17 שנים של השקעה מאחורי הקלעים התפוצצו שלשום בקול תרועה רמה עבור מאמן נבחרת ההתעמלות, סרגיי וייסבורג - המוח מאחורי הזהב האולימפי של החניך המסור ארטיום דולגופיאט.
טוקיו 2020 ב-ynet - למתחם המיוחד
בענף שתקציב הכנותיו לטוקיו היה רק 2.4 מיליון שקל, ואשר משתמש במתקן אולימפי תקני אחד (שגם הוא שופץ רק בשנה האחרונה), היה צורך בגורם אחר שיתחרה בתקציבים ובתנאים של מדינות עם מסורת התעמלות מפוארת - כמו ארה"ב, רוסיה, סין ויפן: הגורם האנושי. במקרה של דולגופיאט היו אלה בעיקר אלכס שטילוב, שלצידו התאמן בשנים האחרונות, עוזר המאמן אנדריי גריבנוב, שאימן אותו באוקראינה עוד לפני העלייה לישראל, ובראש ובראשונה וייסבורג, מי שסוחב את הענף בישראל על גבו.
"הוא בן אדם שקט ופנאטי למקצוע, לא אחד שבא להתלונן ולריב", מעיד שטילוב. ואכן, למרות שמדובר בשם לא ממש מוכר, וייסבורג מקדיש את חייו לקידום התעמלות המכשירים בארץ קרוב לשני עשורים. כבר באתונה 2004 הוא הוביל את פאבל גופמן למקום ה־19 בתחרות הקרב־רב. ועדיין אין לו ערך בוויקיפדיה. הוא מרוויח 20 אלף שקל ברוטו ועושה הכל מהלב. בלי מלחמות פוליטיות. תנו לו רק לעבוד. עכשיו, בעקבות ההצלחות יוצאות הדופן, הוחלט באיגוד ההתעמלות לשדרג את שכרו ל־30 אלף שקל פלוס רכב, במקביל לעבודתו במכבי ת"א.
לא רודה בחניכיו
לפני 12 שנים צילצל הטלפון הסלולרי של וייסבורג, ועל הקו היה מאמנו של הילד שכבר זכה עד אז בשתי אליפויות אוקראינה. הוא סיפר שמשפחת דולגופיאט עוזבת את העיר דנייפרופטרובסק בגלל מצב כלכלי רעוע, וביקש שארטיום המוכשר ייקלט אצלו.
מרגע הנחיתה וייסבורג אימץ את המתעמל בן ה-12 ושלח אותו למחנות אימון בחו"ל עם שטילוב, שכבר היה קרקעיסט מפורסם בענף. וייסבורג היה מגיע ללוד, ולאחר מכן לראשל"צ, על מנת להסיעו לאימונים בת"א. הוא ראה בזה שליחות.
וההישגים פשוט מדהימים: הזהב של דולגופיאט הושג בגמר אולימפי רביעי עבור המאמן – גופמן, ואז פעמיים עם שטילוב (אותו קלט כשעלה בגיל 16 מאוזבקיסטן) - בבייג'ינג 2008 בתרגיל הקרקע (מקום 8), ובלונדון 2012 (6 בקרקע ו־12 בקרב־רב).
בנוסף, יש לו חלק בארבע מדליות באליפויות העולם. הראשונה הייתה מדליית הארד פורצת הדרך של שטילוב בתרגיל הקרקע ב־2009 בלונדון, כשאיש לא האמין שישראל מסוגלת להגיע לפודיום בתחרות גדולה. שנתיים לאחר מכן זכה שטילוב במדליה זהה בטוקיו. את דולגופיאט הוביל לשתי מדליות כסף בקרקע באליפויות העולם במונטריאול 2017 ובשטוטגרט 2019.
למעשה, החל מ־2009 אין תחרות גדולה בסבב שאחד המתעמלים שלנו לא חזר ממנה עם מדליה על הצוואר. שטילוב זכה בזהב, כסף וחמש ארד בתרגיל הקרקע. דולגופיאט הביא זהב בשנה שעברה מטורקיה, לצד שתי מדליות כסף בקרקע ואחת מארד בסוס הסמוכות באליפויות אירופה. אנדריי מדבדב זכה פעמיים בסגנות אליפות אירופה בשולחן הקפיצות.
וייסבורג הוא אמנם תוצר של חינוך הספורט הרוסי, אבל ממש לא מסוג המאמנים שרודה בחניכיו, אלא כזה שמדריך, מעיר ומבקש דוח יומי על הפעילויות שלהם. יודע מתי להיות השוטר הרע ומתי השוטר הטוב. העבודה שלו מתפרשת על פני חמישה־שישה ימים בשבוע, שמונה שעות אימון מדי יום עם הפסקת צהריים. לפני התחרויות הוא מקדיש כמה שעות לסימולציה של התרגילים.
"בעוד חודש ישכחו"
עד לשנה האחרונה ליטש וייסבורג את היהלומים של הענף באולם בהדר יוסף, אותו נאלץ לחלוק עם ילדי חוגים שהתאמנו לצידם. רק בשנת הקורונה הוא עבר לווינגייט, וקיבל כבר תנאים סבירים בהרבה. אמנם עדיין לא כמו במדינות המתקדמות בעולם, אבל בהחלט שיפור משמעותי.
"ידעתי מראש שלזכות במדליית זהב אולימפית זה עניין של קרב בין מערכות העצבים של הספורטאים", אמר וייסבורג לפני שהמריא אמש מיפן לישראל. "יש לארטיום את האופי להיות אלוף אולימפי, הוא חזק בזה".
הפסטיבל סביב מדליית הזהב השנייה של ישראל בתולדות המשחקים האולימפיים לא מסייע למאמן השקט, שכבר חושב על ההכנות לפריז 2024. "כל הדבר הזה קשה לי יותר מכל ההכנות שעשינו", הוא אומר. "היו לנו הרבה עליות וירידות בדרך, אבל בעוד חודש ישכחו הכל, ושוב נהיה למטה כדי לעלות את כל הדרך חזרה למעלה".
זו בדיוק הגישה של וייסבורג. הזכייה במדליה היוקרתית ביותר כבר היסטוריה עבורו, והוא כבר עם הפנים קדימה. "גרמנו לילדים להבין שיש לכל אחד אפשרות להגיע למקום הזה", מוסיף "מר התעמלות" של ישראל. "היה שבוע לא קל, והמקום הראשון במוקדמות רק הגביר את הלחץ על הכתפיים של ארטיום במשך כל השבוע עד לגמר. הוא עשה אימונים טובים ודווקא בתחרות לא היה מושלם, אבל זה האופי שלו שניצח".
האם הזהב האולימפי היה בתוכניות? "אני איתו מהרגע הראשון בארץ, תמיד האמנתי בארטיום, אבל לא חשבתי שהוא יהיה אלוף אולימפי", מספר המאמן באיפוק אופייני. "אני מאושר עד השמיים, החלום של כל החיים שלי היה לשמוע את ההמנון הישראלי באולימפיאדה. אני מרגיש את האושר עולה מהרגליים וממש מרחף באוויר, אבל מהר מאוד חוזר לקרקע. אני גם מחזיר מיד את הספורטאים שלי לשגרת העבודה הקשה, ותמיד אומר להם שכל דבר שעשו הוא כבר היסטוריה".
עד שלשום דולגופיאט ומאמנו לא היו תחת אור הזרקורים. החל מהנחיתה הבוקר בנתב"ג תהיה להם משימה חדשה של התמודדות. "הוא בן אדם צנוע, נהיה ביחד ונעזור לו", מבטיח וייסבורג. "אם הוא היה מסיים רק במקום השני בגמר האולימפי בטח היה לו קשה להתמודד עם המצב, יותר מאשר ההתמודדות עם חתימות וצילומים ברחוב בישראל".
