קלי סלייטר ניצח הלילה בתחרות האייקונית "פייפ מאסטרס" בהוואי. סלייטר, חמישה ימים לפני יום הולדתו ה-50, זכה בפעם השמינית בתואר הכי חשוב בענף בתחום גלישת הגלים המקצועני, ענף שנכנס באופן רשמי לאולימפיאדה האחרונה בטוקיו.
גלישת הגלים הוא ענף ספורט צעיר יחסית, רק ב-1977 יצא לדרך סבב עולמי מסודר שמארגניו היו חבורת גולשים שחיו יותר כמו כוכבי רוק ופחות כאתלטים. הספונסר הראשון של התחרות הראשונה שהתקיימה בפייפליין בזמנו היה סמירנוף, אותו חוף בו סלייטר זכה בתואר המרגש אתמול בלילה. הענף לאט לאט החל ללמד את עצמו להיות תחרותי וממוסד. רק הייתה בעיה אחת: הדמויות היו צבעוניות ופרועות שהקשר ביניהם לבין ספורט הוא בגדר בדיחה. יותר כמו סקס סמים ורוקנרול – זו הייתה הדמות של הגולש של שנות השבעים/שמונים.
מודעות למשמעת עצמית וגופנית לא היו בתוכנית בעיני הגולשים ששלטו בענף בזמנו. ואז ב-1992 הגיח גולש מפלורידה, מדינה בעלת גלים בערך כמו בארץ, ובסבב האליפות הראשון שהתחרה בו הוא הפך לאלוף העולם. גולש גלים שלא שותה, לא חיית מסיבות ובעל משמעת פיזית ומנטאלית. הרמה שלו הייתה לחלוטין מעבר לכל הגולשים בסבב. קראו לו קלי סלייטר.
בשנה שאחרי, סלייטר הפך לסלב על ואף שיחק לצד פמלה אנדרסון במשמר המפרץ, שנה שערערה את הפוקוס שלו. הוא לא הצליח לשלב את הגלישה ואת חיי הסלבריטאות והמשחק. ב-1994 סלייטר חזר לאיזון וקטף ברצף ארבע אליפויות – ובכך שבר את השיא של מארק ריצ'רדס. השיא השני ששבר סלייטר – הוא הפך לאלוף העולם הכי צעיר ב-1992. היום האיש נמצא בטופ הגלישה העולמית כבר 30 שנה.
אתמול סלייטר ניצח את סת' מוניז, שלא נולד עדיין כשקלי היה אלוף העולם הבלתי מנוצח. בעצם כל כמה שנים הגיע דור חדש שאיתגר את סלייטר לעלות עוד דרגה ולא להשאר מאחור.
אבל העתיד של קלי, מתנגד החיסונים, לא ברור. שתי התחרויות החשובות והקרובות ייערכו באוסטרליה והוא לא יוכל להיכנס למדינה. בדיוק כמו נובאק ג'וקוביץ'. בגלל זה יש דיבור כבר על זה שגולש העל צפוי לפרוש בקרוב.
זוכה פרס הפוליצר, וויליאם פיניגן, שכתב אפוס מרגש על חייו (ימים ברבריים) תוך כדי חיפוש אחרי גלים במקומות נידחים בעולם לאורך שנות השבעים, נשאל מה היא גלישה בשבילו והוא ענה בפשטות: "לא יותר ממשחק כיפי במים".
- הכותב הוא אושיית גלישה ומשמש כפרשן בינלאומי
