"לכל מי שתמכו בי לאורך השנים - תודה. תודה שהאמנתם בי וסבלתם אותי. חלקנו זיכרונות מדהימים, והלוואי שהייתי יכולה לעשות כמה דברים בצורה אחרת (חחח). בלי קשר לזה, תודה שאיפשרתם לי להתבגר בקצב שלי והייתם סבלניים מאוד כלפיי. אני אסירת תודה. כבוד גדול עבורי לפתוח איתכם את הפרק השני במסע הטניס הזה. אני נרגשת מאוד מכך שאפגוש את כולכם בשנה הבאה".
לפני שנה, מעט לפני פתיחת אליפות אוסטרליה, נאומי אוסקה הודיעה בהתרגשות כי תחמיץ את הגראנד סלאם הראשון של העונה בגלל סיבה משמחת - ההיריון הראשון שלה. ב־7.7 היא ובן זוגה, הראפר קורדיי, קיבלו לעולם תינוקת, לה קראו שי. כן כן, הם התאהבו במשמעות השם העברי שעליו למדו, ב"מתנה", ובחרו אותו עבורה. אוסטרליה תהיה גם זירת הקאמבק שלה, כאשר בשבוע הבא תחזור למגרשים בטורניר בריסביין. 2024 אמורה להיות שנת הקאמבק המפואר של מי שהייתה אמורה לשלוט בטניס הנשים, וחוזרת – בתקווה – בריאה מתמיד בגיל 26.
הפנים של האולימפיאדה
זו הייתה שנה של היעדרות חיובית, בה אוסקה הקימה משפחה ופיתחה תיאבון מחודש לטניס. לפני כן, הדברים שהרחיקו אותה מהמגרש היו איומים. הכל התפרץ ברולאן גארוס ב־2021: אוסקה חשה רדופה על ידי התקשורת שעסקה ללא הרף בנקודות התורפה שלה, נקנסה בגלל שסירבה להופיע למסיבת עיתונאים, ואז פרשה מהטורניר בעיצומו וחשפה לעולם כי היא סובלת מקשיים נפשיים.
הלחץ עליה היה קיצוני: היא זכתה בין 2018 ל־2021 בארבעה גראנד סלאמים, כך שהציפיות ממנה היו חריגות וכל הפסד הפך לאסון; ההחלטה שלה לייצג את יפן ולא את ארה"ב הפכה אותה לפנים של אולימפיאדת טוקיו – כשאפילו הדליקה את אש המשחקים בטקס הפתיחה – עם דרישה ללא מילים שתעשה כבוד ותביא זהב; היא סבלה מדיכאון מאז ההצלחה באליפות ארה"ב ב־2018, ונתנה לכל קללה מהיציע או חבטה לא מוצלחת להפיל אותה לקרשים. לא הרבה אחרי הכישלון האולימפי, שנראה היה כמעט צפוי מראש לאור הנסיבות, היא לקחה חופש מהענף כדי להחלים, אבל כשחזרה הייתה רחוקה מאוד משיאה, ואפילו הודתה כי הטרדות שספגה מאוהד באחד המשחקים אילצו אותה לחזור לטיפול. הביטחון שלה נהרס, היא הפסיקה להאמין בעצמה.
הסטטיסטיקה המפחידה
ואז היא הרתה. "אני לא חושבת שאנשים יודעים עד כמה קשה להיות בהיריון", היא סיפרה בראיון עומק למגזין "אין סטייל". "בהתחלה את חושבת שאת מתחילה מסע מופלא, אבל הוא למעשה די קשוח". מה שלא עזר, כפי שמצוין באותה כתבה, הוא הפחדים שלה לגבי אחוזי המוות הגבוהים יחסית של נשים ותינוקות שחורים בלידה, וחוויות הלידה הטראומטיות שעברו ספורטאיות אפרו־אמריקאיות אחרות. אבל היא התגברה, למדה להרפות, וחייה השתנו: "כשהרופא אמר לי לדחוף, חשבתי שזה הכאב הגרוע ביותר שהרגשתי בחיי, אבל שאם אעבור את זה, כל דבר אחר יהיה לי קל".
וכך, את 2023 הקדישה הטניסאית העילאית לשינוי הגדול בחייה. ועכשיו, כפי שהיא ומי שסביבה מספרים, היא מלאה בביטחון אדיר, לא מפקפקת יותר בעצמה ובעיקר חדורת מוטיבציה. בדרך הזו, כך נראה, היא תוכל לסגור שני מעגלים. המשבר החל אחרי הזכייה שלה באוסטרליה ב־2021, ועוד תואר במלבורן בחודש הבא יוכיח שהיא ניצחה את כל השדים; ומעבר לכך, היא שואפת לחזור לטורניר האולימפי, על החימר בפריז, ולשחק הפעם בלי משא על כתפיה, אולי בדרך למדליה. וכפי שאמרה הפרשנית ברברה שט: "דבר אחד בטוח, איגה שוויונטק, ארינה סבאלנקה או ילנה ריבאקינה – אף אחת מהן לא תרצה לשחק מול אוסקה. הלחץ עובר אליהן".
