשר רק לקוות ש-2022 תצליח לשלב בין שני החלקים שעושים את הספורט לאחת ההמצאות הכי טובות של האנושות. לפניכם 10 תקוות, לגמרי אישיות, לשנה הנכנסת.
מגיע ללברון טבעת
תחילת העונה הנוכחית ב-NBA חשפה לברון ג'יימס פגיע מתמיד. גם יצירת הטבע חסרת ההשוואה הזו היא בסופו של דבר בן אדם, ובעונה ה-19 שלו הגוף מתמרד, ונראה שגם הנפש. חסר סבלנות מתמיד, אחד השחקנים האינטליגנטים שידע המשחק רואה את האור מתעמעם ויודע שלא נשארו עוד הרבה הזדמנויות.
קבוצת הטלאים חסרת ההיגיון שלברון בנה לעצמו בלייקרס תזדקק לקבל ממנו מאמץ שספק אם הוא עדיין מסוגל לו, אבל אני מקווה שכן. לכדורסלן מספר 2 בהיסטוריה, שהסטנדרטים שהוצבו לו תמיד היו כפולים, מגיע לסיים את הקריירה עם יד אחת מלאה בטבעות.
נדאל ורולאן גארוס, שוב
רפא כבר בן 35, ופלא שהוא עדיין משחק. הוא עבר כל כך הרבה פציעות - לפחות אחת מהן הייתה אמורה לחסל לו את הקריירה מזמן - שהעובדה שהוא עוד כאן היא באמת חצי נס.
די ברור שהסוף ממש מעבר לפינה, וכל מה שאני רוצה השנה זה לראות את הטניסאי השני האהוב עליי אי פעם (שלום לך סטפן אדברג, הילדים לא מכירים אותך) זוכה בתואר רולאן גארוס מספר 14. לא תישאר חתיכת חימר יבשה.
הריקוד האחרון של פדרר וסרינה
כן, אפשר לזהות תימה ברשימה הזו: 2022 הולכת להיות שנת פרידה מכמה מהספורטאים הגדולים שידע העולם. יכול להיות שרוג'ר פדרר יפרוש בלי הכי הרבה תארי גראנד סלאם, יכול להיות שסרינה וויליאמס לא תצליח להשיג את המייג'ור ה-24 שבורח ממנה כבר שנים - זה לא ישנה את העובדה שהיא הכי גדולה אי פעם והוא בוודאי אחד משלושת הגדולים וכנראה גם הכי אהוב.
אבל אם הקוסמוס יחליט לא לתת להם את הרגע הגדול האחרון הזה, אני מאוד אכעס.
9 צפייה בגלריה
מגיע לשני הענקיים הללו רגע גדול אחרון. רוג'ר פדרר וסרינה וויליאמס
(צילום: gettyimages)
דרוש: ספורטאי גיבור
הוועד האולימפי שונא שספורטאים מחדירים פוליטיקה למשחקים האולימפיים (זה קצת אירוני כשמדובר באחד הארגונים העולמיים הכי פוליטיים, אבל נשאיר את זה בצד). המעורבות החברתית והפוליטית של ספורטאים הגיעה בשנים האחרונות למימדים חסרי תקדים, והוועד האולימפי נלחם נגד זה עם כל מה שיש לו, ויש לו הרבה: אף ספורטאי שמתכונן ארבע שנים לאולימפיאדה לא רוצה להפסיד את הרגע הגדול או להיענש כי עבר על התקנות.
כבר בטוקיו הצטמצמו המחאות הפוליטיות כמעט לאפס, אבל אולימפיאדת החורף בבייג'ינג היא סיפור שונה לגמרי. הסינים לקחו בשנתיים האחרונות את הפרות זכויות האדם שלהם לרמה אחרת, והחרםהדיפלומטי על האולימפיאדה של כמה מדינות מערביות - פשוט לא מספיק. העולם זקוק לספורטאים גיבורים באולימפיאדה הזו.
דרוש 2: מונדיאל משעמם
הגביע העולמי שתארח קטאר בסוף השנה הוא אחד האירועים הגדולים המושחתים ביותר שאפשר לזכור. מפגש מעוות של כסף, אינטרסים וזלזול מחריד בחיי אדם, ואפילו לא קמצוץ שיקול ספורטיבי נטו.
הרבה מאוד אנשים מתו כדי לבנות את אצטדיוני הכדורגל הכי טובים שכסף יכול לקנות, ומאות כדורגלנים - שגם ככה קורסים תחת עומס משחקים שעבר מזמן את הגבול - יותירו את שאריות הריאות שלהם בטמפרטורות שיכולות להגיע ל-38 מעלות. ולכן, למרבה הצער, נדרש כישלון צורב כדי ללמד לקח. הרבה משחקים של 0:0 משמים, בבקשה.
טום בריידי, מספיק
הקווטרבק הגדול בהיסטוריה, אחד הספורטאים המקצוענים הגדולים בהיסטוריה, רוצח קטלני וחסר מצפון, שחקן של פעם בדור. באמת שהבנו. די לכיבוש.
הקאמבק של קליי
קצת לא הוגן שגולדן סטייט ווריורס משחקת כפי שהיא משחקת ועוד עומדת להוסיף את קליי תומפסון, אבל אין עוד שחקן NBA שמייצר סביבו כמות גדולה יותר של רצון טוב מכל רחבי הליגה. תומפסון לא שיחק משחק NBA מאז חודש יוני 2019 ועבר בזו אחר זו שתי פציעות איומות.
הוא היה מקבל חיבוק אמיץ בכל מקרה, אבל העובדה שמדובר בטיפוס כל כך סימפטי שאוהב כדורסל כמו את החיים, רק הופכת את החזרה הצפויה שלו בשבועות הקרובים לרגע לתפארת סרטי תעודה ספורטיביים. רק בריאות לקליי, ותנחומים עמוקים לשאר קבוצות הליגה.
הרגע של טייגר
גילוי נאות: לא סובלת גולף, לא מבינה איך אפשר לראות את זה, ומודה שאין לי שום מושג בענף. אבל כן למדתי עם השנים לזהות גדולה ספורטיבית אמיתית, וטייגר וודס הוא גדולה אמיתית ומקורית, עם מבחר תבליני אופרת סבון מפוזרים מעל.
וודס חזר בחודשים האחרונים לפעילות מלאה אחרי שניצל בנס ממוות בתאונת דרכים. הוא כבר עסוק בטיפוח היורש, בנו צ'ארלי בן ה-12 שנראה כמו העתק מושלם שלו, אבל רק לפני שנתיים זכה במאסטרס אחרי בצורת של 14 שנה, והוא יכול לעשות זאת שוב. תני לנו את הרגע, הוליווד.
המורשת של אוסקה
קשה לזכור עוד ספורטאי שהיתה לו השפעה עולמית כל כך גדולה למרות זמן קצר יחסית בצמרת. המורשת האייקונית של נאומי אוסקה כבר חקוקה, אבל מורשת הטניס שלה רחוקה מאוד מלהיות שלמה, ולא בטוח שהיא גם תושלם.
לא כל אחד בנוי למה שמגיע עם תהילת עולם - גם אם היא הופכת אשה צעירה לעשירה מאוד - והעצב הקבוע על הפנים של אוסקה כמעט בכל משחק בשנים האחרונות לא משאיר הרבה מקום לאופטימיות. ובכל זאת, אשא תפילה קצרה לחזרה שלה, כי הטניס צריך אותה, ולא רק הוא.
שנהיה בריאים
באמת, די עם זה. תנו לראות ספורט.
