ערב שבת האחרון ואנחנו במקדש סטמפורד ברידג'. ביקור של השכנים מפולהאם. ידענו מראש שאנסו בסגל אבל לא האמנו שיפתח. שעה לפני המשחק האפליקציה של הקבוצה מודיעה שאנסו פותח בהרכב. הלם. הוא הספיק אימון אחד בלבד עם הקבוצה במתקן האימונים בקובהם מאז שנחת בלונדון.
המאמן דיבר איתו דרך מתורגמן כי הוא לא מדבר אנגלית וההסתגלות שלו עד אז הסתכמה בארוחת-ערב עם שחקן הקבוצה הוותיק גואו פליקס שהצטרף לצ’לסי לפני חמש דקות. שניהם שוהים באותו מלון כי עוד לא היה זמן למצוא להם מגורים. אז אנסו פותח. בדרך כלל לוקח זמן להסתגל לליגה האנגלית אבל שכחו לספר את זה לאנסו פרננדס. במחצית כבר היה ברור לכולם. יש לנו יורש למקללה, אסיאן, וקאנטה. מספר 5 אמיתי לא כמו ג'ורג'יניו החביב שנמכר לארסנל על תקן סוס טרויאני ב־12 מליון פאונד שזה שמינית מהמחיר של אנסו. יצאנו בזול.
בהפסקת המחצית אם ראית אוהד שופך בירה בטעות על הנעליים שלו ידעת מהו נושא השיחה. פוטר. לפני חודשיים כשאמרתי שלפי המיקום שלנו בטבלה אנחנו צריכים קסמים של הארי פוטר ולא את היכולת של גראהם פוטר. חשבו שזה מצחיק אז. עכשיו זה כבר לא כל כך מצחיק. האם מאמן בלי ניסיון של ניהול שחקנים בכירים ומשחקים קריטיים יכול להוביל אותנו? לא ברור.
האם מאמן שעד העונה לא היה באף משחק בצ'מפיונס לא בתור מאמן, שחקן או אפילו צופה יכול להוליך אותנו לגביע השלישי? שמישהו יבדוק אם הארי פוטר פנוי בבקשה. אז החלטתי להפיץ שמועה בטריבונה. סמיונה. בקיץ.
הסיפור הכי גדול של הערב מעבר לפרננדס היה החזרה סוף-סוף של השחקן על תקן משיח, ריס ג'יימס. לא רק המגן הטוב באירופה, איתו המועדון משחק עם הראש מורם. ריס הצטרף למועדון בגיל 8. אחותו לורן מככבת בקבוצת הנשים של המועדון. ובכלל הכל נראה ומרגיש אחרת עם הכוכב הזה.
לא משעמם להיות אוהד צ׳לסי. תמיד, אבל תמיד משהו דרמטי קורה. החלפת בעלים, מאמנים, שחקנים, וגם אליפויות וגביעים. וביניהם רגעים לא טובים. תמיד דרמה. כולם שונאים את אוהדי צ'לסי. אפילו יורש העצר הנסיך וויליאם, שהוא אוהד אסטון-וילה, נשאל לגבי בנו ג'ורג', מלך אנגליה העתידי, אם דרש ממנו גם כן לעודד את וילה. הנסיך וויליאם אמר שלא, להיפך, הוא אמר לבנו שיבחר באיזו קבוצה שירצה. כל אחת - חוץ מצ׳לסי.
ג׳ורג׳ החליט בעקבות הבקשה של אביו לאהוד את…צ'לסי! וכך יום אחד המלך של אנגליה יהפוך להיות אוהד טיפוסי שלנו. כמה שישנאו אותנו זה לא איכפת כי אנחנו תמיד נשנא יותר.
אבל זה קצת יותר מורכב מזה. סטיבן ג׳רארד, למשל, קיבל אינסוף עוגמות נפש מאיתנו. תמיד הזכרנו לו, לפעמים משחק שלם ללא הפסקה, על ההחלקה שלו באנפילד שנתתה לדמבבה את הכדור שבעקבותיו הבקיע ומנע מליברפול את האליפות. שנים לאחר מכן, יצא שהמשחק האחרון של ג׳רארד היה נגד צ׳לסי בברידג׳. גם במשחק הזה, האחרון בקריירה האדירה שלו, ג׳רארד קיבל תזכורת על ההחלקה מאיתנו. שוב ושוב אותו שיר. אבל לקראת סוף המשחק, כאשר הוא הוחלף בפעם האחרונה, כולנו קמנו ומחינו קפיים לשחקן האדיר הזה. גרארד בהלם. אח"כ לטלוויזיה אמר שלא האמין שדווקא האוהדים של צ׳לסי שתמיד הקשו עליו כל-כך יכבדו אותו ככה בסוף הקריירה.
טימו ורנר, בזמן ששיחק בצ׳לסי, אמר לעיתונאים שהוא לא מבין את האוהדים של הקבוצה. הוא כל הזמן מפספס והאוהדים עדיין מעודדים אותו. הסיבה היא שאנחנו תמיד נעודד את מי שנותן את הנשמה לקבוצה. לא משנה אם הוא מבקיע או לא. אם טימו זה היה בעיקר לא.
שימו לב לעוד דבר. שחקן של הקבוצה שנתן את הכל תמיד יקבל גיבוי מהמועדון אם הוא עוזב. אם הוא ומשפחתו רוצים להשאר בלונדון יאפשרו לו לעבור אפילו ליריבה עירונית. תראו את פטר צ׳ק או ג׳ורג׳יניו. שניהם לארסנל. לא הרבה קבוצות יזרמו עם זה. והאוהדים ימשיכו לגבות אותך גם אתה עכשיו משחק עבור יריבה. פעם צ׳לסי, תמיד צ׳לסי. אלא אם כן אתה טיבו קורטואה הנבלה.
בשבת הקרובה אנחנו אצל הצוענים בווסטהאם לקרב ענק. אני מדבר בין האוהדים, לא השחקנים. וכרגיל חצי ממשטרת לונדון תהיה שם. שם לעצמי תזכורת ללבוש את הנעליים הנכונות. מייסון מאונט ימשיך להעביר לחברו הקרוב דקלן רייס שגדל בצ’לסי עם מייס את הציפייה של כל המועדון שיחזור הבייתה בקיץ. בואו נראה.
ואז רביעי הבא בהית'רו בבוקר. טיסה קצרה לדורטמונד לוודא שבערב נגד בורוסיה השחקנים זוכרים שלא צריך את הקסמים של הארי פוטר כאשר יש להם אותנו ואחד את השני. כמו במינכן וכמו בפורטו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
