החיים ורודים ויפים בהרבה מקרים. וגם לא, כמו שחווינו וחווים בשנה האחרונה. וככה זה גם בחיים של כל אחד וככה זה גם בספורט. מבחינתי, זה אפשרי לשנות צבעים, לצבוע את החיים בעוד קצת ורוד. כל פעם קצת. אני לא מדבר על שינוי בבעיטה אחת, זה לוקח זמן עד שזה הופך לחיים עצמם. אבל זה קורה. המשחק יכול להשתנות. אני שיניתי, כי נמאס לי.
מודה שהייתי צהוב בעצמי, לא רק כאוהד מכבי ת"א, אלא כרכלן, שיפוטי, יודע הכול, מבין בהכל, מחלק ציונים לשחקנים, למאמן, את השופטים שפטתי. גם את השדרנים, הפרשנים ואת הבמאי אפילו, אם פיספס איזה פס. כשחיי השתנו ומשתנים, צעד אחרי צעד, מחרדה, לחץ, עומס וכעס, לשלווה, שמחה ואהבה, וזה הולך ומשתפר, ועל זה אני מודה כל יום, הסיפור של ערן זהבי, למשל, נראה לי פשוט סיפור אנושי ואישי של מישהו שרוצה לממש את עצמו. נקודה. או שלוש. או בלי.
פעם המשחק מול הפועל ירושלים היה משגע אותי והייתי כותב טור אחר לגמרי. צהוב, נוקב, ליצור דיבור או פרובוקציה, עם חוצפה ויהירות, כאילו שאני יודע מה רץ בליבו של זהבי, המאמן, ההנהלה וכל מי שקשור לסיפור. בפן האישי, משהו בתשוקה, במקצוענות וגם ב"טירוף" של זהבי, תמיד נגע בי והראה לי, כמו מראה, משהו בתוכי. ובחיי שהייתי בטירוף. כמה הייתי מקלל, רב, מכות, ולא על הפסד כשהייתי ילד, אלא על גול שקיבלנו, במשחק בהפסקה.
וכמו שאני רואה את החיים, בכל אחד מאיתנו יש ילד פנימי ומבוגר אחראי, ולעתים זה מתנגש ויש בלגן במגרשי הלב, ולעתים זה רוקד יחד. כמו חגיגה אחרי שער.
נשארתי אוהד הקבוצה, צהוב לייט, בזרימה ובלי להיסחף אחרי הפסד, תיקו או ניצחון. יש בי עוד שאריות של שיפוטיות, אבל לרוב, יש בי הנאה נטו מהספורט, הכל כך אהוב. הצבעוני ואהוב. כמו החיים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.