מאחורי מודעות האבל שהתפרסמו לאחרונה על פטירתו בגיל 85 של עו"ד בן ציון באייער ז"ל עומדת דמות בלתי רגילה ויוצאת דופן של כלבויניק ספורטיבי, משפטי, פוליטי וחברתי ששמו היה צריך להופיע בספר השיאים של גינס יותר מאשר בכל מקום אחר. ומהזווית שלי, הוא היה מורי ורבי בעיתונות הספורט. בגללו, או בזכותו, נדבקתי בחיידק.
הכרתי אותו מפעילות הספורט המגוונת שלו בר"ג, לשם הגעתי עם משפחתי בגיל 12. יום אחד, בפסק הזמן שלי לפני גיוסי לצה"ל, הוא עצר לידי עם הווספה המצ'וקמקת והישנה שלו ברחוב הרצל, בסמוך לצריף הרעוע שהיה בית מכבי. הוא אמר לי: "העיתון 'חדשות הספורט' מחפש צעירים מוכשרים כמוך". באייער הוסיף כי נחמיה בן אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני ז"ל, שניים מהבעלים של העיתון, מינו אותו לרכז המשמרת הצעירה, ונתן לי משימה: "בשבת, בעוד יומיים, יתקיים במגרש הכדורגל ברמת החייל משחק ליגה ב' בין הפועל צפון ת"א (אז הקבוצה של ג'ורג' בורבה) למכבי ירושלים. לך וכסה אותו. תתחיל בקטן ותהפוך לעיתונאי גדול". "איך אגיע לשם", שאלתי אותו, "אין לי רכב". הוא השיב מיד: "מה הבעיה? אתה צעיר עם רגליים מהירות. את התוצאה תעביר בטלפון או שתגיע בעצמך למערכת ברחוב תושיה ותמסור פרטים למשה קשטן".
3 צפייה בגלריה
כלבויניק ספורטיבי, משפטי, פוליטי וחברתי. בן-ציון באייער ואלון מזרחי
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
אני זוכר את התוצאה עד היום. הלכתי שעה ברגל לכל כיוון, ונהניתי מ־3:3. זו הייתה רק ההתחלה – בזכות האיש הכל־יכול הזה הפכתי לעיתונאי ספורט רב-פעלים, ומהר מאוד הגעתי למשכני עד היום בקבוצת "ידיעות אחרונות". אבל אני רק דמות משנה בסיפור הזה.
בכל שנותיי לא נתקלתי באיש בעל כל כך הרבה פרצופים, עיסוקים ותחביבים, ולכן המקום שלו בגינס. חבר פעיל במפלגת העבודה ובמועצת העיר ר"ג, סגן נשיא ארגון בני ברית בארץ, פעיל במרכז אס"א, בקבוצות כדוריד, בקבוצת הכדורגל בני יהודה, בעל משרד עו"ד ועוד ועוד. הוא שימש כיועץ המשפטי של ספורטאים רבים, הבכיר בהם אלון מזרחי, וטיפל בהרבה תיקים של קבוצות ומועדונים. באייער היה האיש שהבטיח וקיים כי למרות הפופולריות של הכדורגל, יופיע בעיתון כיסוי נרחב גם של ליגת הכדוריד. עוד בהיותו שחקן פעיל, תחת השם ב. בארי הוא אפילו פרסם את טבלת מצטייני המחזור!
אני עדיין זוכר את הפצצות שלו לעבר השער במגרש גלי־גיל (משחקי הכדוריד נערכו אז במגרשי כדורגל), כשהכדור נחת לא פעם בוואדי מוסררה הסמוך במקום בשער... הוא התחיל את דרכו במכבי ר"ג וגם הגיע ליריבה העירונית הפועל. אבל הוא לא הסתפק בענף הזה. היו שבתות בהן מיהר אחרי משחק ליגה לאצטדיון המכביה בת"א לתחרות אתלטיקה, שם כבר כנציג מכבי ירושלים. הוא אהב את כל מה שקשור להדיפות ולהטלות. היו לו כישורים בלתי רגילים, בזכותם היה אלוף צה"ל במשיכת חבל ובזריקת רימון! הוא גם היה פעיל מאוד בענף הורדת הידיים, ולימים הפך לסגן נשיא ההתאחדות העולמית. בין לבין עסק גם בכדורמים, בסיוף ואף הגיע לראגבי, שיחק כדורסל במכבי ר"ג והיה בין מקימי הקאנטרי בשיכון ותיקים בר"ג. מתי הוא הספיק הכל?
רגע, זה עוד לא הכל. בכדורגל, כאשר שיחק בבני יהודה, עוצמת הזריקה שלו עזרה לו לשלוח כדורי שוער למרחק 50 מטרים. הוא נחשב לעוף מוזר מאוד בשכונה. את יעקב גרונדמן כינו שם באהבה "הפולני", ואת באייער הכירו יותר כ"אשכנזי", "אדבוקאט, או "ההוא מהכדוריד". הוא הגיע למגרש בשכונה על הווספה שלו, התעקש להיכנס משער צדדי וכשהציג את עצמו בפני הסדרן, לא נעלב כשלא זיהה אותו.
אף פעם לא ידעת מה יהיה הצעד הבא שלו, והוא יחסר מאוד לספורט בגלל אהבתו הגדולה לכל הענפים. בכל מקום בו עבר, אפשר לומר בוודאות כי אין לו תחליף.
