האם אפשר כב לדבר על הצד האפל של בית"ר ירושלים? לא, אני לא מתכוון לצד ההוא, זה שתמיד מדברים עליו בחדשות. אלא על הצד האחר באמת, זה שלא הוזכר במאות כתבות נסערות, אפילו שהוא חלק מרכזי בסיפור. הצד שפשוט שכחו מקיומו. לצד האפל של בית"ר קוראים הפועל ירושלים.
שתי קבוצות נולדו וצמחו בירושלים, עוד לפני קום המדינה. עם הזמן הן יהפכו לשני הסיפורים המרתקים ביותר בכדורגל הישראלי. אבל בירושלים הקטנה של אז, הן היו די צנועות ואולי אפילו דומות. ממליץ לעיין בספר "אדום צהוב שחור" של הפובליציסט חיים ברעם, ירושלמי ברמ"ח איבריו. שם הספר כבר אומר הכל: ברעם התיישב לכתוב ספר זיכרונות על ילדותו בהפועל, אבל קשה לספר על הפועל של שנות החמישים והשישים בלי לדבר על בית"ר. כנ"ל בעשורים הבאים. מישל דיין – עוד סמל אדום – תיאר בפודקאסט האוהדים של הפועל ירושלים ("הפודקסטמון") יריבות אמיתית וסוערת בין שתי הקבוצות, לצד קשר יומיומי בלתי-נמנע בין האוהדים. כן, הייתה שנאה, אבל גם היכרות וקרבה. לפחות ממרחק השנים, זאת נראית כמו סוג של סימביוזה. בית"ר עם שליטה קלה אך ברורה ביציעים, הפועל עם שליטה קלה אך ברורה על המגרש. סטטוס-קוו.
לאחר מלחמת ששת הימים, נשבר הסטטוס-קוו וירושלים הפכה למשהו אחר. העיר ש"חוברה לה יחדיו" עקפה את הקיבוצים כאתוס הציוני המוביל, והפכה לסמל לאומי ראשון במעלה. אז הגיע המהפך של שנות השבעים, וההתפרקות של ההסתדרות מנכסיה בשנות השמונים. במקביל לתהליכים פוליטיים ועירוניים ידועים, הפועל הלכה ודעכה, ובית"ר הלכה והתעצמה. הדור שלי בהפועל נכנס אז. אסופה קצת מוזרה של אנשים שמסיבה כלשהי החליטו לאהוד את הקבוצה הלא נכונה. אוהדי הפועל צעירים הפכו לדבר נדיר עד בלתי קיים. במובן מסוים, בתחילת שנות האלפיים בית"ר הפכה לקבוצה היחידה בבירה.
ואז קרה לבית"ר משהו. כשיש לך עזר כנגדך, יש גם מי שיחזיק ויעצור אותך. כשהצד השני נעלם, בית"ר איבדה את שיווי המשקל. היא יצאה רשמית מגבולות העיר וקנתה אחיזה במישור הארצי. היה גם מי שהגדיר אותה כ"קבוצה של המדינה". הכרזה מאוד יומרנית. בית"ר תמיד הייתה קבוצה לאומית ופופולרית, אבל היא אינה הקבוצה האהודה במדינה, והיא כנראה אחת השנואות בה. ובכל זאת, בעשרות השנים האחרונות בית"ר אספה המוני אוהדים ברחבי הארץ, ובעלים מרחבי העולם. חלקם פגעו בה. היא נהייתה מפלצת.
לעומתה, הפועל שקעה אל הצד האפל של הליגות הנמוכות. מאבקי כוח עלובים ודמדומי גסיסה אינסופיים היו מנת חלקה. דרך ארוכה, עבודה קשה והרבה מזל נדרשו כדי להחזיר אותה לחיים. אוהדי הפועל, שבתקופות מסוימות אפילו הליגה הלאומית נראתה להם כמו חלום, מסתכלים השבוע על טבלת ליגת העל ולא מאמינים. לא רק שיש להם מועדון, הוא גם פותח בשבת בגאון את הפלייאוף העליון. בית"ר לעומתו בפלייאוף התחתון. זה מצב שלא הכרנו.
אבל כמו הכל, כדורגל זה עניין דינמי. הדרבי, או זירת הכדורגל העירונית, אינו בהכרח משחק סכום אפס. לא פעם, השנים הטובות של בית"ר היו גם טובות להפועל, ולהפך. חזרתה של הפועל לרחוב הירושלמי, עם אוהדים צעירים רבים ומחלקת נוער חזקה, הפיחה חיים בכדורגל העירוני, ועשויה להיות חדשות טובות גם עבור הקהל הבית"רי. ההפסד שבית"ר נחלה בבית בדרבי הראשון העונה, לראשונה אחרי 31 שנה; השוויון שהיא חטפה בדקה ה-96 של הדרבי השני; והמבוכה אל מול הטבלה בסוף העונה הסדירה. זה כואב, אבל לא בטוח שיפגע בבית"ר בטווח הרחוק. כל מכה כזאת יכולה להיות אבן בדרכה חזרה אל הגודל הטבעי שלה. מועדון ענק, אבל עדיין אחד מבין שניים בבירה. ואם אפילו בעיר אין לך שליטה מוחלטת, איך תהיה המועדון החזק במדינה?
אין חשש, את ההגמוניה ביציעים בית"ר לא תאבד. היא תישאר הצד החזק, העשיר והאהוד בעיר. אבל את האיזון היא תרוויח מחדש. כן, זאת בשורה טובה לאוהדי בית"ר. לא במקרה עוברת עליהם עונה של התעוררות והתלהבות. ואם יצליחו לזכות בגביע המדינה, זה כנראה יהיה התואר המתוק בתולדותיהם. מעניין אם באותו רגע, אוהדי בית"ר יגידו בשקט תודה לצד האפל.
במקביל, גם אוהדי הפועל ירושלים יכולים להסתכל על העיר וללחוש מדי פעם תודה על כך שיש להם יריבה כל כך מיוחדת, שנואה ומשוגעת. כל אחד צריך צד אפל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
