מחיר הכרטיס הזול ביותר בשוק השחור למשחק מספר 1 בגמר הפלייאוף של ה־NBA עמד, נכון לאתמול, על יותר מ־900 דולר. עד תחילת המשחק הלילה המחיר יעלה עוד יותר, ועדיין יהיה זה הכרטיס הזול ביותר שאפשר להשיג בסדרה הזו.
זה קורה למרות שהפלייאוף התחיל בלי סטף קרי ואיבד את לברון ג'יימס וקווין דוראנט כבר בסיבוב הראשון, אבל עכשיו כשהוא מגיע לקרשנדו הגדול, מתברר שב־NBA של היום באמת אין ואקום. הגמר בין בוסטון סלטיקס לדאלאס מאבריקס מביא איתו את כל המרכיבים של מה שיכולה להיות סדרה גדולה: מאץ'־אפים מרתקים, דמויות נהדרות, שחקני כדורסל עם כישורים אדירים, ערים שמייצגות את שני ההפכים של אמריקה ומאבק על העתיד של הליגה. זו אולי לא סדרת הגמר שתיכננו, אבל היא לגמרי הסדרה שמגיעה לנו.
אז מה יהיה עם ג'ייסון טייטום?
קשה לזכור שחקן, כוכב, שמגיע לסדרת גמר כשעל הכתפיים המאוד חזקות שלו יש ערימת נרטיבים שעלולה למוטט אותו. בגיל 26, טייטום עולה הלילה לגמר ה־NBA השני בקריירה. הוא היה בפלייאוף בכל שנה מאז נבחר ב־2017 וכמעט תמיד הגיע לשלבים מאוחרים. בפלייאוף הנוכחי יש לו ממוצע של 26 נקודות, יותר מעשרה ריבאונדים וכמעט שישה אסיסטים למשחק. ג'ייסון טייטום הוא סופרסטאר, אבל נרטיב הוא כמו בגדים אחרי קומזיץ. צריך הרבה כביסות כדי לגרש את הריח. במקרה של טייטום, כל שנה שעוברת בלי טבעת רק דורשת עוד יותר כביסות.
חלק לא הוגן בנרטיב סביב טייטום הוא השיח הפרימיטיבי שה־NBA מתקשה להשתחרר ממנו סביב טיפוסי אלפא. הוא מספק אפס דרמות, מעט טראש טוק עסיסי ומסיבות העיתונאים איתו משעממות, אבל שום דבר מזה לא יהיה חשוב אם בתחילת העונה הבאה ייערך טקס חלוקת טבעות בבוסטון. כל תוצאה אחרת וטייטום יזדקק למכונת כביסה חזקה במיוחד.
בוסטון פייבוריטית (אבל לא באמת)
אין כמעט פרמטר יבש לפיו הסלטיקס אינם פייבוריטים בסדרה הזו. ראשית, הם טיילו לגמר, מגיעים אחרי מנוחה ארוכה ומקבלים חזרה את קריסטפס פורזינגיס. אבל יותר מכך, ההיסטוריה והמספרים לגמרי לצד בוסטון. היא ניצחה 64 משחקים בעונה הרגילה ובסך הכל הפסידה עד כה רק 20, מה שמכניס אותה לרשימת עשר הקבוצות הטובות אי פעם. רק קבוצה אחת שהגיעה לגמר עם 20 הפסדים או פחות לא זכתה באליפות (גולדן סטייט ב־2016). הסלטיקס הפסידו רק פעמיים בפלייאוף (שתיהן בבית), והיריבה שלהם בגמר ניצחה רק 50 משחקים בעונה הרגילה וסיימה חמישית במערב. אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל איך שתסובבו את המספרים וההיסטוריה, בוסטון סלטיקס פייבוריטית.
אז זהו, שלא. ראשית, מבחן העין שמביטה בסלטיקס ולא רואה קבוצה באמת גדולה, אלא קבוצה טובה מאוד שלא הייתה לה שום יריבה רצינית במזרח החלש. שנית, תקדימים תפקידם להיווצר והמאבריקס שמגיעים לסדרת הגמר הם לא אלה שהתחילו את העונה; הם באים עם מומנטום שנבנה לבנה על לבנה מאמצע העונה ולאורך הפלייאוף, הם בריאים ואחרי מנוחה מהפלייאוף הקטלני במערב, יש להם סופרסטאר שכבר זכה באליפות, והוא אפילו לא הכוכב הכי גדול שלהם.
חשוב לא פחות, המאבריקס מגיעים עם לחץ מינימלי, או לפחות לא הלחץ שבו נמצאים הסלטיקס, כי הם פשוט לא יכולים שלא לזכות באליפות השנה. קשה לזכור עוד קבוצה שבמשך חמש שנים דופקת שוב ושוב בדלת ולא מצליחה להיכנס. חלונות ההזדמנויות ב־NBA מצטמצמים כל הזמן ואנחנו אחרי עידן השושלות, אבל מבין שתי הקבוצות בגמר, רק אחת באמת לא יכולה להפסיד. פייבוריטית על הנייר? כן, אבל רק שם.
קיירי, בוסטון והלוגו
קיירי ארווינג עזב את בוסטון בקיץ 2019 כשהדבר היחיד שהוא באמת היה ממוקד בו זה הרס הקריירה שלו. זה קרה אחרי עונה איומה, שהסתיימה בהפסד 4:1 למילווקי בסיבוב השני של הפלייאוף. בקיץ קיירי שבר את ההבטחה שלו להישאר בבוסטון תקופה ארוכה, ועזב לברוקלין כדי להמשיך להרוס לעצמו את המוניטין.
לאוהדי בוסטון נמאס ממנו עוד לפני שנטש, אבל זה לא אומר שהם באמת רצו שילך והדם הרע מבעבע מאז. עברו כמה וכמה שנים, וארווינג נראה עכשיו אחרת לגמרי. הוא עדיין שילוב של גאון ועם הארץ, אבל ההתנהגות שלו העונה מאפשרת להבין מדוע שחקנים בליגה תמיד אהבו אותו. כל זה כנראה לא ישנה הרבה כשהוא יעלה לפרקט בבוסטון, שבעיגול האמצע שלו נמצא הלוגו המפורסם עליו דרך בהפגנתיות באחד מביקוריו הראשונים אחרי העזיבה. לאוהדי הספורט של בוסטון יש זיכרון ארוך והם נוטרים לנצח. עד כמה יהיה חכם מצידם להוציא מהוויפאסנה אליה נכנס את אחד משחקני ההתקפה המוכשרים אי פעם, זו כבר שאלה אחרת.
תהיה קצת פיקנטריה גם בצד השני, כשפורזינגיס יחזור לדאלאס, שאותה עזב בעיקר משום שסירב להבין שלהיות מספר 2 של לוקה דונצ'יץ' זה משהו שרוב השחקנים בעולם חולמים עליו. אולי הוא ישמע קצת בוז, אבל כאן כבר יש הרבה פחות תיעוב מהבטן. זה פשוט לא הסתדר לו בדאלאס, הוא הלך לוושינגטון, שיקם את עצמו ועכשיו הוא רחוק ארבעה ניצחונות מזכייה באליפות.
מי יעצור את לוקה דונצ'יץ'?
אף אחד. השאלה עם לוקה היא לא איך לעצור אותו, אלא איזו אסטרטגיה תמזער את הנזק: האם להתמקד בו ולתת לאחרים לנצח, או דווקא לתת לו לעשות מה שהוא רוצה ולעצור את האחרים – "האחרים", יש לזכור, כוללים את קיירי ארווינג. שתי האופציות מסוכנות, אבל השנייה גרועה יותר. הדנ"א הנפשי של דונצ'יץ' כמו נחצב מתוך מייקל ג'ורדן, וכפי שהראה הרבע הראשון במשחק האחרון נגד מינסוטה - אם נותנים ללוקה לנצח, הוא, ובכן, מנצח.
4 צפייה בגלריה
השאלה עם לוקה היא לא איך לעצור אותו, אלא איזו אסטרטגיה תמזער את הנזק
(Kevin Jairaj/Reuters)
לסלטיקס יש הגנה טובה מאוד. יש לה שחקנים שמסוגלים למרר קצת לדונצ'יץ' את החיים, אבל אין לה את השחקן האחד - מספיק מהיר, חזק וגדול פיזית, כי לוקה אולי גארד אבל הוא חתיכת מפלצת בגודל - שבתיאוריה יכול לנעול אותו לחלק מהזמן. הכי קרוב הוא ג'יילן בראון, חזק, אתלטי ועם הרבה גאווה - אפשר להניח שגם ג'רו הולידיי וג'ייסון טייטום יושלכו לסיוט הזה - אבל בסופו של דבר לסלטיקס יש רק דרך אחת ריאלית להאט את לוקה: לגרום לו לעבוד בהגנה ולהכניס אותו לבעיית עבירות. הדבר היחיד עליו הסלטיקס באמת לא יכולים להתפשר, הוא הוצאת הכדור מהידיים שלו בקלאץ'. אם הכדור אצלו, הוא ינצח. זה מה שזה.
מי תנצח?
בוסטון, בשישה או שבעה משחקים.
ביקור בביתו של ניקולה יוקיץ'
(צילום: זאב אברהמי)
פורסם לראשונה: 01:30, 06.06.24
