בארצות הברית פודקאסטים של ספורטאים הם דבר שבשגרה. הכוכבים הכי גדולים משתפים את הקהל במה שעובר עליהם ביום-יום, ומספקים זווית נוספת ומסקרנת על חייהם. בישראל כרגע יש שני כדורסלנים עם פודקאסטים, עומרי כספי ובר טימור, שהפודקאסט שלו יחד עם שוער הכדורגל רון שושן, 'פראש טוק' מבית 'הפודיום', כבר עשה לעצמו שם דבר גם בעקבות האורחים המעניינים (חברי כנסת, ראשי ערים, ספורטאים ואנשי תקשורת), וגם כי השניים חושפים צדדים שלהם שלא היו מוכרים קודם לכן.
הפודקאסט של טימור ושושן קם די במקרה. "בגדול באתי לראיון אחד או שניים ב'הפודיום' של אורן יוסיפוביץ'. בהתחלה לא הבנתי מה זה ורק רציתי לסיים עם זה כדי להוריד את אורן, שהוא חבר טוב שלי, מהגב", מספר טימור. "אבל ברגע שנכנסתי לזה ממש נהניתי. אחרי זה הקשבתי לכמה פרקים ואז עלה רעיון שאגיע יחד עם תומר גינת ורון לפרקים מיוחדים. ההשתתפות בפרקים הדליקה אצלי משהו. יום אחד חשבתי על רעיון של שחקן שיארח שחקנים אחרים לפרקים, אפילו לא חשבתי על עצמי כמנחה. רק אחר כך אמרתי שאשמח לקחת בזה חלק, אבל לא לבד, אז הצעתי לרון להיות חלק מזה".
ספר קצת על התהליך?
"תיכננו את זה הרבה זמן, חיפשנו ספונסרים, פנינו לאורחים, ובסוף התגבשנו להחלטה שנקליט ארבעה פרקים. בפרק הראשון הגיע חבר הכנסת עידן רול, הלך ממש טוב ואחרי זה כבר הבנו שנקליט הרבה יותר מארבעה פרקים. לפני כמה ימים הקלטנו את הפרק ה-15 שלנו והאורח היה אסף גרניט".
הוא לא האדם הכי עסוק בעולם בערך?
"הבאנו אותו דרך מנכ"ל הפועל ירושלים גיא הראל. הם חברים ושיחקו יחד כדורסל בירושלים בצעירותם. הוא בא ממש בקלות כי הוא רצה להגיע".
עומרי כספי כהשראה
טימור מספר על חיזורים רבים אחרי אורחים שרצה להביא לפודקאסט שלו וסיננו אותו, מה שגרם לו לחשוב גם על עצמו ועל איך שהוא התנהג בעבר כשהיה בצד השני: "הפנייה לאנשים והסינונים או התגובות המאוחרות שינו משהו גם אצלי. פעם גם הייתי כזה כי לא היה לי כוח, אבל עכשיו שאני זה שיוזם ולפעמים אנשים מתנהגים כמו שהם מתנהגים, גרם לי להשתנות, הפסקתי עם הסינונים. גם לתת תשובה של 'לא' זה בסדר, אבל להתעלם זה לא להיות בן אדם".
יצא לך לדבר עם כספי על הפודקאסט?
"התכתבנו אחרי כמה פרקים, והוא נתן לי טיפים. עומרי הוא השראה בקטע הזה כי הוא הלך והרים את זה לבד. הוא מותג וזה לזכותו, והוא לגמרי עבד בשביל זה. יוצא לי להקשיב לפודקאסט שלו וזה טוב. כשהוא מביא סיפורים על לברון, או משהו ששמע על ג'ורדן, הוא חווה את זה כי הוא היה שם. הלוואי שיהיו עוד ספורטאים עם פודקאסטים כי אני יודע שיש הרבה שיש להם דעה, רוצים להגיד דברים אבל עוצרים את עצמם".
במהלך הפרקים טימור חשף סיפורים אישיים, שעל חלקם לא דיבר מעולם, כמו למשל מערכת היחסים שלו עם עודד קטש בהפועל ירושלים, או המאמן המנטלי ששכר כדי שיעזור לו בקדנציה הראשונה בהפועל תל אביב כשהרגיש שהוא מתייבש על הספסל. "אנשים חושבים משהו אחד על החיים שלך ככדורסלן, אבל בפועל אתה חי חיים אחרים לחלוטין", מוסיף הגארד בן ה-29. "אני לא בא ומכניס אותם הביתה, אבל כן נותן את הזווית שלי לחיים. זה נחמד להיות יותר פתוח".
זה משהו שאתה רוצה להתעסק איתו גם אחרי הפרישה?
"מה שכיף בפודקאסט זה שזה לא ממש תקשורת ממוסדת. זה ז'אנר אחר שאתה יכול יותר לשלוט בתוכן, לבחור על מה בא לך לדבר. אני לא יודע אם אוכל אחרי הקריירה לסקר פתאום נושא ספציפי כי זה סיזיפי, אבל העולם הזה יותר נפתח ומתרחב".
לצד אמסלם ופרישמן
אבל עוד לפני הפודקאסט בר טימור הוא שחקן כדורסל, ובקרוב יפתח עונה נוספת בהפועל ת"א עם טייטל חדש - קפטן הקבוצה. את התפקיד קיבל אחרי שים מדר עזב לפרטיזן בלגרד: "ברגע שהעניין עם ים נסגר רמי כהן הרים אליי טלפון וביקש שאהיה הקפטן. הוא רצה להיפגש, אבל הכל היה מהיר בגלל הקיץ, בניית הקבוצה והסיפור עם ים".
תפקיד הקפטן בהפועל ת"א מחייב. לפני טימור שחקנים שהם שמות גדולים בכדורסל הישראלי כיהנו בתפקיד, כמו למשל עמוס פרישמן, שמעון אמסלם, מתן נאור ורביב לימונד. "זה לא ישנה אצלי משהו, אני מתנהג כמו שהתנהגתי בעונה שעברה, אבל זה כן מיוחד. תמיד הייתי אחד שרוצה לעשות דברים, שרוצה להיות מנהיג והייתי ככה גם בלי התואר הזה. אני כן חושב שזה משמעותי בהפועל ת"א שיש לה קהל כזה גדול, ובסוף כל מה שקורה כאן הוא עבור האוהדים, בטח בקבוצה שהם הבעלים שלה. אני מרגשי שאני מייצג אותם כקפטן שלהם".
הבחירה בטימור כקפטן נראתה טבעית גם כי הוא הישראלי הבכיר, וגם כי זו כבר הקדנציה השנייה שלו במועדון. בכלל, נראה שהכל מתנהל הרבה יותר מסודר העונה בהפועל ת"א לעומת ההיסטריה שהייתה בשנים הקודמות, שבעקבותיה הקבוצה לא עמדה בציפיות ונכשלה. "כשהגעתי בקיץ הקודם אז באמת היה קצת לחץ וחוסר ודאות. הקיץ הנוכחי היה יותר מסודר, אולי כי לא עשינו פלייאוף אז היה יותר זמן להתארגן. זה שהחליטו להשאיר את ג'יי פי טוקוטו וג'יימס יאנג היה הדבר הכי חשוב. זה המשיך איתי, ומשם כבר היה יותר קל להחתים את ג'ייקובן בראון. זה מרגיש יותר טוב, ויש כאן הרבה חבר'ה שמכירים ושיחקו יחד בכל מיני מקומות", מספר הקפטן החדש.
טימור הוא לא עוד שחקן בהפועל ת"א, ובקיץ היה לו חלק משמעותי בהגעה של בראון ועידן זלמנסון, כאשר שוחח איתם ושכנע אותם לחתום. "הפכו אותי לג'נרל מנג'ר, אבל זה לא באמת ככה", מבהיר טימור. "דני פרנקו ורמי אמרו שהם רוצים להביא את ג'ייקובן ושאלו אם אני יכול לדבר איתו כדי לעזור לקדם את המהלך. חשוב לי להגיד שלא אני בניתי את הקבוצה ולא היו לי רעיונות, פשוט התייעצו איתי על כמה שחקנים, וזה מאוד נפוץ. אני יכול לתת דוגמה מהתקופה שלי בהפועל ירושלים, שההנהלה הייתה לפעמים קוראת לג'יימס פלדין לשיחה ושאלה את דעתו על שחקנים שהיא רוצה להביא, וגם ביקשה ממנו להתקשר אליהם אם צריך".
חיפושי החניה וסיוט הרכבת הקלה
כשהוא עוד רגע בן 30, לטימור יצא לחוות בחייו את שלוש הערים הגדולות בישראל: בחיפה הוא נולד וגדל, כששיחק שש שנים בירושלים הוא גר בעיר ועכשיו הוא בת"א. "בחיפה הכי פחות יצא לי לחיות כאדם בוגר כי עזבתי את הבית בגיל מאוד מוקדם. מאוד אהבתי לגור בי-ם, היה לי מאוד כיף כי היה לי שקט וגרתי רוב הזמן ליד האולם. בת"א זה עולם אחר כי עברתי לגור עם בת הזוג שלי. אני לא חי כמו רווק תל-אביבי שיוצא כל יום, אבל נהנה ממה שיש לעיר להציע. במקרה כל החברים שלי עברו לגור בת"א, וזה היה חסר לי קצת בי-ם כי אף אחד לא גר שם", הוא מספר.
מה אתה הכי פחות אוהב בת"א?
"את החניה. אין לי חניה בבניין, אבל אני עומד לשכור אחת. העניין הוא שהגענו לת"א כשהיה סגר והכל היה פה אחרת, רגוע וגם הייתה הרבה חניה. אחרי כמה חודשים קיבלנו את האמת של העיר בפרצוף וזה די סיוט. בגלל המצב אני מגיע לאולם באופניים וזה לא בסדר. הכי כיף לנסוע באופניים, אבל אני יכול להחליק או לעוף ולהיפצע. אפילו אם אחמיץ משחק אחד זה לא שווה את זה. פשוט זה בלתי אפשרי להגיע עם רכב לאולם אם יש אימון או משחק בערב כי כשאני חוזר הביתה לא תהיה לי חניה. הדבר השני שמפריע לי זה התנועה בעיר, הכל נהיה פה נורא עם כל התמ"א ועבודות הרכבת הקלה".
אם כבר י-ם, קשה שלא לדבר על הפיל שבחדר - מערכת היחסים של טימור עם קטש, שלא ממש האמין בו. "כל הסיפור עם עודד יכול להיות ראיון בפני עצמו", מודה טימור. "הוא הגיע לקבוצה באמצע העונה הרביעית שלי בקבוצה, והיה לי מאוד טוב איתו התחברתי אליו. אבל בעונה אחרי הרגשתי מוזר כי בתחילת הדרך שיחקתי הרבה והיו לי מספרים טובים ממש, אבל באירופה כמעט ולא שותפתי. לקראת סיום העונה כבר שיחקתי פחות גם בליגה. איכשהו שרדתי, אבל בעונה האחרונה שלי בי-ם אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה, פשוט היה לי רע. הרגשתי שהוא עשה לי בכוונה קצת. זאת העונה ששברה אותי".
למה לא עזבת באמצע?
"כן היה לגיא הראל ולי שיחה בה התחלנו לחשוב שאולי אני צריך לעזוב באמצע כי זה באמת היה בלתי אפשרי, זה היה בערך שבועיים לפני גמר גביע המדינה, וקצת אחרי התחילה הקורונה וכבר לא היה טעם שאעזוב".
כאב לך על איך שהדברים בסופו של דבר נגמרו עם י-ם?
"לא התבאסתי כי העונה האחרונה שלי שם הייתה בלתי אפשרית מבחינתי. ידעתי שאם קטש יישאר אז לא אהיה שם. הבנתי גם את הרצון שלהם לסיים את מערכת היחסים בסיטואציה הנוכחית. הגעתי לשיחה עם גיא, שבאמת היה כן והוגן איתי. היה שם עניין עם פיצוי כספי קטן, שבוא נגיד שאם גיא היה רוצה לשחק את המשחק הוא יכול היה לא לשלם לי אותו, והוא לא עשה את זה. על זה, ובכלל על כל התקופה שלי איתו שם, אני מאוד מעריך ומכבד אותו".
"אעשה הכל כדי לחזור לנבחרת"
היחסים עם קטש השפיעו גם על מעמדו של טימור בנבחרת. אם בתחילת דרכו של המאמן הגארד עוד קיבל דקות, עם הזמן הן פחתו ובסוף הוא כלל לא זומן למשחקים. כעת, עם מינויו של גיא גודס למאמן הלאומי החדש, טימור מקווה שיהיה שינוי: "אני מאוד רוצה לחזור לנבחרת. עוד לא דיברו איתי, אבל אשמח להיות חלק. מאוד כאב שלא הייתי במשחקים האחרונים. לא יודע מה אני צריך לעשות כדי לקבל זימון, אבל מאמין שאם אהיה בכושר טוב אקבל אותו. אעשה הכל בשביל זה".
אם יש משהו שלא עוזב את טימור מבחינת הקריירה זה הפספוס הגדול באלבה ברלין. אחרי הקדנציה הראשונה שלו בהפועל ת"א, קיבל בגיל 21 את הזדמנות חייו כשחתם בקבוצה הגרמנית על חוזה ארוך טווח. אבל דברים לא הסתדרו ואחרי שנה הוא שוחרר. "אלבה עדיין יושבת לי בראש כי לא הלך לי שם", הוא אומר. "היום, אחרי שעברו הרבה שנים, הייתי מתנהל בצורה אחרת לחלוטין בהכל. באתי לשם לא בוגר, חשבתי שאני יודע הכל ובפועל לא ידעתי כלום. לדוגמה, ההתעקשות שלי לבוא לשם לבד במקום עם המשפחה לתקופה כי חשבתי שזה ייראה לא טוב אם אמא שלי תרד איתי מהמטוס. אני יכול לתת את הדוגמה למשחק הראשון שלא שיחקתי בו, אמרתי לעצמי מה אני צריך את זה, בשביל זה באתי לגרמניה? הגבתי על הפנים. שנה אחרי זה בי-ם, בפעם הראשונה שלא שיחקתי, יום אחרי זה עשיתי אימון של שעתיים. ידעתי להתמודד הרבה יותר טוב. באלבה היו לי את כל הכלים להצליח, אבל לא ידעתי איך להשתמש בהם כי הייתי מרוסק בראש. אני רוצה באיזשהו מקום לעשות תיקון".
אז יכול להיות שנראה אותך בעתיד חוזר לחו"ל?
"אני כבר לא ילד, נהנה בהפועל ת"א ורוצה לצבור כמה שיותר חוויות שיהיו לי לכל החיים. בהפועל אני נהנה מהצד המקצועי וגם מהדמות שלי במועדון כבן אדם. בגלל זה אני בלבטים בנושא".
