פעם, במיוחד בשנות ה-60 וה-70, כל ידיעה תקשורתית על הכח מכבי ר"ג, למשל, הייתה מקבלת כותרת ראשית באופן כמעט-אוטומטי. בתקופה הנוכחית, כשבבית המשפט המחוזי מתנהל מאבק בעד ונגד פירוק המועדון (בשמו הנוכחי הכח מכבי עמידר ר"ג) שזכה בשתי אליפויות וגביע - נמצא במקרה הטוב סיקור של מספר משפטים. לרוב, אפילו זה לא.
בתקופה הגדולה של הכח, אכלסה הליגה הבכירה, בין 8 ל-9 קבוצות בליגה מגוש דן. היום, היא מכילה רק את שתי התל-אביביות, מכבי והפועל, לצד מכבי פ"ת. שאר הקבוצות קרסו לכאורה מול הכסף הגדול של מיץ' גולדהאר, יעקב שחר ואלונה ברקת. האם בעידן הביזנס, יש מקום לקבוצות נטולות משאבים משמעותיים, שכיכבו בימי התום של הכדורגל הישראלי?
התשובה היא כן, ועוד איך. "הצחקת אותי", אומר מיקי חיים, יו"ר הוועד המנהל של מכבי קביליו יפו מליגה א', שרק שלשום הוגרלה לשחק ברבע גמר הגביע מול מכבי ת"א. "אנחנו לא קבוצה קטנה, וגם מי שבגלל סיבות כאלה ואחרות נדחקה לתחתית, עוד תחזור. אם יש את הבסיס, מחפשים מחדש את ההישגיות"
מי שנמצא בשיעורי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, יודע כי משחק מהסוג הזה היה מהווה עילה לקהל עצום לצפות בו. ואגב, המפגש הצפוי בין קביליו יפו למכבי ת"א אינו מהווה טריגר לכתבה זו, אלא רק מעטר אותה. אם נסעת ברכבת התחתית בלונדון, והתעניינת בשמות התחנות בדרך, בוודאי גילית שמות של קבוצות שפיארו את אזוריהן. למשל, מילוול, לוטון ואחרות, אשר שייכות להיסטוריה מפוארת.
מיקי חיים, חצי בולגרי, שזוכר את עצמו כמי שהלך עם אביו המנוח למגרש מכבי יפו בגיל 7.5, לא ינטוש את קבוצתו האהודה (גם שזו עברה כמה גלגולים) בכל ליגה שזה תשחק. כך הדבר עם אוהדי שמשון ת"א, הכח ומכבי רמת-עמידר בשמה המקורי שנפלטו מהליגה הבכירה. או אפילו אלופות העבר, הפועל פ"ת והפועל ר"ג שמשחקות בלאומית.
"בטח שיש מקום לקבוצות הקטנות", אומר חיים. "זה כל היופי בכדורגל. אתה רואה משחקים בליגות הנמוכות באנגליה עם עשרות אלפי אוהדים ביציע. קבוצה זה לא דבר שניתן להחלפה". אם אתה מדבר על יפו, היא בכלל לא קבוצה קטנה. כבר בליגה ג', שם התחלנו את המסע החדש, כבר היו מגיעים 2,000 צופים למשחק". ואם כך, תארו לעצמם כמה יגיעו אם הקבוצה תעלה ליגה.
דודי שורוק, אוטוטו בן 70, שחקן הכח עד 1980 ואחיו של רוני, שחקן נבחרת ישראל בעבר, נשאר אדוק לסגולים גם בימים הקשים. הוא אפילו פעיל בקבוצת האוהדים של הכח גלי-גיל, שהוקמה כאלטרנטיבה להכח, המשחקת בליגה א'.
"גם בגילי, הפעילות סביב הכח וההתעניינות בה, תופסות חלק משמעותי בחיים שלי. לא להאמין, אני אפילו נוסע לעתים למשחקי אימון. רק משום הזיכרונות והגעגועים לקבוצה ההיא שלקחה אליפויות במגרש גלי-גיל", מסביר שורוק. "אם אראה משחק של הכח בליגה ג' ואמשיך הביתה, כאשר ברקע ישודר בטלוויזיה קלאסיקו בין מכבי חיפה למכבי ת"א, אפילו לא אסתכל עליו".
ומה דעתו של יהודה (יודל'ה) שהרבני, מכוכביה הגדולים של הכח בכל הזמנים? "בטח שאני עוקב אחרי הכח גלי-גיל בליגה ג'. זה העבר שלנו ולא מחליפים אותו". הקשר בין כוכב תקופות האליפות ובין הקבוצה הנוכחית מליגה ג', כה חזק עד ששהרבני אפילו תורם כספים לקבוצה.
לשאלה המתבקשת אם יש זיקה אמיתית לתקופה של פעם לזו היום, משיב שהרבני בנחרצות: "בוודאי שיש קשר ויש לה מקום. לא תאמין, אבל אני מרגיש שאוהדים אותי היום הרבה יותר מאז. את הקבוצה מליגה א' דווקא עזבתי, כי הכניסו לשמה את המילה עמידר".
אומרים שאין מצב כי מי שגר פעם בשכונת התקווה, לא יהיה בהמשך חייו, גם אם העתיק מגוריו לסביבה אחרת, אוהד בני-יהודה. כמו שאוהד מכבי שעריים מפעם, תמיד יהיה , אפילו כסמוי, אוהד של היום. גם אם לא צפה פיזית במשחקי הקבוצה, הוא תמיד יחפש, דבר ראשון, את הסיקור על שעריים.
ומה המסקנה? לקבוצות הקטנות תמיד יהיה מקום. הן חלק מחיינו. גם בעידן הביזנס יש מקום להמשך גיבורות ימי התום.
פורסם לראשונה: 16:57, 15.01.22
