אי אפשר להתחיל לכתוב טור פרידה מרפאל נדאל בלי להתחיל ברולאן גארוס. אליפות צרפת הפתוחה הייתה "איזור הנוחות" של נדאל, המקום הזה שבו אתה מוריד נעליים, שם רגליים על השולחן, שותה בירה מהבקבוק ורואה איזה אקשן על המסך. הוא זכה בכל ה-14 הגמרים אליהם הגיע בפריז, מעולם לא נזקק שם לחמש מערכות בקרב על התואר, וסיים עם מאזן של 112 ניצחונות לעומת ארבעה הפסדים. בסך הכל על החימר הוא אסף 484 ניצחונות לעומת 51 הפסדים, הוא עלה ל-72 גמרים בטורנירים על המשטח הכתום וניצח ב-63 מהם.
מדובר במספרים מדהימים. גלדיאטור על חימר. אבל המספרים הללו מדהימים פי כמה בגלל סוג המגרש שעליו הוא השיג את הדומיננטיות שלו. חימר, בניגוד למשטחים קשים, הוא משטח הרבה פחות צפוי, קשה לתכנן עליו, הכדור לא קופץ בדיוק לאיפה ובגובה שנראה לך. עבור פדרר החימר היה מכשיר עינויים מימי הביניים. נדאל השפיל אותו שם. רולאן גארוס, בניגוד לווימבלדון, אליפות ארה"ב או אוסטרליה, הוא טורניר שלא מצמיח שושלות. יש בו הרבה יותר שחקנים שזוכים פעם אחת. מארגני הטורניר הציבו פסל בדמותו של נדאל ב-2021, כבוד ששמור לאגדות שפרשו או מתו. נדאל זכה בשנה לאחר מכן בתואר האחרון שלו בפריז, על רגל אחת (הרגל השנייה הורדמה כדי לא להרגיש בכאבים). במשך שנים, היריב הקשה ביותר של נדאל בפריז היה השעמום.
4 צפייה בגלריה
לא רק שכבש את המשטחים הקשים ואת הדשא, אלא נכנס לפנתאון של הענף
(צילום: GLYN KIRK / AFP)
מוזיקה קלאסית מול רוק כבד מודרני
אבל נדאל היה חייב להגדיר את עצמו על מגרשים אחרים, ומול רו'גר פדרר. שלא כמו יריבים אחרים - אנדי רודיק או לייטון יואיט, למשל שהיו פדרר סוג ב'. נדאל, שהיה גבוה ושקל בדיוק כמו פדרר, היה האנטגוניסט המושלם לשווייצרי: ימני נגד שמאלי, הגנה נגד התקפה, מוזיקה קלאסית מול רוק כבד מודרני, החן והריחוק המרכז אירופאי מול התעוזה הברוטלית (ואמוס!!) של האי האיברי, זה ששיחק עם תלבושות שלקוחות מהדפים של "ווג", מול זה ששיחק בלי שרוולים ומכנסי קאפרי, איש העולם הגדול מול האיש העממי, מנתח במתקן הרפואי המשוכלל בעולם מול מנתח צבאי בבית חולים שדה.
שמונה הזכיות שלו בגראנד סלאמים מחוץ לצרפת מראות כמה נדאל היה מאוהב בטניס, כמה הוא היה מושקע בלהיות יותר טוב. הכי טוב. אם בהתחלה הוא הוכתר כאבן נגף בדרך לתהילה של פדרר, הוא הצליח תוך עשור להפוך את הנראטיב. היה שלב בקריירה של נדאל, שהיריב הכי קשה שלו הפך להיות הגוף שלו. סוג הטניס שהוא שיחק, הזעם שבו היכה בכדור, הפכו אותו לאפקטיבי, לנדאל, אבל הגוף שלו שילם מיסים כבדים על סגנון המשחק הזו.
בעזרת כוח מפלדה, האישיות שלו, הסיבולת, הטכניקה והכישרון, והענווה שבה שיחק וחי, הוא לא רק שכבש את המשטחים הקשים ואת הדשא, אלא נכנס לפנתאון של הענף. הגמר שלו נגד פדרר (שהגיע אחרי חמש זכיות רצופות בטורניר) בווימבלדון ב-2008, ארבע שעות ו-48 דקות של טניס אלוהי, נחשב למשחק הגדול ביותר בתולדות הענף, קצת לפני החמש שעות ו-53 דקות שבהן נדאל הפסיד לג'וקוביץ' בגמר אליפות אוסטרליה ב-2012.
האבא החדש ממאיורקה
בגיל 35, על סף פרישה, עם פציעה ברגל שהשאירה אותו מחוץ לסבב שנה שלמה, ואחרי שחלה בקורונה, נדאל נתן את אחת העונות הגדולות ביותר בקריירה. הוא זכה באוסטרליה ורולאן גארוס ופרש לפני חצי הגמר בארה"ב בגלל פציעה. הזיכרונות הטובים טריים.
עכשיו, הוא הולך הביתה, גביע דייויס בספרד וחזרה לאי, לפנימיית הטניס שהקים, להשקעות שלו, לדייג, לסנדלים והשורט. גלדיאטור החימר, השור מאיבריה, הילד שהיה גבר מבחינה פיזית כבר בגיל 14, ונשאר צנוע ועם שתי רגליים על הקרקע, תמיד תהה איך הוא הגיע לשם, אפילו אחרי שזכה בתהילת עולם. איש העולם הגדול שקיבל חוזה מנייקי בגיל 12 לפני שידע חמש מילים באנגלית, הספורטאי שכבש את כל היבשות, פורש מהמרוץ, וחוזר להיות הילד הקטן, האבא החדש ממאיורקה.
