עונת ה-NBA מתחילה בכל שנה עם ׳יום מדיה׳ בו הקבוצות פותחות שערים לעיתונאים וצלמים, ומעניקות להם גם ציטוטים טריים וגם תמונות חדשות בתלבושות מצוחצחות. זה יום מהנה, בו כולם עדיין רגועים למדי, וג׳ימי באטלר יכול לתת את ההצגה שלו. זה גם יום שמאפשר להיזכר למה שחקני NBA הם הטיפוסים הכי מעניינים בספורט האמריקאי. דמויות אחד אחד.
זריקה מבחוץ - המדור של ציפי שמילוביץ'
יום המדיה של דנבר נאגטס היה מסקרן במיוחד, בכל זאת האלופה, אבל הנאגטס גילו שלפחות כרגע הם לא קבוצת הספורט הכי מדוברת בקולורדו. המעמד הזה שייך לקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת קולורדו, "בפאלוס", שהיא אפילו לא קבוצה טובה במיוחד, למעשה היא אפילו לא טובה קצת - אבל יש לה את דאיון סאנדרס, המאמן הכי מעניין בספורט האמריקאי, והוא שואב עכשיו את כל החמצן התקשורתי. או לפחות את מה שמשאירה לו טיילור סוויפט.
רוב שחקני הנאגטס יישרו מיד קו עם הטרנד. ג'מאל מורי סיפר שהוא וכמה מחבריו מתכוונים ללכת למשחק של קולורדו בשבת, ולהצטרף בכך לסלבריטאים מג׳יי-זי ועד לברון ג׳יימס שרוצים להיראות ליד דאיון סאנדרס.
אחרי מורי עברו העיתונאים לניקולה יוקיץ׳, ה-MVP ופני הפוקר, ושאלו אם הוא מכיר את סאנדרס. יוקיץ׳ הניד בראשו ואמר ׳לא׳. אי אפשר היה שלא לצחוק, גם מכך שיוקיץ׳, כמו שחקן קולנועי מתודי, אף פעם לא שובר את הדמות שלו, אבל גם מהפנטזיה על איך סאנדרס יגיב. יש סיכוי לא רע שהוא יופיע לאימון של הנאגטס ויציע ליוקיץ׳ משחק אחד על אחד, כי לפחות כרגע, זה העולם של דאיון סאנדרס ואנחנו רק ניצבים בו.
ליד זלנסקי
לפני מספר שבועות קידמה תכנית האקטואליה המיתולוגית ׳60 דקות׳ שני ראיונות בלעדיים: אחד, עם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. השני, שקיבל בדיוק את אותו הייפ, עם מאמן קבוצת פוטבול מכללות מ-בולדר, עיירה ציורית קטנה, שבעונה שעברה סיימה במאזן 11-1 ודורגה במקום ה-128 מ-131 קבוצות.
כדי להפוך קבוצה כזו לכרטיס הכי חם בספורט האמריקאי, צריך להיות משהו, ומישהו, מיוחד. אין הרבה מיוחדים יותר מדאיון סאנדרס. הוא זכה בסופרבול פעמיים בשנות ה-90. פעם אחת עם סן פרנסיסקו 49׳, בעונה בה נבחר לשחקן ההגנה של העונה, ושנה אחר כך עם דאלאס קאובויז, כשהוא משחק גם בהגנה וגם בהתקפה. במקביל, כשה-NFL היתה בפגרה, הוא שיחק בייסבול מקצועני והיה טוב גם בזה. בקיצור, דאיון סאנדרס הוא כנראה אחד האתלטים הגדולים בהיסטוריה של הספורט האמריקאי. ואם זה לא מספיק, האיש שקיבל את הכינוי ׳פריים טיים׳, תמיד היה הכי cool בכל חדר אליו נכנס. הוא מגנט תשומת לב ואוצר בלתי נגמר של מה שהתקשורת במאה ה-21 אוהבת לכנות ׳content׳, תוכן, משאבת קליקים ורייטינג.
3 צפייה בגלריה
עם דווין 'דה רוק' ג'ונסון באולפן ESPN במשחק בקולורדו
(צילום: Andrew Wevers-USA TODAY Sports)
לכן, ביום בו נכנס סאנדרס לחדר ההלבשה של נבחרת אוניברסיטת קולורדו, מביא איתו שורה של שחקנים חדשים ומודיע לכולם שמה שהיה זה לא מה שיהיה, אפשר היה לשמוע את בקבוקי השמפניה נפתחים במשרדי ESPN וערוץ ׳פוקס ספורט׳. סאנדרס סיפק את הסחורה מהשנייה הראשונה, ואחרי שקולורדו ניצחה שניים משלושת משחקי הפתיחה שלה, ההייפ באמת הגיע לאזורים סטרטוספריים. מאז חזרה הקבוצה לקרקע והפסידה את שני המשחקים האחרונים די בקלות, אבל השינוי שמביא סאנדרס לליגת המכללות הוא הרבה יותר תרבותי מאשר מקצועי.
ראשית, המובן מאליו, הוא מאמן שחור בענף שעדיין מנוהל בעיקר בידי לבנים. זה אפילו יותר בוטה במכללות מאשר ב-NFL, כשמרבית הקבוצות הטובות ביותר נמצאות במדינות שמרניות מאוד כמו אלבמה, ג‘ורג'יה ולואיזיאנה. לא נדיר לראות שחקנים שחורים במגרש מוקפים עשרות אלפי אוהדים לבנים. הרבה יותר נדיר לראות את השחקנים או מעט המאמנים השחורים מתבטאים פוליטית או חברתית. אבל דאיון סאנדרס לא מתנהל לפי שבלונות. כבר אחרי הניצחון הראשון של קולורדו הוא אמר "אנחנו עושים דברים שמעולם לא נעשו, וזה גורם לאנשים לאי נוחות. כשאתה רואה גבר שחור בטוח בעצמו יושב כאן ואומר את מה שיש לו להגיד, עם חדר הלבשה שהוא 75 אחוז שחקנים שחורים, זה סוג של איום. הם לא אוהבים את זה".
חלק מהביטחון של סאנדרס בא מכך שהוא שובר כל סטריאוטיפ גזעני מבלי להתפשר על מילימטר בזהות שלו - גבר שחור מצליח שהולך לכנסיה, אוהב את ישו ואת אמא, ומשתמש בפלטפורמה שלו כדי להטיף לחינוך ועבודה קשה. לא מעניין אותו מה חושבים על משקפי השמש שלו, והוא בוודאי לא ישתוק ויכדרר. כך גם הפך סאנדרס את קולורדו בפאלוס לקבוצה של אמריקה השחורה - כמו קבוצות הכדורסל של מכללת ג'ורג'טאון בשנות ה-80 (עם פטריק יואינג והמאמן ג׳ון תומפסון); נבחרת אוניברסיטת UNLV בלאס וגאס (לארי ג׳ונסון, סטייסי אוגמון וגרג אנטוני), וה-Fab Five של מישיגן (כריס וובר, ג׳וואן הווארד וג׳יילן רוז) בשנות ה-90׳. זה גורם לעלייה לרגל של כוכבים שחורים מכל תחומי התרבות האמריקאית, החל מדוויין ג׳ונסון שלא מפסיק לדבר ועד קוואי לנארד שלא מוציא מלה מהפה. ה-NCAA אולי לא תודה בכך בקול רם, אבל זה בדיוק מה שהיא היתה צריכה.
השינוי השני שמביא סאנדרס הוא ביחס לשחקנים. מול הדור הישן של מאמנים בלתי מחייכים וחסרי הנאה, סאנדרס מחבק את תקנות ה-NIL (ראשי תיבות של name, image, likeness, שם, תדמית ופפולאריות בתרגום חופשי) שה-NCAA הכניסה לפני שנתיים, ומאפשרות לשחקני מכללות להרוויח, סוף סוף, קצת כסף מההצלחה שלהם. הדור השמרן שונא את זה, דאיון סאנדרס רוכב על זה, ושחקנים עומדים בתור כדי לבוא לשחק אצלו.
ה"הייטרים" שמחכים בפינה
ובכל זאת, בסופו של דבר, סאנדרס רוצה לנצח והקבוצה שלו עדיין לא מספיק טובה. זה שג׳יי-זי בא לראות אותך, לא אומר שההגנה שלך לא חלשה. מאזן 2-3 הוא עדיין הרבה יותר טוב ממה שקולורדו רגילה אליו, אבל סאנדרס יודע שהמוני הייטרים מחכים בפינה, ומספרם גדל בכל יום.
״שנאו אותי עוד לפני שנולדתי״, הוא אומר וממשיך הלאה, יודע שגם השונאים ימשיכו לראות את המשחקים של קולורדו, כי גם בגיל 56 דאיון סאדרס הוא עדיין האיש הכי cool בחדר.
