פלויד מייוות'ר היה הספורטאי המוכר הראשון שעמד לצד ישראל. בעוד עמיתיו בררו את מילותיהם, הוא כתב פוסט עם תמיכה חד משמעית. אתמול (ראשון) נחת בנתב"ג המטוס הפרטי שלו עם ציוד לחיילים. באיגרוף יש המון אגדות, אינספור סיפורים. ממוחמד עלי ועד ג'ייק לה מוטה, כל אלוף היה מיוחד בדרכו, וגם קצת שרוט בדרכו.
כשפלויד מייוות'ר (46)רוצה להוכיח נקודה, הוא יילך איתה עשרה צעדים קדימה. אם הוא בקטע של מכוניות יוקרה, הוא יקנה מאה כאלה. זהב? יש לו שרשרת ששוקלת שני קילו וחצי. אז ברור שאם הוא בעד ישראל, הדבר ההגיוני הוא לשלוח מטוס מלא בציוד. המטוס ששייך לו כמובן.
סיפור האהבה בין ישראל למייוות'ר החל בשנה שעברה. הוא הגיע בנובמבר 2022 לביקור מפתיע. היה בכותל המערבי, הסתובב בשוק מחנה יהודה וביקש המלצות לשווארמה ממעריצים (באמת) והיה אורח של חברו קסבייר מנפורד בדרבי התל-אביבי בכדורסל. התמונה שהעלה בפוסט התמיכה שלו הייתה מהביקור בכותל המערבי, אחריו העלה עוד פוסט תמיכה. אבל כאמור - פלויד לא רק מדבר אלא תמיד גם עושה - והמטוס הגיע שבוע ויום אחרי שהחלה הלחימה (במסגרת מדיסון אייד – חמ"ל הסיוע של חברת מדיסון פארמה שנפתח ביוזמת יו"ר החברה מאיר יעקבסון. החמ"ל טיפל בטיסה וחילק את הציוד שנתרם על ידה) זאת בעוד שספורטאים במעמדו חושבים פעמיים לפני שהם מביעים דעה כלשהי, גם על הנושא הכי לא חשוב בעולם.
כדי להצליח באיגרוף, כאמור, אתה כנראה צריך להיות קצת משוגע, לחיות על הקצה. ופלויד מייוות'ר בא מהקצה של החברה. בילדותו הוא נע בין מישיגן לניו ג'רזי, עובר בין קרובי משפחה, מחפש מיטה חמה לישון בה. "לפעמים היינו ישנים שבעה-שמונה אנשים בחדר קטן, ללא חשמל או חימום בחורף", סיפר בעבר. על אף שאביו, פלויד מייוות'ר האב, היה מתאגרף די מצליח בזמנו והיה הפסיד לשוגר ריי לאונרד, הוא לא הצליח לפרנס כראוי את משפחתו. הסתבך עם האנשים הלא נכונים והיה נוכח-נפקד בחייו של פלויד ג'וניור.
כשהאבא היה נוכח הוא היה "מרביץ לי עם חגורה או עם כבל מאריך", כפי שסיפר מייוות'ר ב-2013, "הוא היה מכה אותי על כל דבר, לעולם לא אתעלל בילדיי כפי שהוא היה מתעלל בי". אימו לא הייתה שם כדי להגן עליו, כי היא נאבקה בהתמכרות לסמים. מייוות'ר ג'וניור וסניור ידעו הרבה עליות ומורדות ביחסים. המתאגרף מינה את אביו למאמן שלו ופיטר אותו מספר פעמים.
כמי שהיה סוג של הומלס, מייוות'ר מצא בזירה בית. כמו מתאגרפים גדולים לפניו, גם הוא התחיל באיגרוף הלא מקצועני, כדי להגשים את החלום ולהפוך לאלוף אולימפי. זה לא קרה, הוא סיים רק עם מדליית הארד באולימפיאדת אטלנטה 1996. אבל כחודשיים אחרי האולימפיאדה הוא הפך למקצוען. מגיל 10 פלויד בזירה, חוטף בחיים ומחוצה להם. ושום דבר לא הלך לו כמו שצריך. לא היה לו מה לאכול ואיפה לישון. לא קרה לפלויד שום נס בחיים, אף אחד לא "גילה" אותו באימון מקרי. הוא התאמן קשה יותר מכל מכל אחד אחר, פיתח סיבולת מדהימה, התייחס ברצינות למקצוע שלו - והתחיל להצליח.
מספיק לנצח 0:1
ניצחון רדף ניצחון רדף ניצחון, וזה נעצר במאזן כולל של 0:50 בקריירה. חמישים ניצחונות לעומת אפס הפסדים. נשמע כמו מאזן חלומי, לא? כזה שאמור להפוך אותך למתאגרף הכי טוב בכל הזמנים, ללא עוררין. יותר ממוחמד עלי, יותר משוגר ריי רובינסון, ג'ק דמפסי או ג'ו לואיס. זה לא קרה. אם תשאלו את פלויד הוא בוודאי יגיד שהוא הגדול בהיסטוריה, אבל המורשת של מייוות'ר שנויה במחלוקת. הראשון בכל הזמנים? בדירוג של "בליצ'ר ריפורט" לדוגמה, דירגו אותו רק במקום ה-29.
"להתאגרף מולו זה כמו להתאגרף מול רוח רפאים", נאמר עליו. סגנון האיגרוף של מייוות'ר היה מאוד הגנתי, מאוד משעמם. אם נשתמש במושגי הכדורגל, אז פלויד מייוות'ר תמיד שיחק על 0:1. הבעיה של היריבים שלו היא שזה תמיד עבד לו. עוד 0:1 ועוד 0:1 ועוד 0:1, עד שאנשים משלמים רק כדי לראות אותך מפסיד. "זה לא אכפת לי אם צופים בקרבות רק כדי לראות אותי נופל", אמר, "העיקר שמשלמים כדי לראות אותי".
ולמייוות'ר שילמו, והרבה. על פי פורבס הוא המתאגרף הראשון בהיסטוריה שהגיע לשווי של מיליארד דולר. גם השונאים הגדולים ביותר שלו יודו שעסקים הוא יודע לעשות. הוא הצמיד לעצמו את הכינוי "כסף" ועשה כמויות על כמויות של דולרים. קרב השנה, קרב העשור, קרב המאה. המארגנים תמיד ידעו שהם לא צריכים לעשות הרבה כדי שהצופים יגיעו. מייוות'ר תמיד יספק את הסחורה.
העולם שילם מאות מיליוני דולרים כדי לראות את מיוות'ר חוטף ממני פאקיאו או מקאנלו אלבארס, אבל זה אף פעם לא קרה, "מאסטר ההגנה" הצליח לחמוק מיריביו פעם אחר פעם, לגרום להם לרדוף אחריו עד שנכנעו. כבר לא היה להם כוח. בניגוד למתאגרפים אחרים, פלויד תמיד עשה את ההפרדה בין התדמית הראוותנית לעבודה הקשה. הוא לא נתן לאף אחד לבלבל אותו.
הוא פרש סופית אחרי שניצח את קונור מגרגור במה שכונה "קרב המאה". למרות שלמגרגור לא היה שום סיכוי לנצח אותו באיגרוף, מייוות'ר הצליח לגרום לכולם להאמין שכן. הוא הצליח להכניס מאה מיליון דולר, לפני שתלה את הכפפות והלך סופית הביתה. המבקרים קטלו אותו ללא הרף, אבל "כסף" שוב מילא את הכיסים.
ועכשיו? אחרי שקטלו אותו ללא הרף, פלויד מייוות'ר יכול לאפשר לעצמו לשלוח ציוד צבאי למדינה שנמצאת בקצה השני של העולם בלי שזה יזיז לחשבון הבנק שלו. "אני מתאגרף של 15 סיבובים, יש לי הרבה סבלנות", אמר פעם, "אני גורם למתאגרפים מהטופ להיראות כמו מתאגרפים סוג ג'. אני לא מתעייף כמו אחרים. זה מה שהפך אותי למתאגרף הכי טוב בדורי". נותר רק לקוות שבמטוס שלו פלוייד מיוות'ר לא שלח לנו רק אפודים קרמיים, אלא גם קצת מהסבלנות, אורך הרוח, הנחישות שלו, והיכולת להתעלם מכל רעשי הרקע. אנחנו צריכים את התכונות הללו עכשיו.
פורסם לראשונה: 13:48, 16.10.23
