הסברה הרווחת ב-NFL היא שרק קוורטרבק יכול לזכות בתואר ה-MVP של העונה. היסטורית זה לא מדויק, ולמרות שזה קרה בשמונה השנים האחרונות אדריאן פיטרסון הוכיח ב-2012 שהדבר אפשרי, אבל בסופו של דבר המוסרים תופסים את אור הזרקורים בזכות המהלכים המנצחים וניהול ההתקפות, והחוקים שנכנסו בשנים האחרונות ומגינים עליהם גם עוזרים לקוורטרבקים לבלוט עוד יותר.
זה גם מה שאמור לקרות השנה. טום בריידי מטמפה ביי וארון רוג'רס מגרין ביי, שניהם שכבר לקחו את התואר הזה בעבר, נתנו עונה אדירה ונכנסים לפלייאוף עם סיכוי מצוין להיפגש בגמר ה-NFC למשחק על מקום בסופרבול. אבל יותר מתמיד, ההרגשה הייתה שיהיה בלתי אפשרי להתעלם מסופרסטאר בעמדה אחרת – עד שהוא נפצע.
פתיחת העונה של הרץ דרק הנרי (28) מטנסי הייתה קרובה לשלמות. אלו שדיברו על המאבק הסיזיפי שלו בקוורטרבקים בדרך לפרס השחקן המצטיין של העונה חגגו כשהצליח אפילו למסור לטאצ'דאון אחרי תרגיל מתוכנן במשחק מול קנזס סיטי, הוכחה שהוא גם מחזיק ביד של MVP. היה נראה שכל זה יורד לטמיון כאשר סבל משבר בכף הרגל מול אינדיאנפוליס ב-31 באוקטובר ונאלץ לעבור ניתוח. זו הייתה מכה מקצועית אדירה עבור הטייטנס, וההערכות דיברו על כך שגמר את העונה. אבל בשנה בה ה-AFC פתוח מתמיד, הקוורטרבק ראיין טנהיל, התופס איי-ג'יי בראון והרצים המחליפים הפתיעו כשסיימו עם שלושה ניצחונות רצופים והמקום הראשון באזור – וכעת גם הנרי גמר את תקופת ההחלמה ואמור לחזור בשבוע הבא, כאשר טנסי תפתח את משחקיה בסיבוב השני. עונה אבודה יכולה להפוך פתאום למשהו מיוחד עבור הנרי וטנסי.
זה לא הגיע משום מקום. הנרי הוביל את הליגה בשנתיים הקודמות בשלושת הפרמטרים הגדולים של העמדה – ניסיונות ריצה, יארדים בריצה וטאצ'דאונים בריצה. רק לשם השוואה, הוא השיג בעונה שעברה 2,027 יארד, כשמי שהוביל את הליגה העונה, ג'ונתן טיילור מאינדיאנפוליס שהיה פשוט פנומנלי, הסתפק ב-1,811 – וזה עוד עם מחזור אחד יותר. אין פלא שלפני שנה, המפתח בניצחון של בולטימור על טנסי בסיבוב הראשון בפלייאוף היה ההתמקדות של הגנת הרייבנס בהנרי, שנתקע על 40 יארד. אבל מה שנתן עד 2021/22 היה כלום לעומת שמונת משחקי הפתיחה העונה.
הנרי נכנס לזון מטורף, השיג 937 יארדים ו-10 טאצ'דאונים (לא כולל זה שמסר), ואיבד רק פעם אחת. זה היה מובן מאליו שהוא עומד להיכנס להיסטוריה בתור הרץ הראשון שמשיג יותר מ-2,000 יארד עם הרגליים במשך שתי עונות רצופות. ג'ף קר מ-CBS כתב עליו באותה תקופה: "הנרי שומר על הסגנון הישן בליגת ה-NFL המודרנית. הוא נמצא ברמה משל עצמו. מה שאנחנו רואים ממנו זו גדולה בממדים היסטוריים".
מה שמייחד את הנרי בנוף הנוכחי של הרצים בליגה הוא הגודל. הטובים ביותר בתפקיד – למשל טיילור, זיק אליוט מדאלאס, כריסטיאן מקאפרי מקרוליינה – נעים פחות או סביב 1.80 מ'. הנרי ענק, 1.91 מ' על 112 ק"ג, ופיזי בצורה אדירה. הוא מעיף מעליו את שחקני ההגנה עם מסת השרירים שלו ומהווה בעיה עצומה לתכנון של היריבה. בארה"ב אפילו עלתה סברה שכדי לעצור אותו צריך לשנות את החשיבה בנוגע לקו ההגנה ולבוא אליו דווקא עם שחקנים קטנים וזריזים יותר כדי לנסות למנוע ממנו להתקדם. ועוד לא דיברנו על המהירות, או כמו שאומרים בליגה, "שחקן בגודל כזה לא אמור לרוץ כ"כ מהר". בטאצ'דאון נגד באפלו העונה הוא הגיע לנתון לא הגיוני של 35 קמ"ש. שוב נשווה? זה לא רחוק מקיליאן אמבאפה, הכדורגלן המהיר בעולם ובחור קליל הרבה יותר שגם לא לובש עליו מגינים, שרשם 36.2 קמ"ש.
עכשיו הכל עניין של זמן וכושר. בתחילת החודש טנסי הודיעה רשמית שהנרי נמצא ברשימת השחקנים המיועדים לחזרה מפציעה. הוא לא שיחק במחזור האחרון של העונה הסדירה מול יוסטון כי עדיין לא היה מוכן פיזית, אבל בזכות המקום הראשון שהבטיח לטייטנס שבוע מנוחה, הסיכוי שנראה אותו בפלייאוף מצוין. המאמן מייק ורייבל ניסה להיות זהיר: "אנחנו צריכים לראות איך הוא יגיב באימונים לחיתוכים ולמהלכים מסוימים. נקבל החלטה לפי ההתקדמות שלו".
אבל אפילו אם ורייבל לא יהיה משוכנע ב-100 אחוז, נראה שזו החלטה שיהיה קל לקבל. אמנם סגנון המשחק של טנסי איפשר פה ושם לרצים אחרים, כמו דיונטה פורמן, לתת הופעות גדולות – אבל משחק הפלייאוף הראשון של הטייטנס יהיה קשה במיוחד ולא יזכיר בכלום את הבית החלש ששיחקו בו העונה (רק אינדיאנפוליס היוותה יריב, יוסטון וג'קסונוויל היו שתיים משלוש הקבוצות הגרועות בליגה). במקרה הטוב ביותר, היא תארח את פיטסבורג במה שעלול להיות המשחק האחרון בקריירה של בן רות'ליסברגר, שלא יוותר בכזו קלות, ובמקרה הגרוע ביותר תקבל את ההתקפה הנהדרת של סינסינטי. הנרי נחוץ בכל מקרה.
כמעט בוודאות זה לא יהיה אותו הנרי של תחילת העונה. קשה לדמיין שחקן חוזר אחרי חודשיים וחצי של פציעה לכושר שובר שיאים. אבל עצם הנוכחות שלו תוכל להיות ההבדל בהתקפה אצל טנסי, עם תשומת לב מוגברת שתאפשר לטנהיל יותר חופש להחליט. אולי הוא לא יהיה ה-MVP, אבל הנרי עוד יכול לסיים את השנה עם אליפות.
ומה עוד מחכה בפלייאוף?
זו הייתה עונה מאוד מאוד מאוד מוזרה, ועוד כמה "מאוד" לא היו מספיקים כדי לצייר את התמונה המלאה. אף קבוצה לא נראתה אימתנית, כזו שבוודאות אפשר לסמן כפייבוריטית לאליפות, וכל אחת מהמועמדות הבולטות עברה קשיים משלה שהטילו ספק בנוגע ליכולת שלה ללכת עד הסוף.
זה נכון במיוחד לגבי קנזס סיטי של פטריק מהומס. למרות שהתברגו לבסוף במקום השני ב-AFC, הצ'יפס נראו פשוט רע בכמה הזדמנויות, ומהומס הרבה לאבד מסירות ולא שלט בעניינים כמו בדרך כלל. שיפור קל נראה לקראת הפלייאוף, מה שאמור לעודד את הקבוצה שתארח בסיבוב הראשון את פיטסבורג (7) – במה שיכול להיות המשחק האחרון בקריירה של בן רות'ליסברגר שנמצא על סף פרישה.
היריבות הגדולות מבית המזרח, באפלו (3) וניו אינגלנד (6), ילכו ראש בראש בפעם השלישית והקריטית ביותר העונה, המפגש הראשון שלהן בפלייאוף . כל אחת מהן ניצחה את היריבה בחוץ, מה שאמור להדאיג את באפלו, אבל לא רק. אחרי שנת הפריצה שלהם, הבילס עשו רושם של קבוצה שתתפוצץ העונה ותאיים ברצינות על האליפות. אבל הם הציגו בעיקר בעיה בריצה ויכולת לא עקבית של הקוורטרבק ג'וש אלן, שהפריעו לעובדה שמדובר בהגנה הטובה בליגה. המאמן ביל בליצ'ק נשאר עם הפטריוטס גם בלי בריידי, ויצר בנסיבות הקשות קבוצת הגנה פנטסטית. היא צפויה להאט את באפלו, אך השאלה היא אם הקוורטרבק הרוקי מק ג'ונס, שנראה טוב בעונת הבכורה בניו אינגלנד, יוכל לעמוד בלחץ.
במשחק נוסף, סינסינטי (4) תארח את לאס וגאס (5). בעונתו השנייה, הקוורטרבק ג'ו בארו (שהיה הבחירה הראשונה בדראפט) התחיל לשנות את הלוזריות של הבנגלס, אבל יש לו עוד משוכה לעבור – סינסינטי הודחה מיידית בשבע ההופעות האחרונות שלה בפלייאוף, ועברה סיבוב לאחרונה לפני 31 שנה.
ב-NFC, גרין ביי ורוג'רס תפסו את המקום הראשון ונחשבים למועמדים הראשיים לזכייה באליפות בסוכנויות ההימורים. בריידי וטמפה ביי (2) הם האלופים המכהנים, וכל עוד הוא במשחק איש לא יפסול את האפשרות ששוב יניף את הגביע. הוא נתקל בבעיה של תופסים אחרי פרשת אנטוניו בראון שנזרק מהקבוצה והפציעה של כריס גודווין, אבל לפחות מול פילדלפיה (7) שלא נראית כמו קבוצת פלייאוף ראויה זה אמור להספיק.
דאלאס (3) סוף סוף מצדיקה את הציפיות אחרי שנים בהן דאק פרסקוט קיבל קרדיט להתפתח, ויש לה התקפה שיכולה להפציץ בנקודות בכל ערב נתון. סן פרנסיסקו (6) היא ההפך המוחלט, עם ההגנה השלישית בטיבה ב-NFL. בפלייאוף, ההגנות החזקות בדר"כ מתעלות על התקפות נהדרות, מה שיכול לסדר פה סוג של הפתעה – אם כי הניינרס הם ממש לא סינדרלה.
פוטנציאל נפיץ נמצא במשחק בין הראמס (4) לאריזונה (5). לוס אנג'לס עוד גירדה ביתיות, אבל הציפיות מהטרייד שהביא את מת'יו סטפורד היו ליצירת קבוצה בלתי ניתנת לעצירה. הוא הפך את קופר קאפ לתופס המוביל בליגה, אבל הקבוצה עצמה סובלת מעליות וירידות קיצוניות. אריזונה נראתה לפרקים פשוט מדהימה בזכות השילוב בין הקוורטרבק קיילר מארי לתופס דיאנדרה הופקינס, אבל כששניהם נפצעו הנפילה הייתה חדה. כל תוצאה אפשרית, ובעיקר תוצאות גבוהות.
