אנחנו עם שלם שחולה על דיסוננס. מחכים להצלחות - חוגגים בכישלונות. מתים לניצחונות - שמחים לאיד בהפסדים. והשנה חווינו את רגעי האושר שלנו בעיקר עם ילדי המחר, הנבחרת של אופיר חיים שהגיעה עד לגמר אליפות אירופה ואף הובילה מול אנגליה, וכמעט שנה לאחר מכן שוב סיפקה אופוריה מטורפת עם חצי גמר גביע העולם בזכות אותו סגל מופלא של אותו מאמן מרגש.
ידענו לחבק ולתמוך - אך אם זה היה קורה באופן קולוסלי בכל הגילים, אין ספק שהיינו מצליחים הרבה יותר. מנבחרת בוגרת עד קבוצות ליגה. וכעת אנחנו שוב נכנסים לתוך חלום, אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 בגיאורגיה.
האם גיא לוזון מקבל תמיכה כמו אופיר חיים? לא. אם היה מקבל, ודאי שהסיכויים להצליח היו גבוהים יותר, ממש ככה. אבל שוב אותו דיסוננס: הרצון להצלחה מול הדחף לקטר ולהקניט את לוזון. גם אם לדעת האוהד הממוצע הוא לא ראוי, או הגיע בקומבינה - מה ייתן לנו אם נכתוב עליו רעות? איך נרצה להצליח אם אנחנו חופרים לעצמנו את הקבר?
קל זה לא יהיה. שחקנים כמו סוף פודגוראנו, דורון ליידנר ומוחמד כנעאן, שהיו אמורים להשתלב בהרכב הראשון, ייעדרו בגלל פציעות, בעוד ליאל עבדה שעליו בנו בנבחרת כאחד הכוכבים הבולטים לא שוחרר על ידי סלטיק. עם זאת, הסגל של הנבחרת עד גיל 21 משופע בשחקנים נהדרים כמו אוסקר גלוך, דניאל פרץ, הישאם לאיוס, עידן טוקלומטי, עדן קארצב ועומרי גאנדלמן, ואליו יצטרפו ילדי המונדיאליטו דור תורג'מן, רוי רביבו, סתיו למקין, ענאן חלייאלי ותומר צרפתי.
אנחנו רוצים שוב לשמוח, לחגוג ולחבק את השחקנים האלה, שיהיו הפנים של נבחרת ישראל הבוגרת בעשור הקרוב. ובכדי שזה יקרה - בואו נרים להם, נעודד וניתן להם את כל הגב להצליח.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
