המטריד
גלעדי, המדליות וחבורת המתרפסים
מדליית הזהב של המתעמל ארטיום דולגופיאט היא כלום לעומת ההספק של אלכס גלעדי. זו הייתה הפעם השביעית שבה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (שלא נבחר על ידי המדינה ואינו מייצג אותה) נכנס לתמונה ברגעי הספורט ההיסטוריים שלה. איפה הוא ואיפה לירן חולצה אפורה.
טוקיו 2020 ב-ynet - למתחם המיוחד
אלא שהפעם זה היה גם שיא אולימפי בזילות נשים. שנה אחרי משחקי ריו 2016 סיפרה העיתונאית אושרת קוטלר על הצעה מגונה שקיבלה מגלעדי 25 שנים קודם, כשכיהן כמנכ"ל שידורי קשת. ימים אחדים לאחר מכן תיארה העיתונאית נרי ליבנה "פגישת עבודה" שהסתיימה בביתו: "הוא ירד מהקומה השנייה לבוש חלוק משי, פרש לפתע את שולי החלוק, חשף עצמו בפניי ואמר לי 'דברי אליו'. זה לא היה המיקרופון שרציתי".
גלעדי אישר בתחילה כי "דבריה של ליבנה נכונים בעיקרם" וטען כי מדובר בעניין פרטי. אחר כך הכחיש והגיש תביעת דיבה בסך שני מיליון שקל נגד שתי העיתונאיות. ב"קשת", שם כיהן כבר כנשיא, מיהרו להיפרד ממנו. השפנים והצבועים בוועד האולימפי הישראלי שתקו כמו דגים.
ומה עם תביעת המיליונים? למרות שהשתיים לא חזרו בהן מההאשמות הקשות, היא נמחקה במסגרת הליך גישור, ללא יכולת להגישה בשנית. אז מה? קצת לפני המשחקים בטוקיו, חזר גלעדי למרכז הבמה, וכשנשאל על הפרשיות ההן, השיב: "השופט כפה גישור". טענה מגוחכת, כי גם שופט כדורגל יודע שבהליך גישור לא כופים ולא יער.
יותר מכך, אחרי אותו ראיון ליבנה הגיבה כי גלעדי "לא למד כלום", וקוטלר הדגישה כי "לא היה בהסכם המדובר שום גישור על האמת". ובמילים אחרות, הן דבקו בגרסתן, והוא התקפל. אז מה? מלחכי הפנכה בוועד האולימפי ובתקשורת הספורט ממשיכים להחניף לו.
"אני מאוד-מאוד גאה לארח אותך, אלכס", אמרה לו המנחה יעל ארד בפורום שכינסה לפני האולימפיאדה; "הנה אלכס גלעדי, בטוח שהוא נרגש ואנחנו נרגשים איתו", התרגש עמיחי שפיגלר;ואף אחת במשלחת גדושת השדריות לטוקיו לא העזה לעמת את האיש עם עברו, להציב בפניו מיקרופון, ולדרוש: "דבר אליו!"
מביך במיוחד היה הח"כ לשעבר עפר שלח, שראיין את גלעדי מטוקיו, והציגו: "אין שומר טבעת יותר קנאי ממנו"... מה שמחזיר אותנו לסיפורה של קוטלר: "אמרתי לו 'מר גלעדי, מחמיא לי שאתה מזמין אותי לארוחת ערב, אבל אתה יודע שאני נשואה?' ואז הוא אמר לי 'מה זה קשור? את לא יודעת איך מתקדמים בטלוויזיה בהוליווד'"... כלומר, זה לא שומר טבעת, אלא מתעלם ממנה.
ארבע שנים אחרי החשיפות המטרידות של שתי עיתונאיות אמיצות, הצליח גלעדי לסגור מעגל, ולהציג את התקשורת במערומיה.
האלוף והיחצנים
דולגופיאט לעומת פונטי וסמדג'ה
לא פשוט להרים את עצמך אחרי שרשרת אכזבות, וג'ודאי הנבחרת עשו זאת בצורה מרשימה. בדיוק ההפך מיו"ר האיגוד משה פונטי והמאמן אורן סמדג'ה, שפצחו בחגיגות טפיחה עצמית על השכם וסגירת חשבונות. איזה הבדל תהומי לעומת הצניעות של דולגופיאט ומאמנו סרגיי וייסבורג. בערך כמו ההבדל בין מדליית זהב באחד משלושת הענפים האולימפיים המובילים, לבין ארד בענף שחילק לא פחות מ-60 מדליות.
הביקורת על ראשי הענף הכי מאותרג ומתוגמל בארץ הייתה לחלוטין במקום. הרי סמדג'ה עצמו הפיל את התיק על פיטר פלצ'יק אחרי שהודח בתחרות האישית, ופונטי זעם עליו מהיציע. אבל אחרי הארד הקבוצתי, שניהם מיהרו להלל את עצמם.
קבלת הפנים בנתב"ג כבר הפכה לקרקס, שכלל דיבורים של ניצחון האריות על הדוב הרוסי. "בריו הבאתי שתי מדליות, בטוקיו הבאתי מדליה, זה רצף שלא היה קודם", השוויץ פונטי. "ידענו מתי לשים ואת מי לשים". סמדג'ה מצידו התגאה באסטרטגיה (שלא עבדה בהפסד לצרפתים), והעצים את ההישג: "עם הלב והנשמה הצלחנו לזכות במדליות... אנחנו חוזרים כגיבורים... נלחמנו מול אריות... שישה ספורטאים חוזרים עם מדליה... באנו במטרה לזכות במדליות... יש לנו נבחרת עצומה, כל העולם יודע את זה".
ובכן, קצת עובדות: הרצף שפונטי דיבר עליו לא נשבר, רק בזכות ההמצאה של הוועד האולימפי, שהכניס לראשונה למשחקים את התחרות הקבוצתית. 12 נבחרות בלבד נרשמו, כולל נבחרת הפליטים. על אף מצג השווא של זכייה ב"שש מדליות" והתייצבות 11 ספורטאים על המדרגה מספר 3, ישראל זכתה רק במדליית ארד אחת (יחד עם הגרמנים). בהתעמלות, אגב, אין בית ניחומים וגם לא שתי מדליות ארד.
ולמרות ש"כל העולם יודע שיש לנו נבחרת עצומה", בטבלת המדליות של הג'ודו דורגה ישראל רק במקום ה-17, עם עוד עשר מדינות. בהתחשב במספר הג'ודאים ששלחנו, זה היבול הדל ביותר. גם ההחלטה לא לתת מדליה לגילי כהן נראית צורמת על רקע החשבונאות באיגוד, וחבל שדווקא אורי ששון, שלא תרם לנבחרת אפילו ניצחון אחד, כיכב בקבלת הפנים במקום לפנות את הבמה לחבריו.
"אין לי קול", העיד ששון על חלקו במדליה. "נתתי את הנשמה מהגרון כדי שננצח". אז מי אמר שהשתתפותו בריאליטי "הזמר במסכה", כשהוא מחופש לפלאפל, לא הייתה חלק חשוב בהכנות?
ה"פילנתרופ"
אדמס מחלק מתנות בתשלום
"אני נרגש להביא לאוהדי הכדורגל בישראל משחק נוסף מהצמרת העולמית", התפעם יבואן האירועים דני בנעים, ששיחק אותה סנטה קלאוס לפני הסופרקאפ הצרפתי בבלומפילד, בין ליל לפריז סן ז'רמן. אחרי המשחק, הצטרף אליו המיליארדר חובב הפרסום סילבן אדמס, שאמר: "אני מאושר להעניק את המתנה היפה הזו לאזרחי ישראל".
אנשים שמרעיפים על זולתם מתנות זה מרגש, רק חבל שבניגוד גמור להבטחות עד סמוך לפתיחת המשחק, פ.ס.ז' הגיעה בהרכב חסר ביותר. בין הנעדרים: סרחיו ראמוס, קיליאן אמבאפה, ג'יג'ו דונארומה, ניימאר, אנחל די מריה, מרקיניוס, מרקו וראטי ופאבלו סראביה. זה לא הפריע למארגנים למכור כרטיסים בטווח של בין 170 ל-555 שקל. יוצאי צרפת לא חסרים בארץ, ולרבים מהם לא חסר כסף.
בניגוד לעמימות לפני המשחק, אחריו כבר לאיש לא היה מה להסתיר. "חצי מהסגל שלנו נשאר בבית או נמצא בחופשה", גיחך מאמן הקבוצה הפריזאית מאוריסיו פוצ'טינו, רק חבל שזה היה על חשבון הצופים.
והעיקר ששמו של אדמס, מחלק המתנות שעולות הרבה כסף, התנוסס בענק על שלטי הפרסום בצידי המגרש, ובטקס הסיום הוא עלה לבמה ולחץ את ידי השחקנים. ברכות לכל הישראלים שקנו את עולמם והגיעו לפודיום ביפן – בזכות הזהב והארד, ולזה שקנה את מקומו על הפודיום ביפו – בזכות הכסף.
המאכערים
איגוד הכדורסל מוכר בלוף
בגלל הקורונה, החליטו בהתאחדות הכדורסל הבינלאומית (פיב"א) לבטל בין השאר את אליפויות אירופה עד גיל 18. כדי לא להשבית את הנבחרות, הוחלט לקיים במקומן טורניר על בסיס התנדבותי, שלתוצאותיו לא תהיה השפעה על דירוגן. 18 הנבחרות מהדרג הבכיר, למשל, חולקו לשלושה בתים, בטורניר שזכה לשם הבלתי מחייב "צ'לנג'ר". אתגר רציני גם עבור תגרני הכדורסל שלנו.
מכיוון שאנחנו מארחים את אחד הבתים בתל אביב, החליטו באיגוד לגבות כסף (25 שקל) עבור כניסה למשחקים, למרות שמדובר בשחקני נוער, ועל אף שהדירוג חסר חשיבות. כדי למשוך קהל, הם גם בחרו לעבוד על חובבי הכדורסל, ובכל זאת לקרוא לטורניר: "אליפות אירופה עד גיל 18" – מעין שילוב של נוכלות ורוכלות.
מעניין, כי לטורנירים המקבילים לנערות או לנבחרות עתודה – שנערכו בכרתים – באיגוד דווקא הקפידו לקרוא בשם המדויק "צ'לנג'ר". ככה זה בעסקנות הספורט שלנו גם בעידן הקורונה. יש מחלות שבחיים לא יימצא להן חיסון.
מילה זו מילה
"דונאטלו מדהים ואני מאוד גאה בו, אבל יש לי כמה סוסים צעירים, ובפריז אני מקווה שאחד מהם יעשה את העבודה"
הרוכבת הישראלית, אשלי בונד, מדרבנת את מחלקת הנוער לקראת האולימפיאדה הבאה
