“נשים הן כמו סוכריות. הן חייבות להיות עטופות, אחרת כולם ירצו לאכול אותם"
לטיף, בכיר בוועדה המארחת של הגביע העולמי בקטאר, מתוך סרט דוקומנטרי גרמני חדש ("Geheimsache Qatar" - "קטאר: מידע מסווג" בתרגום חופשי) על המדינה המארחת.
"זאב בודד": המדור של זאב אברהמי
חאליד סלמן, שחקן עבר, ומי שמשמש היום כשגריר הגביע העולמי בקטאר, תקע סיכה בעובי של פיל בבלון יחסי הציבור וההשתקה סביב הזהות האמיתית של מי שתארח בעוד 8 ימים את המונדיאל. שרת הפנים הגרמנית ננסי פייזר חזרה לא מכבר מקטאר והבטיחה שכל אוהד יוכל לנסוע למדינה ובתוך האמירות ללא חשש, אפילו קהילת הלהט"ב, למרות שהומוסקסואליות היא עבירה בת ענישה שם. אבל אחרי הדברים שאומר סלמן בסרט, אולי שווה בקהילת הלהט"ב לבדוק כמה החזר הם יכולים לקבל על הכרטיס.
4 צפייה בגלריה
מתןך 22 שהצביעו עבור קטאר, נותרו רק שניים שעדיין לא נחקרו בחשד לעסקאות אפלות וחשודות
(צילום: gettyimages)
"הריקוד האחרון" של מסי ורונאלדו | "מונדיאל במדבר" - האזינו לפרק השני
הסרט הזה הוא בדיוק כל מה שחששנו מפניו לגבי גביע העולם, ועוד קצת. צוות הצילום זוכה לריגול ולמעקב מצלמות מהרגע שהוא נוחת בדוחא, וכשהעיתונאי הגרמני מתחיל לתחקר את סלמן בשאלות לא נוחות, מגיחה דמות קטארית ושואלת אם הוא מעוניין לצאת לטיול קצר. אבל סלמן, אחד השגרירים הרשמיים של גביע העולם, דוחה את ההפרדה. "בוא נדבר על הומואים", הוא אומר לעיתונאי הגרמני. "זה חראם לפי הדת המוסלמית. זה קלקול במוח". כשספ בלאטר נשאל לגבי שחיתות, קניית קולות וזרימת כספים שאפשרו את אירוח המונדיאל בקטאר, הוא אומר: "אני לא יכול להגיד שעצמתי עיניים, אבל אני גם לא ממש יכול להגיד שפקחתי אותן והתעניינתי במה שקורה".
הציטוטים של סלמן וחבריו הם אולי הכותרות של הסרט, אבל דווקא הדברים שאומר בלאטר מתמצתים אותו. כדורגל הוא חוויה ויזואלית שתגיע בקרוב למאות מיליוני בתים דרך רשתות הטלווויזיה, אבל מה שהמונדיאל הזה מסמן יותר מכל הוא את עצימת העיניים, את ההסתכלות לצד השני, את העיוורון לחמדנות שאפשרה לכל הדבר הזה לקרות.
המלבין האולטימטיבי
מתןך 22 הגברים הזקנים שהצביעו עבור קטאר, נותרו רק שניים שעדיין לא נחקרו בחשד לעסקאות אפלות וחשודות. הם כמובן לא יועמדו לדין על כך שהם לקחו ממיליונים את הריטואל של כדורגל בקיץ, עם מפגשים חברתיים במקומות ציבוריים, ברביקיו. מי ייצא לרחובות לראות משחקים בנובמבר?
לשלטונות הקטארים לא מזיז כל העניין השולי הזה של זכויות אדם. גנבת? תחטוף מלקות בשוט. אתה מתנגד משטר? לכלא. את אשה? בד לאק, את תחיי חיים של אפליה. כדי לבנות את האצטדיונים שאף אחד לא ישתמש בהם בסיום הטורניר, נהרגו 6,500 עובדים זרים שעבדו בתת תנאים (לפי אמנסטי המספר הוא אפילו כפול). איסור על הומוסקסואליות? צ'ק. איסור על חופש אמונה? צ'ק. תמיכה בטרור? צ'ק. כל אחד ואחד יכול לעשות את החשבון שלו אם לצפות במונדיאל, אם לתרום לרייטינג שלו, או אם לקנות מרצ'נדייז שקשורים אליו, אבל אסור להתעלם למה אנחנו שותפים, אפילו כצופים פסיביים. מדובר במבצע הלבנה למצב המחפיר של זכויות האדם בקטאר. פיפ"א הופכת למומחית בנושא הזה: לפני ארבע שנים היא עשתה דבר דומה ברוסיה.
4 צפייה בגלריה
בקטאר הנושא של זכויות אדם לא כל כך מזיז לשלטונות. אנשים מצטלמים על רקע השלט של גביע העולם
(רויטרס)
הקטארים משתמשים כבר זמן רב בספורט - סבבי טניס ותחרויות פורמולה 1 - בעיקר כדי להתנקות מחוסר הצדק המדינה. חליפות הכדורגל שהגיעו לקטאר עזבו עם רולקסים ובונבונים אחרים בשווי של מאות אלפי אירו. בנוסף, הקטארים משלמים הון על זכויות שידור ואפילו הצליחו לשחד עם מספיק כסף גם את דייויד בקהאם המולטי מיליונר, כדי שיספר לעולם כמה קטאר נפלאה.
ואז בא כתב גרמני ושם רמקול ליד השפתיים של חאליד סלמן, עם זקן אפור ועיניים ידידותיות, שלמרות הנhסיונות של הצנזורים להשתיק אותו אומר למצלמה: "אני לא רוצה שילדים יראו הומואים, אני לא רוצה שהם ילמדו דברים רעים". ברוכים הבאים למונדיאל בקטאר. השנה? יותר כמו מתישהו בימי הביניים.
4 צפייה בגלריה
סרט מתאר את הענקת הגביע העולמי לקטאר כחלק לוגי לכיוון שאליו הולך הכדורגל. בלאטר
(צילום: AFP)
אבסורדיסטן
"יש לי רגשות מעורבים לגבי הגביע העולמי, הצפייה בו, הדיווח עליו", זה המשפט שפותח את הסרט החדש ומבטא די בדיוק את ההרגשה הכללית כלפי הטורניר. ההרגשה הזו הולכת ומתחדדת ככל שהסרט מתקדם. אליפות העולם בקטאר היא גרוטסקה אחת גדולה, בעיקר לעיניים ליברליות מערביות. אבסורדיסטן.
בסרט נראה העיתונאי הגרמני הולך לראות כדורגל עם סלמן וכמה מחבריו. אחד מהחברים תוהה מדוע אישה צריכה ללכת לראות כדורגל, כי הרי יש לה הכל בבית. אחר כך הוא מבקש מהכתב הגרמני לקנות לו פורשה כשהוא חוזר לגרמניה, "לא משנה באיזה מחיר". לאחר השידור התלוננה הועדה המארגנת כי העיתונאי דיבר עם המרואיינים על נושאים מחוץ לכדורגל.
וכמובן, מעבר לכל הנושאים האחרים שנכתבו פה, אולי הדבר הנוגה ביותר בסרט היא העובדה שהוא לא מתאר איזו קריסה של הענף מאיזה רף מוסרי גבוה. לא, ה מסכם זאת היטב בלאטר כשהוא נשאל על זרימות של כספים בקשר לקטאר: "הייתי מספיק נאיבי כדי להאמין בטוב של בני האדם", אמר לתדהמתו המוחלטת של המראיין.
פורסם לראשונה: 07:26, 12.11.22
